מתנות מארצות הקרה
את השורות האלה אני כותבת מקופנהגן הגשמית והאפלולית, אחרי שכבר הקפתי את שוודיה לאורכה ולרוחבה בשבועיים האחרונים. בין הנסיעות הארוכות לטיולים הרגליים המפרכים, בין מוזיאון לפארק, אני מוצאת רגעים לשמוע מחדש מוזיקה ישנה או לגלות בפעם הראשונה דברים שמעולם לא פגשו את אוזניי.
משוודיה נפרדתי לפני יומיים, אך היא לא הרפתה ממני ללא מטענים, שאותם לקחתי איתי בקידבג לדנמרק. לפני יומיים בדיוק ישבתי במלמה, בפסטיבל קטן וחמוד, עמוס במוזיקה קיטשית ואוכל רחוב זול. כך לפחות חשבתי, עד שצלילים נעימים שהתנגנו באוויר הגיעו לקדם את פניי.
אותם צלילים, שהיום אני כבר יודעת לזהות לפי שמו של השיר – “Amber Sail”, העלו בי זיכרונות של אותן להקות שאל חופיהן חזרתי ובו זמנית השיטו אותי לחופים שטרם ראיתי. את אותן תחושות אני משייכת ללהקה הדנית Ice Cream Cathedral. חבורה מקופנהגן, העונים לשמות אניה, כריסטיאן ואנדרס. הם מזכירים את Beach House בלחנים ואת Memoryhouse בליריקה, וכמעט לא מחדשים לי שום דבר, ועם זאת, השילוב בין השניים נעם לי באותם רגעים יותר מכל דבר אחר.
האלבום המלא שלהם יצא כבר במרץ בצורת ויניל בחמש מאות עותקים בלבד (אחד מהם נמצא בתיק הגב שלי…), והם ככל הנראה לא חתומים בשום לייבל. האלבום עצמו הוא לא תיבת מטמון של ממש, אבל אפשר למצוא בו כמה פנינים, כמו למשל Constantine או The Ranger, שני שירים שיצאו כסינגלים טרם האלבום יצא, וכנראה שניים מהרגעים הכי חזקים באלבום היחסית מונוכרומטי הזה, או Amber Sail השובה אותך בקסמו כבר מהאזנה ראשונית.
אחרי ש-Ice Cream Cathedral פינו את הבמה ואני כבר התכוננתי ללכת חזרה להוסטל המבודד והמנוכר, עלו Baby In Vain ופוצצו לי את התוכניות ואת המוח. שלוש בנות, שלושתן לא רחוקות מהגיל שלי, מנגנות גראנג' מהאגדות, כאילו הן הגיעו לכאן משנות התשעים בליברפול, ולא מהמאה העשרים ואחת בדנמרק.
לאומת קודמיהן על הבמה החשוכה, ל-Baby In Vain יצאו כולה שלושה סינגלים (גם הם רק בויניל), אבל כאן ההבדל הגדול – כל טראק הוא עולם ומלואו בפני עצמו. כל שיר ושיר נוטף סקס-אפיל וגיטרה מבריקה בגאונותה מתנגנת ברקע בכל עת. מצילות מכתיבות את הקצב ב-Machine Gun Girl ומוכיחות שאת המוזיקה הזו שומעים אך ורק בפול ווליום. The Catcher וסולו הגיטרה היפיפה במרכזו מוסיפים ללהקה הזו עוד כמה נקודות בטבלה שלי, אבל על השלמות של Sweetheart Dreams קשה להתעלות – כל ריף גיטרה נמצא במקומו המושלם וכל מילה מחוספסת שנצרחת למיקרופון היא קודש.
אלה היו הצלילים שחתמו את ימי בשוודיה ופתחו ימים חדשים לאחר מכן בדנמרק. במקום מסוים זה הרגיש כמו הדרך הטבעית ביותר להתקדם במסע שלי – תמה לה רשימת השירים השוודיים כבר מזמן, עכשיו הגיע תורם של האמנים הדניים להתנגן באייפוד בריפיט, וזה לא יכול היה להישמע יותר טוב.
הבנדקאמפ של Ice Cream Cathedral
