נועה ברירו - השקת סינגל בכורה באוזןבר

נועה ברירו – השקת סינגל בכורה באוזןבר

יום בהיר אחד פתחתי את הפייסבוק, רק בשביל לגלות שמחכה לנו הודעה חדשה בעמוד של אנדי. אנחנו מקבלים הרבה כאלה, והפעם רצה הגורל ואני זו שקראה אותה ראשונה.

ההודעה נשלחה מבחורה שמה NoaBe וכללה קישור ושלום שלום. שלום שלום זה תמיד נחמד והקישור הוביל אותי למשהו שהיה יפה כמו המדבר. עניתי לה מיד אחרי הקשבה אחת (ועוד אחת ועוד אחת) והשיחה נסגרה בהבטחה שאגיע להופעת ההשקה לסינגל החדש שלה (מתוך אלבום בכורה בהפקת יוסי מזרחי מהקולקטיב) באוזןבר. היו לי הרבה ציפיות מההופעה הזו. אם לומר את האמת, הן היו גדולות לפחות כמו הציפיה שאחי הקטן יקום בוקר אחד ויהפוך לנמר.

פתאום כבר מוצ"ש, האוזןבר מתחיל להתמלא, על הרחבה מאחורי הוילון מונחים מספר כיסאות ריקים והרבה רצפה פנויה. אנשים מתחילים לתפוס מקום, מוזיקת הרקע נפסקת ואל הבמה עולים ארבעה בחורים ונועה אחת. ההופעה מתחילה בשקט עם השיר "Carry the Fear" שנכתב בהשראת זמרת שנועה מאוד אוהבת ולא נמצא באלבום, אבל יום אחד אולי יכלל באחד אחר.

השיר נגמר ואנחנו התבקשנו להתקרב, כי קיר רביעי זה לא להיט ולא לעניין ובכלל מה זה הריחוק הזה פתאום. התקרבנו ואז הגיע השיר  "Worthwhile", שיר שמילותיו הפשוטות וקולה היפה של נועה, הפכו אותו ברגע ההוא לחוויה כמעט שמיימית, כמעט, כי התופים הפכו לנפוליאון והשתלטו על  המרחב. ישר אחריו, התנגן "Playlist" הקצבי שהוכיח שנועה משחקת מחניים עם הסגנון המוזיקלי שלה – היא רצה בין סגנונות, פוגעת באחד וכבר זורקת את הכדור שלה אל עבר הסגנון הבא.

איכשהו, הגענו לאמצע ההופעה, הזמן עבר מהר מדי – "ExtraVagantic Things" מתנגן ומימד הרוקנ'רול משתלט על הבמה ועל נועה עצמה שמדגימה את קלישאת "התרקוד ותשיר כאילו איש לא מסתכל" בצורה מופלאה כמו ילד קטן שמצטט את יונתן רטוש. ההופעה הזו היא בעצם כרטיס בכיוון אחד אל הלב שלה, אל המקום המיוחד ממנו היא יוצרת, חושבת ומרגישה. התחושה הזו התעצמה עוד יותר עם בוא השיר "Forgive Me" שכמו רוצה לפרוץ בבכי מתוך כל האנשים כולם, עוף חול של דמעות ועצב. "Just to make a sound" המשיך באותו קו עם יבבות דקות של רוח וכלי נשיפה, השיר הזה הוא הבכי השקט, המגיע מבלי שאיש שם לב ומעמיד אותך באמצע הגלקסיה, סתם כך, אפילו בלי מגבת אחת לרפואה.

זהו, זה היה השיר האחרון, ההרכב ירד מהבמה ואנחנו נשארנו עם טעם של עוד, אך רק סובבנו ראשנו אל עבר היציאה וכבר הם חזרו. נועה נזכרה שמרוב התרגשות לא הציגה את ההרכב. רן יעקובוביץ' – תופים (שתופף נהדר וכל אשמת ההשתלטות, היא אחריותו של איש הסאונד), דן קרפמן – בס, רועי פלד – חשמלית, אייל לנזיני – קלידים (דו קומתיים!) ואז – הדרן, שכלל את השירים "Silence of the ebb" ו"Speed of heart" היפהיפה, הסינגל שגרם לי להגיע להופעה ולהתרגש יחד עם נועה ועם כל הנוכחים בקהל – כלניות באמצע מדבר ותחילתו של שביל מוזיקלי מופלא. (צילום: יפעת גריצמן)