Milagres – Violent Light (ביקורת אלבום)

Milagres – Violent Light (ביקורת אלבום)

בחירת נושא לכתבה הראשונה שלי במגזין זאת לא משימה של מה בכך, ועוד לפתוח בביקורת עדכנית על אלבום חדש. היה לי ברור שאתחבט בסגנון הכתיבה שוב ושוב (לכתוב הרבה על עצמי וקצת על האלבום או מעט על האלבום והמון עליי), ולכן לפחות כנושא הביקורת  אני חייב לבחור משהו שאני שלם איתו לחלוטין. ואז, כמו לפי הזמנה מראש, יצא האלבום החדש של Milagres.

בלהקה מברוקלין נתקלתי לפני כשנתיים, לאחר שאלבומם Glowing Mouth זכה לתשבוחות רבות. לקח לי קצת זמן להתחבר. אחרי הכל, קורה לא מעט שעיבודים אלקטרוניים וצלילים "סינטסייזרים" למיניהם לוקחים את המוזיקה לכיוון יותר פופי, שאצלי נתפס כמשהו שטחי עד טפשי (שריטה אחת שלי מני רבות). אבל מילגרס פשוט יודעים ללכת על הגבול הזה מבלי לגלוש כלל לקיטשיות או להישמע רדודים. בשמיעה השלישית והרביעית של האלבום ושמיעות נוספות כבר ממש אהבתי והתחברתי. הלהקה והאלבום, כמו גם האלבום הראשון שלהם Seven Summits בפירוש צורפו לסרגל המועדפים שלי.

כשבאתי לשמוע את Violent Light, האלבום החדש שלהם, היה לי די ברור מראש שאוהב אותו. במקרה הזה, גם מדובר בלהקה שאהבתי מאד את שני האלבומים הקודמים שלה ובנוסף, היא נמצאת בשלב בו היא עדיין לא לגמרי פרצה, מה שאומר שהיא כנראה לא הולכת לתפוס תחת ולזלזל במעריצים/לבדוק אפיקים חדשים/לקחת מפיק מוזיקלי שינסה ולא יצליח לשפר אפילו עוד.

אז באתי עם בטחון, ציפייה, והופתעתי. אבל לטובה. לא רק שמילגרס שמרו על הקו המוזיקלי שלהם ועל הייחודיות, לטעמי ב-Violent Light הם הולכים עוד צעד קדימה ומשדרגים את עצמם עוד יותר לכיוון הטופ של הרוק האלטרנטיבי, לצד ארקייד פייר והנשיונל. לא סתם אני מזכיר פה את ארקייד פייר – קטעים מסויימים באלבום בהחלט אפשר לסווג ככאלו שפשוט לא הספיקו להיכנס לReflektor, כמו למשל Terrifying Sea היפהפה.

מילגרס, שזאת דרך אגב המילה הפורטוגזית לניסים (פלאות, לא גרמה), דואגים לכלול במוזיקה אלמנטים שמספקים עומק ומורכבות למלודיקה. בראש ובראשונה הקולות של קייל וילסון הסולן וקולות הליווי של הלהקה, שמספקים מגוון צלילים בין הגבוהים שמזכירים את כריס מרטין מקולדפליי לעמוקים ודכאוניים שלי באופן אישי קצת מזכירים את ניק קייב. איך השילוב הזה עובד ומתחבר יחד ניתן לשמוע היטב ב-The Black Table. שווה לשמוע גם את Jeweled Cave שמזכיר קצת את דיוויד בואי בניינטיז ואת Another Light שמסיים את האלבום.

משיטוטים באינטרנט לא ממש הצלחתי לקלוט עד כמה הלהקה באמת מצליחה לפרוץ לתודעה. מצד אחד, השירים שלה ביוטיוב לא זוכים לכמות צפיות גבוהה (ובעולם החדש אם אין לך הרבה צפיות אתה לא קיים) ומצד שני, הלהקה מוזכרת ומוערכת בכל מגזין או אתר מוזיקה שמכבד את עצמו, חתומה בלייבלים מוכרים (Kill Rock Stars בארה"ב ו-Memphis Industries באנגליה) וכבר הספיקה להופיע בפסטיבל פרימוורה.

מבחינתי, מילגרס אולי עדיין לא בשורה הראשונה של להקות האינדי אבל היא בוודאות בשורה שמאחוריהן ודוחפת חזק קדימה. Violent Lights מומלץ בחום ולמתמכרים מומלץ גם לחזור ולשמוע את שני האלבומים הקודמים.