הלפר - Air Drops (ביקורת אלבום)

הלפר – Air Drops (ביקורת אלבום)

הלפר הוא ילד של מיתוג מחדש. זאת האמת – האיש שהתחיל את דרכו כחלק מלהקת קיצו, המציא את עצמו מחדש כנועמיקו והיום תקראו לו הלפר. הוא מחליף שמות יותר מהר משכוכבות פופ מחליפות בגדים וזה היה יכול להיות להסיח מהמוזיקה שלו. מזל שזה לא קורה, כי הלפר הוא מהזן המשתבח.

ככה זה ואין מה לעשות. יש אומנים שאתה רואה כשהם טובים ואומר ״הם עוד יהיו גדולים״ ומפספס בגדול ויש כאלה שפשוט עושים את זה. הלפר עושה את זה עכשיו. הבחור משישי בצהריים באינדי-סיטי הפך לבחור מהחימום של ג'ון גרנט (ששפך עליו מחמאות) ואז הבחור שאת הבכורה לאי.פי שלו העלו בפאקינג SPIN. זה לא רק בזכות הלייבל המעולה BLDG5. זה בזכות טונה של כישרון.

הכישרון הזה נוכח לכל אורך Air Drops, אי.פי הבכורה שלו. שישה שירים, 27 דקות מהפנטות. זה מתחיל בNow That You Came שאני לא ממליץ לשמוע כשאתם צריכים להיות פרודוקטיבים. אני מוצא את עצמי שם אותו בריפיט כמה פעמים רצוף לפני שאני מסוגל להמשיך הלאה או, לשם ההמחשה, לעשות משהו חוץ מלשבת ולבהות בתקרה.

זה ממשיך בטבעיות ל-Designs. דייזינס תפס אותי מהר מאד בסאונדקלאוד, אבל מאז משהו בקסם שלו קצת התערער. אולי זה כי כחלק מהאי.פי הוא פחות בולט לטובה, אולי זה כי עם הזמן יש פה מין אפקט האלבום הראשון של ג'יימס בלייק – התאהבות בשירים יותר מידי בזכות הפקה נהדרת ופחות מידי בגלל כל השאר. אני לא אומר שזה לא שיר טוב – להפך, ההשוואה לבלייק אמורה להחמיא לכל אדם בר דעת. אבל משהו באפיל פה מתעמם, הופך את זה לשיר נעים מאד להאזנה ברקע אבל לא לחוויה שהוא היה בהתחלה. גם דברים טובים ממצים את עצמם לפעמים.

אני לא רוצה להתעכב יותר מידי על כל השירים כי קשה לי להפריד אותם מהדבר הרציף. יש באי.פי את Endless Shout באווירת הזן, Book שמכיל את הרמז היחיד שהאלבום ישראלי, משפט יחיד בעברית (״תן לי ללכלך פה את ההתחלה״). Air Drops המלנכולי, שגם Baths וגם מג'יקל קלאודז היו חותמים עליו בכיף – שימו לב במיוחד לסימפול הנהדר מתוך Music for a French Eleavtor של דה בוקס.

ובכל זאת משפט על Couch Surfer. גיז'ס קרייסט איזה שיר זה. אם יורשה לי להיות פלצן לרגע, כשאומרים המנון אורבני לזה מתכוונים. קצב גבוה שמזכיר יותר מהכל את ימי הגיטרות של קיצו, סרף-רוק אלקטרוני שמצד אחד מרגיע אותי ומצד שני לכו תראו את זה בהופעה. יותר מהכל, זה חומר של להיטים ואם היה שבריר של צדק בעולם הייתם שומעים את זה בכל בר שמכבד את עצמו מפה ועד ניו-דלהי. אם אי פעם Couchsurfing.com יעשו פרסומת לטלווזיה, נראה לי שברור באיזה שיר הם צריכים לבחור.

אז מה יש בAir Drops שהופך אותו לאי.פי כל-כך מוצלח? אולי זה שבלי לבנות קונספט מסודר, הוא מצליח להיות קוהרנטי אבל בכל זאת משוחרר. זאת מוזיקה לסטלה כמו שזאת מוזיקה להליכה לילית כמו שזאת מוזיקה להופעה כמו שזאת מוזיקת סטוצים כמו שזאת מוזיקת לילה טוב. כן, גם לילה טוב.

יש כל-כך הרבה צלילים ועושר בAir Drops ואני מוצא את עצמי מאזין לו, בהתחלה לשירים הבודדים כשהם יצאו ואחרי זה בהאזנות חוזרות ונשנות לאלבום, בכל סוג סיטואציה, אבל בעיקר בסיטואציות אינטימיות. לבד. עם חבר קרוב. עם פרטנר. אולי העובדה שאת הכל הוא עושה לבד היא זאת שהופכת את Air Drops לאטרקטיבי כל-כך לבדידות ולמרחבים. אולי זאת פשוט התובנה הזאת, שמרחפת לכל אורך ההאזנה – האיש יודע לגעת עמוק בנפש, והדברים שהוא מוציא ממנה יפיפיים. (צילום: חן וגשל)