אלבומים בעקבות ספרים: תומר ברוך בפוסט מיוחד

ב-25.2 ישיקו חברי קראנצ' 22 את אלבומם "Crunch 22 mess with Alice's Adventures in Wonderland". האלבום, כפי שמרמז השם, נוצר בעקבות הספר "עליסה בארץ הפלאות", במלאת 150 שנה להוצאתו. לכבוד המאורע כתב לנו תומר ברוך, הצלע השלישית בהרכב לצד דן מאיו (טטרן) וארז טודרס (התפוחים), על שישה אלבומים בעקבות ספרים שאהובים עליו במיוחד. להכנת הכתבה תרמו גם שי ליברובסקי, עופר טל ומרקי פאנק.

– – –

בואו נערוך ניסוי קצר: כמה אלבומים שהם עיבודים של ספרים יש בספריית המוזיקה שלכם? הניחוש שלי הוא ״לא הרבה״. נראה כאילו המעבר מסיפור למוזיקה, להבדיל למשל מהמעבר בין שירה למוזיקה, הוא ממש לא טריויאלי. קשה למצוא אלבומים כאלה ועוד יותר קשה למצוא כאלו שנכנסו לקאנון המוזיקלי. האלבומים הספורים מסוג זה שזכו להצלחה מסויימת אמנם לא הפכו למאוד פופולריים, אך הפכו לקאלט. הנה כמה אלבומים שכדאי לכם להכניס לספריית המוזיקה שלכם כדי שבפעם הבאה שמישהו עושה את הניסוי הזה, תוכלו לומר – יחד עם האלבום שלנו -"שבעה".

1. Scheherazade / Rimsky-Korsakov (1888)

חשבתי להתחיל דווקא ביצירה ״קלאסית״ מהתקופה שבה מוזיקה על פי ספרים היתה תופעה קצת יותר נפוצה. במאה ה19, לפני שצורת השיר השתלטה על העולם כמו יער קק״ל בנגב, יצירות מוזיקליות באורך של יותר מ40 דקות היו בנורמה, וכאשר היצירה היא ברוחב כזה הרבה יותר קל להקיף איתה ספר. מהתקופה ההיא אפשר לציין את סימפוניית ״פאוסט״ של ליסט, ״כה אמר זרטוסטרה״ של שטראוס, ״מפצח האגוזים״ של צ׳ייקובסקי (טוב, בלט זה לא בדיוק אותו דבר) וכו׳, אבל היצירה האהובה עלי ביותר היא ״שחרזדה״ של רימסקי קורסקוב על פי ״סיפורי אלף לילה ולילה״.

סיפורי אלף לילה ולילה, למי שלא זוכר, הם סיפור בתוך סיפור. שחרזדה היפה, אשת הסולטן, נידונה להורג אבל דוחה בכל לילה את מותה ע״י סיפור שהיא מספרת לסולטן. בהתאם לזה גם הסוויטה של רימסקי–קורסקוב היא מעין יצירה בתוך יצירה. כל פרק בסוויטה מתאר סיפור אחר ששחרזדה מספרת, אבל בכל פרק חוזרים שני המוטיבים של סיפור המסגרת – הקו האגרסיבי שפותח את היצירה  בקונטרבסים ומסמל את הסולטן והקו המסתורי והמופלא שמתפתל בכינורות ומסמל את שחרזדה.

2. Music Inspired by Lord of the Rings / Bo Hansson | 1970

בו הנסן, מוסיקאי שבדי יצר את האלבום הזה על טייפ 4-ערוצים במעין אולפן ביתי בחורף 1969 על אי קטן ליד סטוקהולם. האלבום זכה להצלחה עולמית באותה תקופה – בטח ביחס למוסיקאי שבדי לא מוכר ויש הטוענים שהוא התחיל את הגל של הפרוגרסיב–ספרות שהמשיך ב״מלחמת העולמות״ שיצא קצת אחרי, ״אווזת השלג״ של קאמל, אלן פרסונס פרוג׳קט וכו׳. הנסן לא הצליח לשחזר את ההצלחה באלבומיו הבאים ופחות או יותר הפסיק לעשות מוזיקה באמצע שנות ה70.

מעניין שהמוזיקה, שמבוססת על אורגנים וסינתיסייזרים מקידמת הטכנולוגיה של אותם שנים, לגמרי עוברת אצלי בתור משהו שיכול היה להתנגן בפלך (“The Shire”). אולי בגלל העדינות ההוביטית שלה והפשטות הקיצונית מבחינה הרמונית ומלודית, שבולטת לטובה לעומת החפירות של יצירות מקבילות מאותה התקופה. מצד שני, בכל זאת קורים בסיפור כמה דברים דרמטיים וקשה לשמוע הדים לזה במוזיקה. יותר משהמוזיקה נשמעת כמו ״שר הטבעות״, היא נשמעת כמו הוביט שיושב בפונדק ״הפוני המקפץ״ על בטן מלאה וכוס שיכר ומספר ברוגע את עלילות שר הטבעות הרבה אחרי שהכל נגמר.  

3. Diamond Dogs / David Bowie | 1974

בשבוע שבו דיוויד בואי הלך לעולמו, עלה לי בפיד פחות או יותר כל שיר מזיגי סטארדאסט, שירים של בואי בתור דיוויד ג׳ונס, דיוויד בואי בתור דמות מחשב במשחקים של סגה, ספייס אודיטי במגדל הפעמונים באוטרכט, ראיונות, אלבומים, סימפולים, הכל חוץ מהאלבום מדיאמונד דוגס. – אלבום קונספט בעקבות 1984.

