גיטלה בבית היוצר - סיקור הופעה

גיטלה בבית היוצר – סיקור הופעה

ערן: לקח לנו כמעט שבועיים לסיים כתוב. שבועיים לאסוף את כל ההופעה הזאת שכאילו נלקחה מזמן אחר. ביום יום העמוס והשוחק, ההיזכרות הייתה ברגעים קטנים. שם יוטיוב, פה רגע. יש הופעות שיוצאים מהן והן מלוות אותך בשלומתן ימים, במקטעים מתוכן שבועות. זאת לא הייתה כזאת. אבל כשהיא כן מבליחה, כשהיא כן נוכחת, משהו קורה ללא ספק.

ילי: ערב עירוני של אמצע שבוע, ריח ים מעורבב בחומרי בנייה, אנשים מלקקים גלידה וילדים מתרוצצים ברחבי גן השעשועים. כל אלו קיבלו את פני כשהגעתי לנמל תל אביב ותרתי אחר בית היוצר. מה עשיתי בבית היוצר? הלכתי לשמוע את גיטלה לראשונה בחיי, איך הגעתי למצב בו אני הולכת לראות הופעה של מישהי שלא שמעתי מעולם? האמת, אין לי מושג.

קצת אחרי הקמת המגזין, פורסם בו ראיון עם גיטלה כחלק מפרויקט היוצרים המבטיחים לשנת 2013. קראתי את הראיון איתה ומבלי לשמוע ולו תו אחד, פיתחתי לעצמי איזו דמות בתוך הראש. היא נשמעה לי כמו אחת שעושה מוזיקה טובה. שלושה חודשים אחר כך ערן סיפר כבדרך אגב על זה שהוא הולך לסקר את ההופעה של גיטלה ושאל אם אני רוצה לבוא. משם לפה אנחנו כאן, תחילת הקיץ בנמל תל אביב. אני עדיין לא מכירה אף שיר של גיטלה והוא כבר מזהה כמעט כל שיר ושיר מהאקורד הראשון. התיישבנו בין צלם לרמקול ויכלנו לספור את החורים שיש לטל ברוכיאל (כלי נשיפה, צלם, מנהל אישי, מעצב ויח"צ של גיטלה וגם בעלה) בחלילית.

ערן: יש משהו חזק בתקשורת של גיטלה וטל על הבמה. אני זוכר רגע אחד, בשיר Unborn Child. גיטלה מנגנת ומסתכלת על טל בחצי מבט, והוא מרוכז, שר עם השפתיים וללא קול את המילים של השיר.

ילי: גיטלה פתחה את ההופעה בשיר Cheany Ross, רמז לאווירת הSoul-Chillout שתשהה שם כל הערב ולעיתים תפנה מקום לקצת ג'אז וקצת פופ של שנות השישים. הקהל שתק, הקול של גיטלה באמת לא מאפשר לאף אחד לשיר יחד איתה, מחשש שצליל בצליל יפריע לגיטלה להגיע לחלל האוויר נקי. זה לא רק הגוון שנקי – היא חפה ממניירות, אמיתית ובעיקר עושה חשק לשתוק עוד ועוד. ככה זה כשהאדם שמולך שר בצורה שמחלחלת אליך דרך עור ועצמות, עד לנקודות הכי רגישות, ולא נעצר שם אלא ממשיך לחפש נקודות נוספות.

Gitla - By Tali Tamir 2

התקשורת של גיטלה עם הקהל מעניינת. היא מדברת מעט, במעין ביישנות השמורה להופעות ראשונות, או אולי פשוט למוזיקאים שהם גם פרפורמרים מעולים. המשפטים בין שיר לשיר הם קצרים ומלאי חן. אם על מוזיקאים אחרים יאמרו אולי שהם קצרים מדי, כאן הם בדיוק באורך הנכון. גיטלה מדברת (שרה) והקהל מקשיב. האמת? זה עובד נהדר.

השיר השלישי הוא קאבר מעולה לשיר Plain Gold Ring של נינה סימון. לא רק שהקאבר הוא לנינה סימון, אלא גם שהוא לוקח את הישן ומצמיח מתוכו משהו חדש. זהו העיקרון עליו צריך להיות בנוי כל קאבר, שהרי המטרה היא לא לחקות, אלא לכסות וכידו, אלו שני דברים שונים. היופי בכל העסק הוא גם העובדה שמי שלא מכיר את השיר, עוד עלול לחשוב שמדובר בשיר מקורי של גיטלה.

ערן: ילי עולה פה על נקודה חשובה מאוד בעייני. היכולת של גיטלה לשאוב שירים לעולמה מעוררת השתאות. דולי פרטון, נינה סימון, פיט דרייק ואחרים – כולם זוכים לטיפול מסור, אוהב ממש. התשוקה של גיטלה לימים שבהם פעלו המוזיקאים האלה, שנות ה-50 וה-60 בעיקר, מורגשת והופכת את הביצועים לכאלה שעושים הרבה כבוד לשירים המקוריים.

ילי: הזמן עובר, ובלי ששמים לב הגענו לאמצע ההופעה. השיר האמצעי הוא דואט שלה עם עדן לשם, מיקום מצוין בפלייליסט, קצת כמו להגיד לנו לא להיות עצובים, כי זה לא באמת נגמר. מדובר בשיר Forever, קאבר לפיט דרייק, השילוב בין השניים הוא נהדר, הם עובדים יחד בסימביוזה וקשובים זו לזו משל ניגנו יחד מאז ומעולם. לשם עובד על EP משלו ובעוד גיטלה בתחילת העבודה על האלבום שלה, הם בהחלט מתכננים לשתף פעולה בעתיד.

והנה, כבר הגענו לשיר האחרון – שלושה עשר שירים הם רפרטואר די יפה כשמדובר בהופעה, אני לדידי חושבת שהיה קצר מדי: נשארתי עם טעם של עוד. טעם שכנראה יישאר עוד הרבה זמן. לפחות עד להופעה הבאה.

גיטלה: פייסבוק // יוטיוב