צפים בלילה – ראיון עם Sleep Party People

Sleep Party People הוא הפרויקט של מוזיקאי הדני בריאן בץ'. מאז 2010 הוא מקליט ומופיע תחת השם הזה ושחרר שלושה אלבומים מרגשים שגשרו על הפער בין דרים-פופ, אלקטרוניקה מקרטעת ואפוסים פוסט-רוק איטיים. סאונד הלילי הנשגב הזה משתווה לאיקונוגרפיה הדייויד לינצ'ית של הפרויקט. בהופעות וצילומים, בץ והנגנים שמרכיבים את להקת ההופעות שלו, תמיד חובשים מסכות עשויות ביד של ארנבים שיכולים להיראות חמודים או מפחידים, תלוי בתאורה ורגשות הצופים כלפי ארנבים. לקראת הופעת הלהקה הקרבה בתיאטרון תמונע (20.3), הושבנו את בץ' לשיחה קצרה.

אתה מצפה להופיע בישראל? זה הביקור הראשון שלך?

"אכן כן. זאת ההופעה הראשונה שלי בישראל וגם הביקור הראשון שלי."

מתי הבנת לראשונה שאתה רוצה להקדיש את החיים שלך לעשיית מוזיקה?

"נדמה לי כשהייתי בן ארבע עשרה. אבא שלי לימד אותי לנגן בגיטרה והתחושה הפנימית שזה נתן לי העיפה אותי לכל הכיוונים. למדתי די מהר ומאז אני מתמיד – התחושה נשארה. המשפחה שלי תמיד מספרת סיפורים על איך אני תופפתי על השולחן והייתי שר ורוקד כשהייתי ילד קטן מאוד. אולי זה בנשמה. אגב, אף פעם לא ממש אהבתי ללמוד, לפחות לא בבית הספר. הייתי חולם בהקיץ ולא מצליח להתרכז בשום דבר, מלבד המוזיקה. אז לא ממש הייתה ברירה מלבד להתפרנס מזה, אם אתה יודע למה אני מתכוון.״

מה היו השפעות המוקדמות שלך?

"גדלתי עם אבא שאהב מוזיקה והוא תמיד התרגש מלהשמיע לי מוזיקה. זיכרונות הילדות שלי מלאות בפלאשים של הביטלס, לד זפלין, ספארקס ובוב דילן."

והם עדיין רלוונטיים לעבודה שלך היום?

"אני מניח שחלקים מסוימים מהלהקות האלה עדיין משפיעים עלי בדרך כלשהי. במיוחד הביטלס, בתקופה הפסיכדלית יותר שלהם. אבל הכל באמת התחיל כששמעתי נירוונה והסמאשינג פאמפקינס בפעם הראשונה. למען האמת אני כבר לא מקשיב ללהקות האלה יותר, אבל אני 120% בטוח שהצליל שלהם השפיע עלי, וכנראה עדיין משפיע, בצורה כזאת או אחרת״

האלבום האחרון שלך, Floating, יצא בשנת 2014. אתה עובד על שירים חדשים?

"כן, אני כבר עובד על האלבום הבא מאז תחילת 2015 ואני מקווה שזה ישוחרר ב-2016. למרות שיש לי סביב 12 שירים שסיימנו אני עדיין עובד על עוד חומרים. הפעם אני לא אעשה אלבום ספונטני בחודש אחד כמו שעשיתי עם Floating. אני צריך לחפור פנימה ולדחוף את הגבולות שלי. למצוא צלילים חדשים וגישה שונה לכתיבת שירים. זה יכול להיות קשה לפרוץ החוצה מאזור הנוחות שלך, אבל אם להיות כנה אני ממש אוהב את התקופה ההרסנית שבו אתה לא יודע לאן לאיזה כיוון אתה הולך או איזה סוג של מוזיקה אתה מחפש. אני אגיע לזה. לאט."

מה לדעתך מייחד את סצנת המוזיקה בדנמרק?

"אני חושב שהאנשים שאני מכיר בתעשיית המוזיקה הדנית הם חדשניים מאוד ואוהבים לחפש גבולות חדשים ואינם מוכנים להתפשר על פחות. לדעתי זה הדבר העיקרי מדוע מוזיקה דנית היא כל כך מיוחדת."

אתה ושאר חברי הלהקה מופיעים תמיד תחת מסיכות ארנב. מה זה תורם למוזיקה או לחווית הקהל?

