פול טראנק - החתולים הסמוראיים, אוטו גלידה וארטיק רמזור (ראיון)

פול טראנק – החתולים הסמוראיים, אוטו גלידה וארטיק רמזור (ראיון)

כשמנסים לחשוב על שם טוב ללהקת בלוז, אין ספק ש-Full Trunk (גל ניסמן – גיטרות ושירה, יותם אלעזרי – תופים ועופר ויינר – בס, אריאל קשת – קלידים והפקה מוזיקלית) הפליאו בבחירתם ובחרו לעצמם שם שנשמע בדיוק  כמו סיבובי הופעות בין מקומות שידעו ימים טובים יותר. מקומות בהם הקירות קצת סדוקים והרצפה מרוצפת קורות עץ ישנות.

השם הוא לא רק וינטאג'. הוא מלא חספוס וכמוהו פול טראנק. הוא נוטף מהם כמו שחלב נוטף משפתיו של תינוק בן יומו – בקלות בלתי נסבלת ומעוררת קנאה. אם כל אלו לא מספיקים לכם, תוסיפו לתמהיל ארבע שנים של סיבובי הופעות, הנאה המתפרצת בעצמה אל הקהל וחברמניות מהסוג של חולקים את שקית הבמבה האחרונה שלהם בטיולים שנתיים ותקבלו את אחת מלהקות הבלוז-רוק היותר מעניינות שיש לנו כאן.

אחרי שהוציאו אלבום ראשון אשר זכה לשבחים רבים וייצג את ישראל בפסטיבל הבלוז הבינלאומי בממפיס, פול טראנק עומדים בפני הוצאת אלבום שני. סינגל ראשון מתוכו, It`s time for us to move, הוא ערבוב של עגבניות ירוקות מטוגנות בדיינר שכוח אל עם זעלוק בבית של סבתא מרוקאית. כלומר, יש בו כל מה שצריך כדי לגרום לאנשים להתחיל לזוז. 

אם לשפוט לפי ההייפ שנוצר סביב השיר בקהילת הבלוז הישראלית ולמעשה גם מחוצה לה, פול טראנק ללא ספק מפלסים לעצמם את הדרך הנכונה לאזניים של כולנו. האמת, הגיע הזמן. 

היי פול טראנק. כיף לארח אתכם. שאלה ראשונה – היה משהו מאד אינדיבידואלי באלבום הראשון, עם שירים כמו ״רק הבלוז שלי יכול״ ו״גשם מעל ביתי״. האם אפשר להסיק מהסינגל האחרון שלכם שהאלבום שבדרך יעסוק בדברים שהם מעבר לאינדיבידואל?

גל: ״האלבום הראשון היה בהחלט מאוד אישי, אבל גם בו היתה התעסקות בדברים קצת יותר גדולים – הרצון לא להתחרט על דברים שלא עשית, התמכרויות לדברים שדוחפים לנו אבל אנחנו לא באמת צריכים, בעיות קשב וריכוז וכו׳. האלבום השני עוסק בדברים אישיים מחד ובבעיות חברתיות ותופעות התנהגותיות מאידך. למשל, אנחנו מדברים באלבום לא מעט על המצב של תושבי ״חוטף עזה״. כמו גם על עצבים וחוסר סובלנות, סקס ותשוקה, אהבה ודברים שמתגעגעים אליהם כמו טרופית, החתולים הסמוראיים, אוטו גלידה, המבורגר מק דיויד וקרטיב רמזור. אני כותב על דברים שנכנסים לי ללב. זה לא חייב להיות על חויה אישית או על תחושה אישית, כל עוד זה גורם לי לחשוב על זה מספיק כדי לרצות להגיד משהו.״

האלבום הראשון שלכם יצא רק לפני מספר חודשים, לפני זה הופעתם כמה שנים בכל רחבי הארץ. שנים של סיבובים לא הולכות ברגל, בטח ובטח כשמדובר בלהקה שטרם הקליטה אלבום. איך הצלחתם להחזיק קהל אוהד ועקבי במשך כל השנים הללו? 

