ג'ון גרנט - ההופעה הכי פחות מדוברת היא גם זאת שאסור לפספס

ג'ון גרנט – ההופעה הכי פחות מדוברת היא גם זאת שאסור לפספס

מכל האומנים הבינלאומיים שהגיעו לישראל בשנה האחרונה, ג’ון גרנט הוא אולי הכי פחות מדובר. זה לא שכולם ריהאנות וטום ג’ונסים – גם בן פריסטייג, ביץ’ פוסילז, מייקל צ’פמן, יות’ לאגון ואמנדה פאלמר (השניים האחרונים בהופעות עתירות הייפ) היו פה, לצד רבים וטובים נוספים. זאת הייתה שנה מטורפת לאוהבי מוזיקה בישראל – הגיעו אלינו יותר אומנים משיכלנו בכלל לחלום בעבר. ובכל זאת, אם הייתי צריך לבחור רק הופעה בינלאומית אחת ללכת אליה השנה, הייתי בוחר בגרנט. ההופעה הכי פחות מדוברת היא גם זאת שאסור לכם לפספס.

ג’ון גרנט הוא אחד המוזקאים שההגעה שלהם הכי מרגשת אותי. הוא נמצא בעסק מאז 1996 עם The Czars, עבר לסולו ב-2010 בעקבות מפגש עם מעריצים לשעבר ששלפו אותו מהדיכאון וההתמכרות לסמים ואלכוהול והכריחו אותו להקליט את אחד האלבומים היפים של השנים האחרונות. Queen Of Denmark, עם הטקסטיים האישיים מאוד והפוליטיים מאוד (Jesus Hates Fagotts וWhere Dreams go the Die, בעיניי שניים משיאי האלבום שרחוקים כל-כך זה מזה), החזיר את גרנט לזרקורים והקנה לו את תואר אלבום השנה של מגזין מוג’ו. ב-2012 הוא אובחן כחולה HIV ועבר לאיסלנד. שם הוא הקליט את Pale Green Ghosts, שיצא השנה ושוב זכה לתשואות. רק לאחרונה נודע שהוא מועמד לקטגוריית אלבום השנה ואמן השנה של המגזין Q היוקרתי, מול אנשים דוגמת הארקטיק מאנקיז ודוויד בואי.

אז למה פחות מדברים על גרנט, בטח בארץ? שאלה טובה. אולי כי ראינו השנה כבר לא מעט הופעות מעולות. אולי כי המוזיקה שלו, הפולק המיוחד שלו, מדבר לפחות אנשים. אולי כי אחרי שני אלבומים הוא עוד לא באמת חדר, לא עד הסוף, לתודעה של סצינת האינדי העולמית. אולי כי טקסטים על HIV ועל זוגיות הומוסקסואלית מדברים לפחות אנשים, למרות שהטקסטים שלו על אהבה מודרנית מתאימים להרבה יותר מרק זוגות להטבק"ים.

כך או כך, גרנט הוא אחד המוזיקאים הכי מעניינים בעולם כרגע. הטקסטים שלו שוברי לב והשירה שלו מרסקת. לכן בקרב מי שאוהב ומעריך אותו יש התרגשות עצומה מהגעתו הקרובה לארץ. בקרב מי שלא – טוב, אתם פשוט לא יודעים מה אתם מפסידים. זה הזמן להאזין למיקסטייפ ופשוט לבוא. בעוד שנה או שנתיים, כשתכירו אותו, לא תבינו איך לא הגעתם ביום שלישי ה19 לנובמבר לבארבי.