נתן גושן, מודל 2013: טוב יותר, גדול יותר, ראוי יותר (הופעה)

נתן גושן, מודל 2013: טוב יותר, גדול יותר, ראוי יותר (הופעה)

הדבר הראשון שחשבתי עליו כשנתן גושן עלה על הבמה באמפי שוני (הופעה ראשונה במקום, 1,500 כרטיסים סולד אאוט) הוא "שיט, הגעתי בטעות להופעה של שלמה ארצי?". כן, הפתיחה הרגישה ארצית בדיוק. המניירות, ההתחלה במנגינה של להיט גדול שהופכת מהר לשיר מוכר פחות. הכל צעק ארצי והייתי מוכן לאכזבה.

השיר נגמר, וגושן עובר לשיר הנושא של האלבום החדש שלו, "בין כל הרעשים" ותאמינו או לא, הוא העיף לי את המוח. אפשר לנתח מה שם עובד עד אין סוף העולם, אבל בקיצור – גושן חושף בביצוע הזה איכויות של רוקסטאר, מבחינת קול, נוכחות על הבמה ונגינה. האמת היא שאולי זה גם בגלל הסאונד – אני חושב שזאפה אמפי שוני מעולם לא נשמעה טוב יותר. אגב נשמעה, אז גם נראתה: מוריד את הכובע בפני טל פריד, התאורן שעשה עבודה לא פחות ממדהימה, מהטובות שראיתי בישראל.

בחזרה לגושן. בשיר הבא שהוא מבצע, "איפה את", אני נזכר שאת המופע הפיק עברי לידר. גילוי נאות: לידר הוא חולשה אישית שלי ותמיד אהבתי מאוד את המוזיקה שלו. לכן לא מפתיע שיש לי הרבה מילים חמות להגיד על העבודה שלו עם גושן, עבודה שמרגישים בה בבירור בשיר הזה ובכלל לאורך המופע. לידר לא מפחד להתעסק עם הקרביים של הלהיטים של גושן ולא מפחד לתת לגושן להתפוצץ. וכשהוא מתפוצץ, מבינים עוד יותר איזה עבודה מדהימה לידר עשה. הוא ניקה את גושן, המוכשר מטבעו, מהשירה השבלונית כמעט לחלוטין, והחליף את היללנות שאפיינה אותו בתחילת דרכו בהפקה רוקיסטית ולא מתנצלת. כמובן, אי אפשר לתת את כל הקרדיט ללידר. גושן התבגר המון מאז הפריצה שלו ב-2011 ואין ספק שזה מורגש, גם בלי קשר להפקה.

אחרי שלושה שירים הוא מדבר סוף סוף, מודה בהתרגשות אותנטית לקהל ועובר ל-"מה אם נתנשק" בעיבוד שגרתי נטול סיכונים. הקהל, במיוחד המעריצות הצעירות, מגיב בהתלהבות רבה. בכלל, גושן מבין את הקהל שלו וניכר שהוא אוהב או לפחות מעריך אותו. רוצים דוגמה? ב-"רץ לשום מקום", שיר בסך הכל חסר יחוד מהאלבום החדש, המעריצות שהתאפקו לשבת מתחילת ההופעה לא מסוגלות יותר ודוהרות לעמוד מול הבמה. כשהן מצלמות לאינסטגרם, גושן משתדל להתקרב ולהקל עליהן. הוא מחייך ונותן להן להרגיש רצויות ואהובות. אל מעריצות טוטאליות כל-כך הוא יכל להתנהג גם אחרת לגמרי והן עדיין היו אוהבות אותו, אבל הוא בוחר לכבד אותן, בניגוד ללא מעט אומנים אחרים, ומגיעות לו נקודות על כך.

