אדריאן בילו - הגיטריסט שהמציא את האינדסטריאל

אדריאן בילו – הגיטריסט שהמציא את האינדסטריאל

אתחיל בוידוי –  את השם אדריאן בילו (Adrian Belew) שמעתי לראשונה רק עם הכותרות בתקשורת על הגעתו עם שלישיית "פאוור טריו" להופעה בארץ, ראשונה בסבב הופעות האירופאי שלהם לשנת 2016. ההופעה תתמקד בביצועים לשירי קינג קרימזון וכחובב פרוג מיד נדלקה אצלי נורה. כשהתחלתי לחקור גיליתי שהאדם עלום השם הזה הוא למעשה מוזיקאי על, שנמצא בצמתים מוזיקליים רבים שבהם עברתי עם השנים ולמעשה נחשב לאחד מהגיטריסטים החלוציים והחשובים של המאה.

התופעה הזו, של מוזיקאים שנמצאים מאחורי הקלעים אבל לא קונים לעצמם שם מחוץ לתעשייה היא מוכרת. לפני כמה שנים חבר הזמין אותי להצטרף אליו להופעה של מתופף בשם עומאר חאקים, מתופף מעולה שתפקד כסשניסט באלבומים אהובים רבים. ההופעה ההיא הסתברה בדיעבד כאחת המוצלחות והמרתקות שהייתי בהן, של טריו ג'אז מודרני שמבצע בקלילות בלתי אפשרית קאברים לשירי פאנק, שוגייז ועוד. חאקים בעצמו התגלה כאיש צנוע וחביב, שלמרות מעמדו כנגן שעבד עם דיוויד בואי, מדונה ועוד, לא התבייש לעמוד אחרי ההופעה, בדוכן קטן ליד הזאפה ולמכור את האלבום של הטריו.

הסיפור הזה מלמד רבות על אופיים של מוזיקאים ועל ההבדל בין הסטריאוטיפ שאנו מכירים על כוכבים לבין המציאות המורכבת יותר. חלק מהמוזיקאים הגדולים ביותר הם לא אגו מניאקים שנושמים את אור הזרקורים, עומדים בפרונט ועסוקים בהרס עצמי ובתקריות מתוקשרות. חלקם פשוט אנשים שעסוקים בקידום החזון המוזיקלי שלהם בשקט. כזה הוא אדריאן בילו. מעבר לעבודתו עם קינג קרימזון (בהרכב מאוחר יחסית, זה שהוציא את היצירה האלמותית Elephant Talk), הוא עבד עם פרנק זאפה, דיוויד בואי והטוקינג הדס. בהמשך הוא עבד גם עם הרכבים מודרניים יותר כמו פורקיופיין טרי וניין אינצ' ניילז. הסיבה שבילו התברג בכל כך הרבה מקומות משמעותיים בתעשיית המוזיקה נובעת כנראה מהגישה החדשנית שלו לנגינת גיטרה. הוא אמנם מנגן גם בקלידים ותופים ואפילו שר בהזדמנויות רבות (עם הטריו איתו הוא מגיע לישראל, למשל) אבל התחום העיקרי בו הוא עסק הוא הגיטרה.

לעומת גיטריסטים רבים שדרכם התחילה בשנות ה-70 והתעסקו במפגני יכולת וירטואוזית, סולואים מלודיים מחוכמים וצליל נפוח וגלאמי (היי שלום לך ג'ימי פייג'), בילו הוא כנראה הגורם המחולל שמאחורי הרוק האינדסטריאלי. הוא פיתח טכניקות נגינה שאפשרו לו להוציא מהגיטרה צלילים שלא היו קיימים לפני – זעקות, צווחות, קריאות קרב ורעשים אחרים. הוא לימד את עצמו לנגן בצורות שאף נגן אחר לא הכיר ושילב טכניקות מוכרות כמו טאפינג ושימוש בידית הוואמי על הגיטרה כדיי ליצור סאונד חדש וייחודי. אם כל זה לא מספיק, בילו הוא אשף אפקטים שהתלוצץ בעבר שכשהוא על הבמה אין לו אפשרות לרדת ממנה בגלל סוללת הפדאלים שמקיפה אותו. הוא גם היה מחלוצי הסינת' גיטר – גיטרה שמפיקה אותות מידי אותם ניתן להעביר דרך מחוללי צליל שונים ולהגיע לתוצאה שהיא ספק קלידים ספק גיטרה.

