איך בק הרס לי את פברואר ועל חשיבותה של קהילה

איך בק הרס לי את פברואר ועל חשיבותה של קהילה

את האלבום החדש של בק עוד לא שמעתי. זה לא שאני לא רוצה, אני פשוט לא מוכן. אני לא מוכן כי בק, כמאמר הכותרת, הרס לי את פברואר.

הכל היה מתוכנן בקפידה: 4 ביקורות אלבומים + שני אייטמים לפחות לקראת האלבום החדש והמצופה של אחד המוזיקאים הטובים של הזמן הזה. רצה הגורל (וטכנאי האולפן, והאינטרנט) והאלבום של בק דלף הרבה לפני שהיינו מוכנים אליו, לפני יותר משבועיים. באופן טבעי, כולם מיד עברו לדבר עליו ופרויקט הפרספקטיבה שלנו קצת איבד מהרלוונטיות שלו. יכלנו להמשיך, אבל בשלב מסוים שאלנו את עצמנו – באמת יש טעם?

מה אני לומד מזה? שקשה עד בלתי אפשרי לתכנן לו״ז ארוך לקראת ריליסים מצופים. זה לא שחדש לי שאלבומים דולפים, ואפילו לקחנו בחשבון אפשרות סבירה שהאלבום של בק ידלוף כמה ימים לפני המועד הרשמי. כאמור, התכנון לא בדיוק עבד ופרויקט בק נקטע באיבו, בתום שתי ביקורות אלבומים בלבד. אני לוקח את זה למקום חיובי ולומד להעריך מחדש פרויקטים גדולים שיצא לי לקרוא, ולתכנן בזהירות יתר את הפעם הבאה. ותהיה פעם הבאה.

— — —

אז כן, כן, תהיה פעם הבאה. בלי להיכנס יותר מידי לפרטים, התחלתי לעבוד על הפרויקט הבא שלנו השבוע. מדובר במיזם השני הכי גדול שיצא לי לעבוד עליו עד כה (יש להודות, בפער ניכר מהמקום הראשון) ובאופן טבעי, אני מלא חששות ודאגות מהחודשים הקרובים של העבודה עליו.

בתקופה האחרונה התראיינתי לעבודה סמינריונית שעוסקת באנשים שכותבים על אינדי ישראלי. היו כל מיני שאלות חכמות ואחת מהן הולכת ככה: ״כיצד מפגשים בין אישיים עם פעילים ובלוגרים אחרים בתוך סצנת האינדי בפסטיבלים והופעות תורמות או משפיעות עליכם ועל מה שנכתב במגזין שלכם?״.

עניתי מה שעניתי, אבל המשכתי לחשוב על השאלה אחרי. חשבתי הרבה -מה אני מקבל כבנאדם ומה אני מקבל ככותב/עורך מהסצינה הזאת. הגעתי עם עצמי תשובות שונות ואני לא אכנס להבדלים, אבל השורה התחתונה היא שזה לא מסתכם בזווית אחרת על הופעה או אינפורמציה כלשהי אלא במשהו גדול הרבה יותר, מבוסס שיתוף פעולה ופרגון (שאני מקווה ומאמין שהוא) הדדי, שבא ממכנה משותף – אהבה למוזיקה, אהבה למילה הכתובה, אהבה לאנשים. אני מרגיש שאנחנו חולקים את זה במגזין עם קבוצה לא קטנה של אנשים, לא רק בלוגרים ועיתונאים אלא גם פעילים, מוזיקאים, אפילו אנשי תעשייה.

והנה, דוגמה ממש מהימים האחרונים. הפרויקט המוזכר למעלה הוא עבורי שחייה מחוץ למים הטריטוראליים. הוא נוגע לעולמות שבחלקם אני אומנם ללא ספק מבין, אבל בחלקם הידע שלי קרוב מאוד לאפס. בתוך השחייה המאוד מלחיצה הזאת, קיבלתי השבוע כמה עצות יקרות מפז, מחשבות ואינפורמציה שימושית.

קיבלתי אותן בלי לתת שום דבר בתמורה, סתם ככה, כי יש אנשים טובים שאוהבים לעזור ושאכפת להם. זה לא מובן מאליו שזה ככה, ואני אומנם רוצה להאמין שאני טועה אבל אני סקפטי עד כמה זה ככה במספיק מקומות, גם כאלה שסובבים סביב מוזיקה. מרגש, אשכרה מרגש, שזה קורה אצלנו, בסצינה הלא מאוד גדולה של אינדי ישראלי. יודעים מה? עזבו סצינה. נראה לי שנכון יותר לקרוא לה קהילה.

— — —

אומנם את האלבום אני לא שומע עדיין, אבל סינגל הבכורה מתנגן אצלי כמעט יום-יום מאז שהוא יצא והוא מושלם לשבת בצהריים.

שבת שלום,

ערן.