"זה לוקח את הסימן המסחרי של סליפ פארטי פיפל ושם אותו בקופסה אנדרדוגית ואנדרוגנית. זה מסיר כל סימני פנים אנושיים בתקווה להשאיר את המאזין בראש אחר ממה שהוא חווה כשהוא צופה או מאזין ללהקה אחרת. אישית אני גם אוהב לשחק עם מסכות. זה שונה ולנגן הופעה חיה זה כמו להיכנס לעולם אחר. זה חוויה חולמניץ ומפחידה, וזה די דומה למוזיקה שלי. גם יותר קל לאנשים לזכור את הלהקה בגלל המסכות. זה הסמל המסחרי שלי."

המסכה משמשת כמגן, אולי? מאפשרת לך להביע את עצמך באופן שונה מאשר אם היית מופיע כ"בריאן"?

"לגמרי. כשהתחלתי לכתוב שירים עבור סליפ פארטי פיפל לא היו לי שום תכניות לנגן אותם בלייב, אבל אחרי קצת-זמן התחלתי לקבל פניות מכל מני סוכני בוקינג. זה הגיוני, אבל הייתי פשוט ביישן מדי. באותה תקופה ניגנתי הרבה הופעות כגיטריסט ומתופף, אבל אף פעם לא בפרונט ואף פעם לא כזמר. אז כשהופעתי בפעם הראשונה – חיממתי את האנטלרז אגב – הייתי ממש עצבני. כמט הקאתי וויתרתי על הגיג. אבל המסכה אפשרה לי להירגע – בלעדיה לא הייתה הופעה.  מאז עברו כמה שנים ואני לא נאבק בביישנות יותר, אז בתיאוריה – אני יכול להופיע בלעדיה. אבל אני מקווה שזה לא יקרה אף פעם. זה כבר חלק ממי שאנחנו בהופעה, ויש לזה המון משמעות עבור המעריצים.״

האלבומים שלך הם בעצם אלבומי סולו, איזה שינויים קורים שאתה עובר לפורמט של להקה? איך חבריך משפיעים על היצירה?

"זה גורם חשוב עבור ההופעות החיות. זה צריך להישמע שונה מהגרסאות באלבום. זה חשוב לי. אני חושב שבהופעה החלקים השקטים של האלבומים יותר שקטים והחלקים הרועשים יותר חזקים. לכל חבר להקה יש חותמת משלו שזה חשוב ונותן ללהקה צבעים וטאצ'ים שונים. האלבומים הם לא כל כך מוחצנים ובהופעה זה משתנה לגמרי ויש פן קצת פאנקית. אני אוהב את זה וזה יהיה משעמם אם אנחנו היינו נשמעים בדיוק כמו באלבום."

שני האלבומים האחרונים שלך הכילו שירים שהזכירו חוסר משקל ("Floating Blood of Mine", "We Were Drifting On a Sad Song") ואת שמי הלילה ("Gazing At the Moon", "Heaven Is Above Us", "I See the Moon"). האם יש נושאים שעוברים דרך כל העבודה שלך? אילו נושאים מעניינים אותך או משפיעים על הכתיבה שלך?

"כן, אני יודע. אני שומע את השאלה הזאת הרבה ולמען האמת אני פשוט ממש בקטע של היקום. בדירה שלי בקופנהגן יש הרבה תמונות של הירח ומערכת השמש, תלויות על הקירות. אני סוג של אובססיבי. אני מנסה לכתוב מילים פשוטות הנוגעות לחיי ומה שאני והאנשים סביבי חווים. אבל חשוב לא לכתוב מילים פשוטות מדי. אני אוהב את זה עם טוויסט וכמו רבים אחרים אני משתמש הרבה במטפורות בליריקה שלי ואולי זה המקום שבו הירח והמשקל נכנסים. למען האמת אני לא באמת חושב על זה יותר מדי. אני פשוט כותב מה שיש לי בראש."

יש משהו שאתה רוצה שהמאזינים בישראל יידעו לפני ההופעה? מה אנחנו יכולים לצפות לראות ולשמוע?

"אני הולך להשקיע הרבה זמן להכין את הסט ליסט המושלם עבורכם וזה יכלול שירים מכל שלושת האלבומים. חלקם יהיו עם טאץ' קצת אחר ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להקפיץ את האנרגיה כדי שלכולנו יהיה ערב נפלא וכיפית. אני והחבר'ה באמת מתרגשים מההופעה הזאת, ואנחנו לא יכולים לחכות. נתראה בקרוב."

 — — —

Sleep Party People יופיעו בתיאטרון תמונע ב-20.3. על ההפקה אחראים Zuzz Agency ו-Auris Media. כרטיסים אחרונים ממש כאן.