גרסת 1974 של 1984 יוצרת עולם פוסט–אפוקליפטי–דיסטופי שמערבב את האח הגדול עם מסיבת גלאם–רוק. כמעט בכל שיר מופיעים ״הם״ בקטע פרנואידי/סכיזופרני. ״הם מכרו אותנו״, ״יום אחד הם ישיגו אותך״, ״הם יפילו אותך לרצפה״, ״הם מפיצים שמועות ושקרים״. תחושת הסכנה אורבת לך מאחורי כל עץ, ובאותו זמן האווירה היא של מעין פראות רב–מגדרית הדוניסטית של סוף העולם. ״אני עושה כיף חיים עם האנשים הרעילים״, ״נערים זה זול, תשיג את זה כאן״, וכמובן ״אמא שלך לא יודעת אם אתה בן או בת״. בואי כמו בואי לקח את התמצית של 1984 ועשה ממנה משהו שהוא לגמרי שלו.

4. Visions of Dune / Z | 1979

מרוב התרגשות נזל לי קצת מוח מהאף כששמעתי את האלבום הזה בפעם הראשונה. אלבום מ1979 שנשמע, בלי להגזים, כאילו הוא יצא אתמול. כולל הקטעים שנשמעים כאילו הוא מסמפל תופים משנות ה70 – אבל לא! הוא פשוט הקליט תופים ובדיוק היה שנות ה70! מרוב שהוא נשמע כאילו הוא יצא אתמול, לא ידעו מה לעשות איתו ב1979 ולכן אתמול (או יותר נכון לפני שנה) עשו לו רי–אישו והוציאו אותו מחדש על ויניל לטובת כולנו.

אחד מהדברים היפים בחולית (הבנתי את זה רק אחרי ששמעתי את האלבום) זה שזה ספר נורא אפל שמתרחש ברובו על כוכב מדברי בלי טיפה של צל. איך מבטאים במוזיקה משהו שהוא אפל ומסנוור באותו זמן? תלחצו פליי ותרגישו איך סינתיסייזר יכול לשרוף לכם את הנשמה במשך 40 דקות. לא לחלשי אופי.

5. In the Aeroplane Over the Sea / Neutral Milk Hotel | 1998

אלבום של להקת האינדי רוק ״נטורל מילק הוטל״ בעקבות, תאמינו או לא, ״יומנה של אנה פרנק״. אם מוסיקאי ישראלי יכתוב בעקבות הספר הזה אלבום קונספט הוא יהיה מיד מועמד הן לפרס היצירה היהודית של בנט והן לפרס היצירה הציונית של מירי רגב (נקודה למחשבה!). גם אלבום זה לא ממש הצליח בזמנו אבל לאט לאט תפס הכרה עד שהפך רטרואקטיבית למעין אבן דרך בתולדות האינדי–רוק. למעשה האלבום הפך לכזאת פרה קדושה שהאוניון עשו השנה פרודיה שבה מתקפת הטרור האחרונה של דאע״ש היא פרסום ביקורת שלילית על האלבום. (״זה מראה שדעא״ש מסוגלים לכל דבר״)

ג׳ף מנגום, הזמר וכותב השירים של הלהקה נתקל ביומנה של אנה פרנק במקרה, קרא אותו ולא הפסיק לבכות במשך כמה ימים. מתוך סערת הרגשות הזאת הוא כתב שירים אמורפיים מלאים בדימויים, על עצמו ועל אנה פרנק (״הנערה היחידה שאהבתי / … / קברו אותה ערב אחד ב1945״) על ישו, על רוחות רפאים ועל מלך הגזרים. יפה ממש.

6. האחר / ברי סחרוף | 2001

לא בדיוק אלבום על פי ספר: ״האחר״ של סחרוף הוא אלבום קונספט על פי תפיסת ״האחר״ בפילוסופיה של הפילוסוף היהודי–צרפתי לוינס. ״האחר״ הוא כל מה שחיצוני לנו, אחרותו זרה ומאיימת אבל לפי לוינס הציווי העליון הוא קבלת האחר כאחר. סחרוף כתב את האלבום ב2001 בזמן שקרא הרבה את כתביו של לוינס וניסה למצוא בהם נחמה ומשמעות. האלבום מנסה לבטא את הפער הזה בין ייאוש לתקווה, בין ישראל של תחילת האינתיפדה השניה לבין השאיפה לחברה מוסרית וצודקת יותר. ״זה ניסיון להראות אופטימיות בעולם שנראה לא במיטבו״ אמר דן תורן, שכתב עם סחרוף את רוב המילים.

למרות הניסיון הזהיר לאופטימיות בשירים כמו ״אבק בנעליים״ או ״יש יש יש״, ״האחר״ הוא אחד האלבומים היותר קודרים של סחרוף. עם שני רפרנסים ל״התקווה״ לאורך האלבום ושירים כמו ״ריבונו של עולם״ המצמרר ו״רואים שלא רואים״ הדקדנטי, לא מדובר באלבום לשמוע על החוף בזמן שמשחקים מטקות. אבל, מאחר שחורף עכשיו, והמצב בארץ לא הרבה יותר טוב משהיה ב-2001, אתם מוזמנים ללחוץ פליי.

– – –

Crunch 22 ישיקו את האלבום בהשראת "עליסה בארץ הפלאות" ב-25.2 במועדון הבסקולה בתל אביב, ואתם מוזמנים לעוף ממנו כאן. (צילום: אלעד ברנגה)