אמנים כותבים: מי אתם, Bardo Pond? (כרטיסים במתנה)

Bardo Pond, להקת הרוק הפסיכדלי האמריקאית, תגיע השבוע לישראל להופעה אחת בבארבי. ב-25 השנים האחרונות ודרך 11 אלבומים, חמשת המוסיקאים יוצרים סאונד מסומם ועמוס, בהשפעת הגוויז הבריטי של האייטיז ולהקות הקארוט רוק הגרמניות. לא רוצים לקחת את המילה שלנו (או של הקומוניקט)? הרי זה משובח. הנה מילים שכתבו חמישה מוסיקאים ישראלים על הלהקה והתופעה שהיא Bardo Pond. יש לנו גם זוג כרטיסים במתנה עבורכם – פרטים בסוף הפוסט.

ההגה ביידים שלך, אביב:

אביב מארק (אקס-סאבווי סאקרס; אביב מארק והמוות)

ב-1995 יצא Bufo Alvarius, Amen 29:15, אלבום הבכורה של Bardo Pond. למזלי האלבום הזה הגיע לאוזניי בזמן אמת. זה היה מסע פסיכדלי כבד, מעייף ומתגמל. הדבר הראשון שהייתי חייב לברר: מה משמעות ומקור שם הלהקה. אז ביררתי והבנתי. הבנתי עד כמה שם הלהקה תפור על המוסיקה שהלהקה מנפקת. ב-2009 נסעתי לאנגליה לפסטיבל ATP. המטרה המרכזית של הנסיעה לפסטיבל היתה שתי הופעות של שלאק והופעה אחת של המלווינס.

למרבה ההפתעה והמזל ביום הראשון של הפסטיבל נקלעתי להופעה של Bardo Pond, שהסתבר שהיא שואבת וסופר מיוחדת. מדובר בהרכב טריפי על בסיס חומצתי (בקטע הכי חיובי של המילה), וההופעה היתה מסע בתוך מערבל של סאונד מטריף חושים. אל תחמיצו את זה בבארבי.

עמי שלו (מונוטוניקס, הפרטיזנים)

את Bardo Pond הכרתי איפה שהוא בשנות ה-90. זה המקום להודות שאני לא נמנה עם המעריצים האדוקים שלהם שמחזיקים את כל התקליטים ומכירים בעל פה כל ניואנס, פידבק או קרדיט על גבי העטיפה. מבחינתי מה שמאפיין את ברדו פונד, יותר מהכל, הוא הרצון שלהם להנות מהמוסיקה של עצמם בלי להתחשב במה שנכון מוסיקלית, מסחרית או אופנתית ׁורק אחר כך להתחשב ברצונם של אחרים  הם יצרו עולם משלהם עם חוקים שנכונים רק לגביהם, ובסופו של דבר כל מי שנחשף אליהם נכבש בקסמם.

כשאני מחפש את הסיבה העיקרית, מדוע חשוב לראות אותם מופיעים בישראל – אני חוזר תמיד לאותה הרגשה ראשונית. של להיכנס לאיזה בר ופתאום משום מקום לגלות להקה שלא הכרת (ואם לא היית נכנס באותו רגע להופעה סביר להניח שגם לא היית מכיר), אבל היא הלהקה הכי טובה בעולם .זה כמו למצוא אוצר שהתחבא וחיכה רק לך. זהו הדלק לסקרנות המוסיקלית ולחיפוש האין סופי אחרי הריגוש הבא. למי שעוד לא עבר חוויה שכזאת מומלץ ביותר ולאלה שכן הרי אתם כבר מכורים אז נתראה.

רם אוריון (אקס-נושאי המגבעת; הפה והטלפיים, אנסי היומולדת, אביב מארק והמוות ואינספור הרכבים אחרים, נהדרים ברובם)

לא יודע אם זה היה בתקלוט או בבלוג שלה או בהודעה פרטית, כל מה שאני יודע שלפני שלוש או ארבע שנים זו היתה ירדן "יונדר״ אלבוחר שהפנתה את תשומת ליבי ללהקה הטריפית והכבדה הזו ולאלבום Ticket Crystals שמצליח לשמור על מקום קבוע במרחב הזיכרון המוגבל של האייפון שלי. מעבר לשירים אפיים שמתמשכים לנסיעות של שבע, שמונה, עשר דקות, בארדו פונד גם מצטיינים בגרסאות כיסוי מעולות למגוון מפתיע של מקורות קלסיים בינהם הביטלס, אינו, רוקסי מיוזיק וולווט אנדרגראונד.

אבי בללי (נקמת הטרקטור)

את Bardo Pond הכרתי רק לאחרונה דרך גרסת הכיסוי שלהם לשיר "מאגוט בריין", של להקה אהובה אחרת, פאנקאדליק. בגרסה שלהם מרגישים איך הפסיכדליה של המקור מתעדכנת בפרשנות פסיכדלית נוספת, עכורה, המגובה בצלילי גיטרה חורקים שנלחומים בעניין עם הנוף המלודי. התחושה היא כמו לצפות בציור או צילום. העניין הזה בין אור וצל במוסיקה של Bardo Pond סיקרן וסחף אותי להקשבה גורפת של הלהקה, ושם התגלתה מסיבת יער סוערת ואפילה כשקרבות בין מלודיה לכאוס מובילים לשקט  פנימי ממכר. כל זה מגובה בקול נשי מהפנט שכאילו משליט סדר במהומה. מעניין יהיה לחוות את הדרמה המוסיקלית הזו בהופעה.

יוני מרון (אקס-מלכת הפלקט)

פעם ראשונה שפגשתי בלהקה המופלאה הזו היה זה קיץ לואר-איסטסייד קלאסי, חם, דביק ושופע בחומצה ליסרגית. זה היה עידן בו הנויז והאבסטראקט שלטו בעיר. איזובל והחברים יצרו מערך רועש מתבסס באמנות הפידבקים וריפים מופלאים, כמעט בלתי אפשריים לתפיסה קונוונציונלית ושירה אינטואטיבית מרגשת וסוחפת. כעבור מספר שנים, צפיתי בהם בברוקלין. קירות המועדון נזלו. כל ההגנות התפוררו. להופעה של בארדו באים ללא הגנות, פשוט נותנים ליופי הקולי לזרום באהבה. סוניק לאב.

ברדו פונד יופיעו בארץ ביום רביעי הקרוב, ה-8.7. רוצים כרטיסים? מעולה, כי יש לנו כאלה לתת לכם במתנה. כתבו בתגובות (וצרפו לינק, למען הסדר הטוב) איזה שיר באורך של למעלה משש דקות מעיף לכם את המוח ובין המגיבים [עד בוקר המופע] יוגרלו זוג כרטיסים.