Kids Fly - Kids Fly (ביקורת אלבום)

Kids Fly – Kids Fly (ביקורת אלבום)

קידז פליי. יענו, ילדים עפים. תופעה? סופר גרופ? שלם הגדול מסך חלקיו? כל התשובות נכונות.

קידז פליי הוא ההרכב לא שגרתי. הוא מורכב מאמנים שכולם כבר זכו, או זוכים, להצלחה בנפרד. חברי הלהקה באים מטאטרן, בוניפייד, אומללה (האגדית!) וגם פשוט בסולו, דוגמת אורי שדה, הסולן האניגמטי והכריזמטי. באי.פי הבכורה של הילדים העפים, אשר נקרא בפשטות Kids Fly, נראה שהשלם גדול מסך חלקיו. אין בכך ניסיון להקטין, חס ושלום, את פועלם המבורך של כל ההרכבים המדוברים. אומללה היו הלהקה האהובה עלי בשנות הילדות המעצבות והשפיעו רבות, במשך שנים, על טעמי המוזיקלי. טאטרן הם אחת הלהקות המוכשרות שפועלות פה היום. את אורי שדה גייסתי לSee You In Heaven, אלבום המחווה הישראלי לאליוט סמית’, פרויקט שבא מעמקי ליבי. כולם יפים, כולם מוכשרים, כולם מצליחים.

בכל זאת, משהו מיוחד קורה בקידז פליי. אולי זאת סינרגיה נהדרת בין סאונד, שירה וטקסטים. אולי זאת ההפקה הפשוט משובחת של אוראל תמוז. זה נשמע, לעיתים, כמו הרכב ותיק ומבוסס, כמו יצירה עם הרב שורשים (נחזור לזה מאוחר יותר) עמוקים ומסועפים. זה טוב. מאד.

האי.פי נפתח בPeeling The Ceiling, סינגל הבכורה של ההרכב. זהו ללא ספק השיר הפופי, הקליט והקל ביותר לעיכול באלבום. פתיחה חזקה בניחוחות בריטיים (שדה פועל כיום מלונדון, אבל נדמה לי שהסיבה עמוקה יותר וטמונה בהשפעות המוקדמות של הלהקה ובפחות במיקום הגיאוגרפי העדכני של סולנה) שמפליא שלא מצאה את דרכה לגלגל״צ, שמגלים חיבה רבה בשנה האחרונה לאינדי-רוק עם השפעות פופ, באווירת Foals וMetronomy.

מעניין מאד לדעתי שב-Would You, השיר השני באי.פי, הסאונד מצליח להיות רציף לקודמו ומצד שני, אחר לגמרי. גראנג' ורוק-אצטדיונים פוסט-2000 שולטים בשיר הזה מיוז, u2, נירוונה. זה נשמע כל-כך אחרת מהשיר הראשון, אבל המעבר טבעי. Ready for the Bang, השיר השלישי ולטעמי החלש באלבום, ממשיך את הקו של קודמיו ואולי אפילו מאזין בינהם.

Sidewise, השיר הרביעי, הוא מופת של הפקה חכמה וקטנה. עם אינטרו להתפאר בו, אני בהחלט מדמיין אותם מחממים את דפש-מוד או פורטיסהד, שההשפעה שלהן, במכוות או לא במכוון, נוכחת עמוקות בהפקה של השיר ובביצוע הווקאלי של שדה. דוגמא נוספת להשפעות עדכניות אפשר לשמוע בשיר החותם את האי.פי ולטעמי השיר המוצלח בו, Ensemble Dissonance. מדובר בטיפה יותר מ-4 דקות שנשמעות, וזאת לא הגזמה, כאילו נלקחו ישירות ממדף החומרים הבלתי-נדלה של תו'ם יורק, האיש והאגדה. הכל פה נכון. טקסט מרתק, הפקה טובה, נגינת תופים פשוטה ודומיננטית בדיוק במידה הנכונה ובעיקר, מעל הכל, ביצוע אדיר של שדה. כשהוא מורח את שם השיר לראשונה, או לוחש את אחת השורות, שדה נשמע דומה בצורה מעלפת ליורק, במיוחד ב-King Of Limbs. אם זאת לא המחמאה הסמי-אולטימטיבית, אני לא יודע מה. חוץ מזה, הקטע האינסטרומטלי שחוצה את השיר מכניס טאץ פופי להמנון רוק ברור ומערבב את הכל.

לא הכל זהב. כאמור, סך ההשפעות של קידז פליי בולט מאד, בצורה חריגה, באי.פי הבכורה שלהם. כמו לא מעט אמנים נהדרים בעידן הפוסט-פוסט-מודרניות שאנחנו חיים בו, עולם של טשטוש גבולות ונגישות חסרת תקדים למידע בכלל ולאמנות (ומוזיקה בתוכה) בפרט, ניכר שסגנונות רבים ושונים הותירו את חותמם על הלהקה. זה טוב, כשלעצמו, ואומר הרבה על השאיפות הגדולות של ההרכב הצנוע-רק-לכאורה הזה. אבל, היה טוב עם הילדים היו לוקחים, אולי, צעד אחד אחורה ומנסים להזריק עוד קצת יחודיות. אני מאמין שהם מסוגלים לזה ומחכה מאד לראות אותם עושים זאת באלבום הבכורה שלהם, שיבוא עלינו לטובה ובקרוב, אינשאללה.

במוצ״ש הקרוב קידז פליי ישיקו את האי.פי שלהם בערב עטור-הייפ בפסאז' במוצ״ש הקרוב, 29.11.14. יש איוונט כאן. על סמך מה שראינו מהם עד כה, הולך להיות שמח. (צילום: מיכאל מושונוב)