EREZ – Proper Lady (ביקורת אלבום)

איך תדעי שהיפסטרים נהנים מהמוזיקה שאת משמיעה? הם מזיזים את הרגל לפני הקצב. המשפט הזה מתאר בצורה הטובה ביותר את מה שאני עושה בעת האזנה לProper Lady, אלבום הבכורה של EREZ.

יש באלבום הזה, משהו שזועק שהוא אלבום בכורה, בכלל, נדרשו לי המון האזנות בשביל להבין מה לא מסתדר לי באלבום הזה. ההפקה המוזיקלית של אורי וינוקור (הפיק בין היתר גם את אסף אבידן והמוג'וז) שימרה את הבוסריות של EREZ והפכה את Proper Lady לכביש הנראה ישר ונטול מהמורות, אלא שמי שנוסע בו מקבל בהפתעה גם בור או שניים. אין שום דבר רע בבורות הללו, להפך, יש בהם גם משהו מרענן אלא שבשביל להבין את העובדה הזו יש להאזין לאלבום מספר פעמים.

Proper Lady, נפתח באופן מפתיע (באמת מפתיע) בשיר Proper Lady אשר מלבד היותו פצצת R&B מתקתקת הוא גם מתווה את כל הקו המוזיקלי של האלבום. טוב, כמעט את כולו. EREZ פותחת את האלבום בנימה המרמזת שכדאי להישאר – המקצב, כלי הנשיפה וקולות הרקע הרכים. כולם אומרים לך שמדובר כאן בדבר האחד שיהפוך את הערב שלך לאחד הערבים הטובים שהיו לך, גם אם נתקעת בבית, שוב, עקב החג.

אלא שאז מגיע הבור הראשון – So Tired, שיר שנכתב על ידי אמה, מרים סיון, ומחזיר אותך אל המציאות ובמציאות, איש לא מקיים הבטחות. אם אתם לא מאמינים, תשאלו את הילדים של חורף 73. So Tired, הוא Proper Lady רגע לפני שהמסיבה נגמרת, כשהיחידים על הרחבה הם אותם שפוחדים ממה שקורה בבית. אלו שלא רוצים לחזור אליו לבד, אלו שיודעים שברגע שיילכו, הרחוב יגדל פתאום והחיים יהפכו מייאשים ומעייפים עד כאב.

אולי זו הסיבה שהבא אחריו באלבום, מגביר שוב את הקצב ונותן לך להרגיש שלא הכל נגמר והנה יצאת מהבור ואפשר להמשיך הלאה – אל המסיבה הבאה. Clich’e הוא האפטר פארטי אליה הולכים כל הבודדים וממנה באים כל הבודדים. הוא התקווה האחרונה של כולנו בטרם נבין שלמעשה, הקלישאה היא אנחנו. כשEREZ אומרת "Boy it`s taking you time to find out clich`e" היא לחלוטין מתכוונת לכולנו, כולל היא עצמה, אחרי הכל מה היא האנושות אם לא הקושי להבין שהחיים הם קלישאה אחת גדולה?

ואם כבר בקלישאות עסקינן – Mama`s Boy, השיר השישי באלבום, שם ללעג את כל אלו שגדלו אל תוך קלישאת ה"ילד של אמא". אתם יודעים, אלו שעושים שיעורים בזמן, הולכים לישון מוקדם ובגדול – סוחבים את אמא שלהם על הגב כל החיים. כן, גם בצבא. אחד הדברים האהובים עליי בשיר הוא השילוב בין המרדנות המוזקלית למשהו שהאוזן תוכל לעכל. או במילים אחרות – השיר הזה הוא גיל ההתבגרות מפיהם של אלו שממש הצליחו להיות בגיל ההתבגרות. כלומר, ניצלו את העשור הזה לעשיית דברים מטופשים, בדקו גבולות, צפצפו על הוראות ובעיקר עשו הכל בדיוק בדיוק לפי הספר.

קבוצת השירים הבאה החל מWild Sweet Place דרך Rundown Man וJust another Color וכלה בBelnding in the Universe הם הבור השני בכביש.  ההגיון אומר שאחרי שיר כמו ילד של אמא, הקו הגראנג'י – מעט ריוטי ימשיך או לפחות ידעך לאטו אל תוך שירים רגועים יותר כמו Wild sweet place. אך כנראה שכאן, ההגיון לא משחק תפקיד, בכלל האלבום כולו נשמע כמו נקודת מבט של בחורה בערך בת גילי על חייה אי שם בצפון, על כל המשתמע מכך.

העניין הזה, הופך את הלא הגיוני להגיוני ושופך מעט בטון ואבני אל תוך הבורות הללו. הרי גם החיים עצמם הם לא בר תל אביבי מלא בליל שבת, למעשה הם הרגעים הקטנים בהם הכל מתרוקן בבת אחת ומבלי משים הכל הופך רגוע יותר. קבוצת השירים האלו, הופכת את הבורות ליציאה מהכביש המהיר אל עבר כביש קטן בדרך לקיבוצים, מושבים ועיירות. רגע לפני שהמסיבה נגמרת, שנייה לפני שהולכים לישון.

ואם כבר בשינה ובעזיבה עסקינן, אתעכב רגע על השיר האחרון באלבום – Blending in the Universe. הדבר הכי בולט בשיר הוא החלק הזה:

No I don't care
I don't mind
Leaving everything behind
No I don't fit in
And I don't mind
Leaving everything behind

הן כי הוא חותם את השיר ואת האלבום כולו והן כי הוא מסמן בין היתר סיום תקופה, מסכם את חייה של EREZ כמתבגרת טיפוסית ומעביר אותה אל השלב הבא. אותו שלב שאנשים אחרים נוהגים לכנות – החיים האמיתיים. שם, מסתבר, יש הרבה דברים שצריך להשאיר מאחור, אלא שהוא לא רק המקרו, אלא גם המיקרו. עצם האמירה הזו, מסמלת חופשיות מחשבתית של היוצרת ושחרור מכבלים, במילים אחרות היא מזכירה לכולנו מה זה להיות חופשי באמת.

הכביש הזה שנסענו בו עכשיו לא מוביל לשום מקום מלבד אל החירות החמקמקה הזו. החירות לעזוב הכל וללכת, לבחור במה שייעשה לך טוב ובעיקר להיות הילד של עצמך, כי האדם היחיד שתצטרך לתת לו דין וחשבון כל החיים הוא אתה ורק אתה. האלבום הזה הוא סימן לכך שEREZ, למרות גילה הצעיר, השכילה להבין זאת מזמן ואת המסר הזה, יחד עם שלל מסרים אחרים היא שולחת אלינו. עוטפת אותם ביצירה שכולה גרוב ומסיבה הממאנת להיגמר, עכשיו כל שנותר הוא לקוות שהאלבום הזה יחלחל קצת פנימה מעבר לתפופי רגליים ותנועות מגושמות על רחבת הריקודים.

ולאלו שההאזנה לאלבום לבד בבית לא מספיקה להם – EREZ תשיק אותו בתמונע ב5.6, יחד עם שלל נגנים שייגרמו לכם לקום מהכסא תכף ומיד. (צילום: גוני ריסקין)