גל: ״למה אנשים הולכים איתנו דרך? שאלה שכדאי לשאול מישהו מהם, האנשים היקרים שבאים לתל אביב מרמת הגולן בטרמפים כדי לראות אותנו. אני חושב שאנחנו מתחברים לאנשים ברמה האישית – יושבים איתם לסיגריה אחרי הופעות ומתעניינים בהם באותה מידה שהם בנו.  אנחנו יוצרים איתם קשר שהוא מעבר למוזיקה, אבל אולי אני מזיין בשכל והם פשוט אוהבים לראות חבורה של ילדים מפגרים נהנים לנגן."

אגודת הבלוז הישראלית בחרה באלבומכם לייצג את ישראל בפסטיבל הבלוז הבינלאומי בממפיס ונדמה כי הדבר הזה עשה הרבה רעש. זה מקצר איכשהו את הדרך מן החספוס של סימטאות הבלוז אל עבר השבילים הנקיים מדי של השכונות העשירות ברחבי הארץ? או במילים אחרות – אל עבר המיינסטרים?

אריאל: "אנחנו רחוקים מהמיינסטרים אלפי שנות אור, המיינסטרים הישראלי הוא הרבה דברים אבל כרגע הוא בטח לא רוק-בלוז. האלבום הראשון אכן נבחר לייצג את ישראל בממפיס וזה כבוד מטורף שנפל בחלקנו, אבל הדרך אל לב הקהל תמיד הייתה ותמיד תהיה במפגשים איתו, שזה אומר בהופעות בכל מקום בארץ, על כל במה ומול כל סוג של קהל. קיצורי דרך לא עובדים כאן בארץ ולדעתי גם לא בעולם.

אי אפשר להסתמך על דברים כמו הייצוג בפסטיבל הבלוז בממפיס, זאת טפיחה אדירה על השכם, אבל זה כמו שיר בגלגל"צ – אם זה לא מגובה בשנים של עבודת שטח, זה לא יוביל לשום מקום."

אבל יש כוונה להגיע אל המיינסטרים?

עופר: "יש כוונה להגיע לכמה שיותר אנשים, מיינסטרים יכול להיות גם מוזיקה הודית. זו פשוט שאלה של כמה אתה משמיע את המוזיקה שלך."

איפה אתם רואים את סצנת הבלוז בארץ בעוד כמה שנים? וחשוב מכך – איפה אתם רואים את עצמכם בעוד כמה שנים?

יותם: "אני מאמין שסצנת הבלוז בישראל הולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות. אפשר לראות יותר ויותר אנשים שצורכים את מוזיקת הבלוז ומתעניינים בז'אנר ואף מכניסים אותו לפלייליסט היומיומי שלהם.

אני רואה את הלהקה ממשיכה ליצור ולהופיע בארץ ובחו"ל, על מנת לקדם את הבלוז ולהפוך אותו למוזיקה שמשמיעים יותר ויותר. מוזיקת הבלוז שאנו יוצרים מקבלת עוד צבעים במהלך היצירה ואנו עובדים במרץ על יצירת גוונים חדשים ומעניינים הן מבחינה טקסטאולית והן מבחינה מוזיקלית."

שאלה אחרונה לסיום – לאיזו מוזיקה האזין כל אחד מכם בעת כתיבת התשובות?

יותם: ״בזמן שעניתי על התשובות האזנתי לcocaine של אריק קלפטון.״

עופר: ״המוזיקה שאני אוהב לשמוע זה קדימונים לחדשות ג׳ינגלים ושירי אוהדים במשחק כדורגל. שם נמצאת המוזיקה הכי אמיתית.״

אם קראתם את הראיון ואמרתם לעצמכם שזו להקה שאתם חייבים לראות – צדקתם, למרבה השמחה בעוד פחות משבועיים (14.3.15) הם יעשו עליה לירושלים ויופיעו בצוללת הצהובה. אחריהם תופיע הזמרת הנהדרת גל דה פז וכל זה קורה כמו מבצע בסופר – שתי הופעות במחיר אחד.

את הפרטים הקונקרטיים והלא חרוזים תוכלו למצוא כאן. (צילום: נתנאל טוביאס)