Animal Collective – Painting With (אלבום)
קשה לתאר את Animal Collective להדיוט. הם ג'אם בנד שנמנעת ממבני שיר סטנדרטיים ומעדיפה לצאת לטיולים פסיכדליים, וחבריה נוטים לוותר על כלי רוק מסורתיים לטובת כלים אלקטרונים נוקשים. ה"ריפים" שלהם יותר אפילפטיים מאשר גרוביים. מאז שהאלבום הראשון שלהם לפני 15 שנה, Spirit They're Gone, Spirit They've Vanished, פתח בצליל גבוה ומבחיל ששימש בסיס לשיר ערש יפה, הלהקה הצליחה לאתגר מאזינים למצוא את היופי בתוך רעש ואת המלודיות מתחת לקקופוניה.
אנימל קולקטיב הם עתידנים ופרימיטיביים בו זמנית: משלבים מזמורים של אנשי מערות עם רפיטיציית טכנו ועוקבים אחר נהר ארוך של מינימליזם שמחבר בין מעגלי תופים שבטיים, פיליפ גלאס וחואן אטקינס. אחרי ארבעה אלבומים של נויז יפה, הם פרצו לתודעה עם Sung Tongs האקוסטית והראו לכל סצינת הפריק פולק שפריקים אמיתיים לא יוצאים לדייטים עם שחקניות הוליווד. הם המשיכו לבנות את הסאונד שלהם מאלבום לאלבום תוך שיפור אמנות הכתיבה בתהליך שהגיע לשיאו עם הפופ הפסיכדלי של Merriweather Post Pavilion. האלבום הצליח להיות להיט, שימש כפסקול בפרסומות והגיע למקום 13 בבילבורד. אחריו שחררה הלהקה את Cenitipede Hz שנשך כמו האלבומים הקודמים אך היו חסרים בו שירים להיאחז בהם: נראה היה שאנימל קולקטיב ניסו להתנער ממעריצים מזדמנים שבאו רק כדי לשמוע את "My Girls".
אלבומם החדש, Painting With, הוא הסאונד של להקה שחוזרת לעסקים אחרי כמה שנים של משפחה וקריירות סולו; הם נשמעים מלוכדים יותר מאי פעם לאחר שלכל חבר היה הזדמנות לרדוף אחר המוזה הפרטית שלו. כל אחד בדרכו חקר צד אחר של סאונד ולקח אותו לנקודת הקצה שלו – דייב פורטנר, הידוע בשם Avey Tare, חיבק את הסכיזופרניה הרוקית של השנים הראשונות ב- Enter the Slasher House ונוח לנוקס, הוא Panda Bear, קצר שבחים ב-2015 עם הפסיכדליה הקרימית של Panda Bear Meets the Grim Reaper. ההפסקה הזאת מהקולקטיב מלאה את המצברים של החברים, ועם האנגריות האלה הם לוכדים את המאזין כבר בשניה הראשונה.
האלבום נפתח עם "Floridada", פנינה מגוחכת ומלאת מרץ שהייתה מעוררת גאווה בלב אמני הדאדא שמוזכרים בה בשילוב עמודי התווך של הלהקה: מלודיה פופית וחזרות שיכולות להפוך את השיר מקליט למייגע בין רגע. כשיר הפתיחה והסינגל הראשון, הוא מסנן מיד את המעריצים האמיתיים מהעוברים והשבים: הלהקה כמו מצהירה "אלה אנחנו, תאהבו או תקפצו."
Painting With מספק שפע של דברים לאהוב. ל-"Hocus Pocus" יש ביט של כדור גומי מקפצץ, מקלדות האחים מריו ומופע קולי מרשים של פנדה בר ואייוי טאר, שמחליפים ביניהם הרמוניות כל מילה. "Summing the Wretch" לוקח את ההתעמלות הקולית צעד אחד קדימה כשהפעם השניים מחליפים הרמוניות כל הברה ויוצרים אפקט של סחרחורת אופורית. כאלה הם גם המקצבים הפועמים והסינתים העשירים של "Natural Selection" ששולחים את המוזיקה מהאוזניים לרגליים: זה שיר שחייבים לשמוע בשמונה בבוקר ביום השני של מסיבת טבע.
מבעד לכל הצלצולים והפעמונים קל היה, לאורך ההיסטוריה של הקולקטיב, להתעלם מהליריקה הטעונה. כך לפני עשור הם פתחו אלבום עם אפוס על התפרקותה של מערכת יחסים בעקבות הפלה ובאופן דומה, כך מרכז הלהיט הפופולארי שלהם – "My Girls" שהוזכר קודם – את תקוותיו של אב טרי עבור ילדיו. התמה הזאת שבה גם באלבום הנוכחי עם "Golden Gal" שנוגע בנושא הטעון של החפצת נשים. הטריק פועל גם ב-"Bagle in Kiev", שיר עם כותרת משעשעת שמביא נקודת מבט של אב המספר לבנו על חיי סבו באוקראינה. לצלילי לופים הרמוניים וקצב מדלג, פורטנר נזכר באלימות שהפכה את סבו לפליט. הוא מנתח את המצב ומציע פתרון לצרות העולם: בייגלים, כמובן. משעמם וארצי ככל שיהיה, הבייגלים הם מזון, מחיה, שפע; ומחסורם של אלו הביא תמיד, כידוע, לאלימות ומלחמה. בשיר מצוין מדגימים אנימל קולקטיב שוב את היכולת הפנומנלית שלהם לבטא פחדים ומחשבות של מבוגרים בצורה ילדותית, ולייחד אותם – כאילו שהם לא מיוחדים מספיק – גם בפן הזה.
Painting With הוא האלבום הראשון של הלהקה שנכתב באולפן הקלטות. עד כה השירים נכתבו תמיד במסע הופעות ונטו לעבור אינספור עיבודים עד שהתקבעו באלבום. המצב שונה הפעם, והשירים קרמו את עורם באותו האולפן בו בריאן ווילסון הקליט את פט סאונדס – האלבום הקלאסי של מבוגרים עם עיני-ילד. הקולקטיב חיברו את הבגרות שלהם אל רוח הנעורים הביצ' בויזית ולאור נרות וסרטוני דינוזאורים (!), הקליטו את האלבום הכי מפוקס ומאושר שלהם. נראה שלילדי פלא האלה יש עוד עתיד ורוד.
