פארל ווילאמס - G I R L (ביקורת אלבום)

פארל ווילאמס – G I R L (ביקורת אלבום)

פארל ווילאמס הוא אולי הקול הכי מושמע של שנה שעברה ברדיו. כאמן שהשתתף בשניים מהלהיטים הכי גדולים של השנה, Get Lucky של דאפט פאנק וBlurred Lines (הדוחה) של רובין ת'יק, פארל נכח השנה באוזניים שלנו כמו שהוא לא נכח מעולם. ואולי זה מה שהניע אותו לעשות את מה שהבטיח לפני שלא יעשה – אלבום סולו חדש.

פארל של 2014 שונה מהותית מפארל של 2006, כשיצא אלבום הבכורה שלו, אחרי ההצלחה האדירה של צמד ההפקה שלו הנפטונז (אחת בשם קליס חייבת להם את הקריירה שלה, ויש שיגידו שגם ג'סטין טימברלייק, לצד אחרים). In My Mind אומנם מכר קרוב למיליון עותקים, אבל לא השאיר אפילו להיט אחד אמיתי. לראייה, אפילו הסינגל הראשי Can I Have It Like That, עם הזמרת הלוהטת דאז גוון סטפני, בקושי נכנס לטופ 50 במצעד האמריקאי. אפילו הסינגל המצויין עם קניה וסט כשל לגמרי וקריירת הסולו הקצרה של פארל נקטעה במהירות.

אבל פארל של 2014, כאמור, הוא פארל אחר. מחושב יותר. איש עסקים עם מותג הלבשה, משפחה וקרן צדקה. פארל של 2014 נראה אותו דבר, רק שעכשיו הוא בן 40, ויש לו הרבה יותר מה להפסיד. בהתאם, G I R L, האלבום החדש שלו, לא לוקח סיכונים. אלבום במשקל נוצה, קליל וכיפי, עם האורחים הכי חמים של הרגע במיינסטרים האמריקאי – ג'סטין טימברלייק, מיילי סיירוס, דאפט פאנק (פופלריים מאי פעם) ואלישיה קיז. מלודיות רכות, השפעות פאנק וסול חזקות, טקסטים לא מאיימים על רומנטיקה ועל ההנאה שבחיים.

 

בכלל, כמתבקש משמו, G I R L הוא כמעט אלבום קונספט שבמרכזו נשים. פארל לא מכחיש את זה אף שהאלבום לא משווק כאלבום קונספט. בראיון לפיצ'פורק הסביר שלדעתו העולם שלנו ינוהל בעתיד הקרוב באופן מוחלט בידי נשים ושהוא רוצה להיות בצד הנכון של המהפכה הזאת (החברה שלו, I Am OTHER מנוהלת כולה בידי נשים). כמובן שצריך גם הסבר קל יותר לעיכול לקהל השמרני, שמקבל אותו בדמות ״לחגוג את הנשים המשפיעות בחיי״. ווטאבר.

כך או כך, זה אלבום נחמד מאוד. Marilyn Monroe, הרצועה הפותחת שבהתחלה שעממה אותי, התגלתה בשמיעות נוספות ככיפית בצורה באמת חריגה. Happy, הסינגל הראשי (שהיה מועמד לאוסקר) שהוא גם הפעם הראשונה שבה פארל מתמקם בראש המצעד האמריקאי (ובעוד בערך 15 מדינות) לגמרי לבד, הוא להיט פופ באווירת דיסקו מהסוג המוצדק ביותר, שמסתמן כשיר הגדול הראשון של 2014.

ובכל זאת, לא הכל מושלם. Come Get It Bae, הדואט המעט מעייף אך נחמד עם מיילי סיירוס נשמע כמו להיט קאנטרי על ספיד, ואני לא בטוח אם זה טוב או רע. Hunter מזכיר מידי את המיניות האלימה של Blurred Lines, ללא ספק השיר הדוחה של שנה שעברה. פארל טוען שהשיר ההוא הובן לא נכון ושהוא בעצם המנון העצמה נשית (מצטט בכל מקום את השורה ״That Man Is Not Your Maker״) אבל אני לא קונה את זה. אני יודע, יש שיגידו ש-Hunter (וכמוהו Blurred Lines) הוא בסך הכל שיר חיזור אינטנסיבי, אבל אני מעדיף את החיזור שלי בלי רמיזות לתקיפה מינית או דימוי של טורף שצד חיה. אפשר גם אחרת.

 

אבל ההבטחה האמיתית באלבום מתממשת ברצועה השביעית, Gust Of Wind, עם דאפט פאנק. תעזבו את השיר עצמו רגע בצד ותחשבו על זה: דאפט פאנק מתארחים אצל מישהו. מתארחים! אני לא יודע מתי הם התארחו בפעם האחרונה (אם בכלל?) באלבום כלשהו, ועוד לא סתם – הם פאקינג שרים. במזל מדובר בשיר הכי כיפי ששמעתי מאז תחילת השנה, המשך ישיר ומהפנט ל-Get Lucky. אין בכלל שאלה בנוגע למה צריך להיות הסינגל הבא מהאלבום – Gust Of Wind פשוט יפיפה וממכר ואני מאמין שבהתאם הוא יעשה שפטים במצעדים.

פארל של G I R L מוכיח שEasy Listening זה לא בהכרח דבר רע. זה אלבום שגם דודה שלכם יכולה להנות ממנו, אבל גם החברים שלכם ידעו להעריך את ההפקה ואת הווקאלז המצויינים של פארל, שמעולם לא נשמע טוב יותר. זה לא דבר של מה בכך שאמן שהתארח ביותר שירים מכל הרפטואר סולו שלו (בדקתי. קצת פחות מ-30 שירי סולו לעומת 40+ שירים שהוא משתתף בהם) עושה צעדים כל-כך חזקים לכיוון הפרונט ועוד פחות מובן שזה מצליח ככה, ברמה שאפילו הכובע (הביזארי, יש להודות) שלו הופך לאייטם חדשותי. Happy ימשיך להרקיד את העולם, ועם התנהלות נכונה, פארל ווילאמס, אחד הזמרים והמפיקים המוכשרים של העשור, יוכל להגיד שבגיל 40, הוא סוף סוף הפך לכוכב אמיתי.

Album Artwork