אם נחזור לרגע לשורשי עבודתו, הזכרתי את העובדה שבילו ניגן בהקלטה המקורית של הקטע Elephant Talk. אמנם מאז בילו הספיק לעבור עוד הרבה תחנות, אבל אין ספק שהקטע הזה ממחיש בדיוק את כל המאפיינים היחודיים של עבודתו וגישתו המוזיקלית. אמנם הקטע מוכר בעיקר בזכות השימוש בצ'אפמן סטיק במקום באס סטנדרטי, אבל הקשבה מעמיקה יותר מגלה את הגאונות של בילו. כפי ששם הקטע מרמז, בילו מוציא מהגיטרה שלו נאקות שנשמעות כמו פיל בסוואנה אך יחד עם זאת נמצא גם ברקע בליווי פ'אנקי מדליק ששומר על האנרגיה של השיר ומאפשר לו להיות קומוניקטיבי.

דרך העבודה עם זאפה ובהמשך עם בואי, בילו הצליח לקדם את הגישה הפילוסופית שלו לאומנות, זו שרוצה לשמור על אמת יצירתית, חדשנות וחיפוש בלתי פוסקים יחד עם יצירה שהיא מסחרית במובן הנגיש של המילה. בין ההשפעות העיקריות עליו הוא מציין דווקא את סטרווינסקי – מלחין מוזיקה קלאסית-מודרנית הידוע בחדשנות המבנית שלו יחד עם השלכות הרמוניות מקוריות לחלוטין, סולמות א-טונליים ושימוש חכם במוטיבים מוזיקליים. בילו מציין את העבודה עם בואי כאחת מהחשובות בחייו, שאפשרה לו ללמוד מבואי את רזי ההליכה על הקו הדק הזה שנמצא בין אומנות גבוהה לפופ.

הגישה הזו אפשרה לו, בהמשך, להגיע להרכבים פורצי דך אחרים כמו הטוקינג הדס ולאחר מכן ניין אינצ' ניילז. למעשה, בילו היה הגיטריסט המועדף על טרנט רזנור והוא היה חלק מהותי מעיצוב הסאונד היחודי של ההרכב שהתבסס על נוף מוזיקלי אינדסטריאלי קר ומחוספס יחד עם רעש טהור כצורה של ביטוי. כשבוחנים את עבודתם של כל ההרכבים הללו, ניכר שבילו היה עמוד תווך בכל אחד מהם ונמצא ביצירות ושירים שאין חובב מוזיקה שלא מכיר. כמה הופתעתי לגלות שבילו שיחק תפקיד משמעותי באלבום השני של N.I.N, זה שכולל את שיר המופת Hurt.

חשוב לציין את אחד הצמתים האחרונים בחייו של בילו ששב ומדגיש את החדשנות הטכנולוגית הבלתי פוסקת שלו. בילו הקדיש את השנים האחרונות דווקא לפיתוח אפליקציית סלולר בשם FLUX. האפליקציה משלבת באופן אוטומטי קטעים מוזיקליים שונים ורבים יחד עם לולאות תופים ובעצם יוצרת על המקום קטעי מוזיקה מאולתרים, בהיעדר הגדרה אחרת, אך ללא מגע יד אדם. זוהי גישה מקורית ומרתקת שיוצרת משהו שאני לא יכול שלא להגדיר אלא כג'אז-אינדסטריאלי, מוזיקה מאולתרת שיוצרת תמונה חד פעמית שהאמירה בה מבוססת על הגישה המיידית הזו. בדומה לג'אז של שנות ה-40 שביסס את עצמו על יכולת האלתור של המוזיקאים בהרכב, האפליקציה של בילו מאפשרת לנו לצרוך מוזיקה שלא בנויה סביב ההלחנה אלא סביב ההתרחשות המיידית שבה. בראיון שהתרחש לפני כשלושים שנה, סיפר מפיק העל בריאן אינו שאחד הדברים שהכי מרתקים אותו במוזיקה הוא האלתור: מוזיקה שנבראת בו במקום ומקבלת את תוקפה דרך האזנות רבות שמייצרות את האמירה שבה בדיעבד, דרך עיבוד חוזר ונשנה של המוח האנושי את ההתרחשות בהקלטה. כל זה מבסס את ההבנה שלמרות ההסתתרות מאחורי הקלעים, בילו הוא אחד המוחות האומנותיים המרתקים והחדשניים ביותר שקיימים היום; כזה שמחפש באופן עקבי ובלתי מתפשר צורות חדשות של הבעה מוזיקלית, שמאתגרות את המוכר והנוח. ב-3.2 בילו, מלווה ב"פאוור טריו" יגיעו לבארבי להופעה אחת. אני אהיה שם.

– – –

אדריאן בילו והפאוור טריו יופיעו בבארבי ב-3.2. כרטיסים כאן.