"משחקים וחלומות", עם עיבוד שקט וכלי הקשה שצועקים עברי לידר, מוכיח שגושן עדיין לא נקי מבנאליות, אבל המינונים שלה נמוכים משמעותית היום ביחס לעבר. גושן משחק קצת עם הכובע הנצחי שלו, זה שמחליף את הכיפה. הוא חזר בתשובה כנער אבל גם הוא יודע שהדרך לקונצנזוס לא עוברת דרך הדת. ובכלל, הכובע ואיך שהוא משחק איתו מדגיש מה הוא רוצה להיות. לא רוצה להיות ההיפסטר המוערך אלא הילד האהוב, הנחשק. אם עולם המוזיקה הישראלי הוא בית ספר, גושן רוצה להיות החתיך של השכבה.

אחרי משחקים וחלומות הוא מזמין לבמה את לידר ברוב רושם והם ישר מתחילים לנגן את למרי לנצח. לפי המהירות שבה הקהל נעמד על הרגליים ועוצמת הצעקות שנמדדה, אורח מזדמן היה חושב שזאת הופעה של לידר עצמו. אני אתעכב על הביצוע הזה כי, בקיצור, הוא מצויין. גושן ולידר מתקשרים במבטים על הבמה והחיבור בינהם מורגש, הקהל מכיר את כל המילים, האווירה חגיגית ומלאת אנרגיה של התרגשות. לידר תוחם את גושן שמפליא לבצע שיר לא פשוט של לידר. בסוף השיר גושן נותן צעקה מדויקת, משהו שהוא עושה בעוד כמה שירים בהופעה. עם האנרגיות שעל הבמה והעוצמה הטבעית של הסיום של מרי לנצח, הצעקה הזאת חודרת עצמות. רגע מושלם של רוק ישראלי.

בשירים הבאים ברור יותר ויותר: לצד לידר, גושן עף. הוא מזכיר שוב ושוב בהתרגשות שלידר היה האומן הישראלי הראשון שאהב ומחלק מחמאות מפליגות. החיבור בינהם פשוט עובד (חרף כמה רגעים חלשים ב-"הכוס הכחולה") והקהל באקסטזה.

אחרי שני שירים נוספים מגיע השיא האמיתי של המופע. עוד, השיר המושמע בישראל 2013, ממחיש כמה גושן יכול להתפרע אם הוא רק רוצה. הוא משחק – לרגע נאמן למקור ולרגע מתפוצץ על הגיטרה. גושן, תרצו או לא, הוא הקול החדש של הרוק הרך הישראלי, זה ששולט בגלגל"צ. אולי מאז לידר, הכוכב שלו, איפשהו לפני 15 שנה, לא היה אומן שעושה את זה בצורה מובהקת ומדויקת כל-כך. נתן סופרסטאר.

 ———

בשיר הראשון בהדרן הוא יורד להקהל ללא מלווים. הוא עוצר כשמעריצות מצטלמות איתו, משתדל גם לשיר וגם לחייך בנימוס בו זמנית. הקהל מגיב באהדה רבה וניכר שרבים חיכו בדיוק להזדמנות הזאת, לגעת בגושן, להצטלם איתו. בשיר השני בהדרן, "כל מה שיש לי", שיר הפריצה של גושן (לצד "איפה את"), הוא מבקש מהקהל לשיר איתו. סוחט עוד קצת את הרגש.

מודה – כששמעתי בפעם הראשונה את השיר הזה, חשבתי שגושן שר אותו על עצמו. ״וקצת שקט מדי אולי תדליקי את הרדיו/אולי נקשיב לעוד זמר שתכף נעלם״. יודעים מה? נראה לי שגם הוא חשב ככה. שנתיים עברו והנבואה הזאת לא הייתה יכולה להיות רחוקה יותר מלהגשים את עצמה. גושן כאן כדי להישאר, להתפתח, להצליח יותר. גושן גרסת 2013 נמצא במסלול הנכון לעשות בדיוק את זה.

Natan Goshen Show Maya Sela 2 Small