קרן פלס - איך שהשמש תזרח (הופעה)

קרן פלס – איך שהשמש תזרח (הופעה)

קרן פלס היא פרפורמרית מעולה, גם בחודש הרביעי להריונה. אבל יותר מהכל, היא עדיין הבטחה לא ממומשת.

זה הזמן לציין – תמיד הייתה לי פינה חמה בלב לפלס, לצד המון קשיים. הבנאליות התחרתה בפרפורמריות הגדולה שלה. להופעה ניגשתי כמו שאני ניגש לכל דבר שקשור בפלס (חוץ מנועם טור) – בדואליות של סקרנות וזהירות.

המופע החדש של פלס, "איך שהשמש תזרח", שעלה בשישי בבכורה בבימה, נפתח במקצב אפריקאי. פלס עולה לבמה בשמלת פייאטים שחורה. בליטה קטנה (פחות או יותר) בבטן. מתחילה עם ביצוע מרתק ל-״אם אלה החיים״. שתי דקות בערך לוקח לה לפתוח מבערים, ועם הסאונד המפלצתי של הבימה התוצאה מעלפת. לא רק במובן הטוב.

משם היא עוברת לבצע את "כל הציפורים" של הראל סקעת ומאירה אותו באור קצת אחר. בכלל, צריך לציין שפלס מעזה. פילוני, המפיק המוזיקלי של המופע, לקח אותה לכיוונים אחרים והיא משתפת פעולה. זה מתבטא הכי יפה, לטעמי, בביצועים שלה לשירים שכתבה לאחרים: לא נאמנים בכוח למקור, אלא מעניינים ומגוונים. למשל, ״לשם״, ביצוע שחבל שלא הוקלט. מפתיחה מלאת מיתרים וכלי הקשה, למעבר נהדר לרוק גיטרות עוצמתי.

היא יודעת מה הקהל שלה רוצה. דבר ראשון הוא בחירת השירים. רוב מוחלט של להיטים שלה, כאלה שכתבה לאחרים וכאלה שביצעה גם במקור. בסך הכל ארבעה שירים מהאלבום החדש – "לייק וואנקה", "שיר אהבה פיראטי", "איך שהשמש תזרח", ו-"גם אני". מדובר במינון מעולה שכן מבהיר שמדובר בהופעה שנועדה לחגוג אלבום חדש, אבל יותר מזה – היא נועדה לחגוג את פלס ואת הקריירה שלה.

הדבר השני: הרקע שהיא נותנת (למשל ב-"שיר אהבה פיראטי" וב-"איתי") הופך את המופע לאינטימי עד כמה שאפשר חרף הבמה המורמת מעם של היכל התרבות. ההתעקשות שלה לחשוף את החיים שלה לא רק בשירים אלא גם במילים מעוררת השתאות גם למי שכבר מכיר את פלס. היא עושה את זה בכיף, חושפת סיפורים מהחיים בלי להתנצל, עם הרבה הומור. למשל, מספרת כיצד בהופעת הצהריים ביקשה מהקהל מגבת וקיבלה אחת גנובה מבית מלון. אחרי זה, בנונשלנטיות, היא מבהירה שלא סתם השמינה ושהיא בהריון. הקהל מגיב בתשואות רמות. קהל אוהב יש לה, לפלס, והיא מחזירה לו אהבה.

הבומבסטיות של סיום ההופעה, לא כולל הדרן, מפתיעה לטובה. ״גם אני״ מוציא את קרן פלס של ימי ״רצה הביתה״ ו-״מבול״ – קרן פלס שיודעת גם לגעת ברוק היא ללא ספק האהובה עלי מכל הצדדים שלה.

משם להדרן. הביצוע ל-"איך שהשמש תזרח", שיר הנושא של האלבום והמופע, מדגיש את ההבדל בביצוע של פלס כשהיא צועקת וכשהיא לא. ברגעים השקטים של השיר מדובר בביצוע נפלא וזה בעיניי הכיוון הנכון. הבחירה לסיים עם מבול מדויקת ומראה כמה פלס התבגרה. אין צורך בלהיט תורן אלא בשיר זכיר, מנצח. יש משהו מדהים בזה ששיר שמעלה ביקורת כל-כך נכונה על פלס (״כל השירים סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר״) הפך לקרן הצבי שלה, לשיר הניצחון. החצוצרה פותחת בשלמות כמעט את השיר החזק ביותר ברפרטואר של פלס. הקהל מגיב לכל תו ותו בריכוז של מי שמכיר כל מילה וכל ניואנס ורוצה עוד. עוד מפלס, עוד להיטים, עוד ועוד. והיא נותנת.

לפני כמה ימים אמרתי למישהו שאני מקווה שקרן פלס תעשה נינט. הוא שאל למה הכוונה.

אני רוצה שפלס תזרוק את המעמד וההצלחה הברורה ותלך להתפרע על לעשות מוזיקה טובה. נינט עשתה את זה, ואחרי שנים של חיפוש שחררה השנה אלבום נהדר בעברית, מאלבומי הרוק הטובים שנעשו פה בשנים האחרונות. פלס מסוגלת גם. יש לה מנעד קולי נפלא, היא מבצעת נהדרת ויודעת גם לכתוב טקסטים מעניינים יותר, והיא מוזיקאית מוכשרת מספיק בשביל להעז ולנסות דברים חדשים. אני רק לא יודע אם היא רוצה.

אם היא תלך לשם, היא תרוויח קהל חדש שכרגע מתרחק ממנה כמו מאש. הקהל הקבוע שלה ירווח עולמות מוזיקלים חדשים. הרדיו ירווח עוד אומנית כנה ואמתית שמעזה להעז. עד אז, פלס תישאר פרפורמרית מעולה, ובעיניי – הבטחה שמחכה להתממש. אני מחזיק אצבעות.