Portugal. The Man - Evil Friends (ביקורת אלבום)

Portugal. The Man – Evil Friends (ביקורת אלבום)

פורטוגל. דה מאן הוקמה בשנת 2005 בפורטלנד, אורגון. חברי הלהקה הם ג'ון גורלי, זח קרודרס, קייל  אוקווין, נח גרש וקיין ריטצו'ט. עד עתה שחררה שלושה אי.פי ושמונה אלבומים, האחרון שבהם Evil friends שוחרר לחנויות לפני פחות משבוע תחת הלייבל האמריקאי Atlantic Records.
את המילים והלחן כתבו יחד חברי הלהקה והמפיק דיינג'ר מאוס, אחד המפיצים הגדולים של סגנון המש-אפ והמפיק של "האלבום האפור". לא מפתיע בהתחשב בעובדה שהאלבום הזה גם הוא סוג של מש-אפ אחד גדול ומוצלח.

השיר הראשון באלבום הוא Plastic soldiers, יריית פתיחה פופית פסיכדלית המכסה על טקסט קליל אך מיואש מעט, ואת לא מבינה, איך מלודיה קלילה מעין זו יכולה להתחבר לטקסט כזה. קצת כמו שאת לא מבינה איך הילדה הכי יפה בגן יכולה להיות עצובה, כי היא הילדה הכי יפה בגן.
מדובר כאן בשיר שהוא לא רק פתיחה מצוינת לאלבום מעולה, אלא גם מעין מסר מהלהקה – "אתם תקשיבו לאלבום הזה שוב ושוב, הוא משתבח עם כל האזנה, מבטיחים". הבטיחו וקיימו – אני מקשיבה לו כבר שבוע ובכל פעם מגלה משהו חדש, עוד ניואנס, עוד מילה, עוד דיסוננס בין מילים למלודיות וחוזר חלילה.

לא ראיתי מש-אפים כאלו מאז ארון הבגדים שלי

עניין המש-אפים מורגש כאן באופן ברור מאוד – מלודיות פופ שקטות משתלבות ברוק פסיכדלי רך. ג'ז משתלב בפוגרסיב רוק משתלבים בדאנס ובקיצור, תענוג אחד גדול. כאן, הקרדיט מגיע לא רק לחברי הלהקה, אלא גם למפיק שלהם שהשכיל להבליט מעט את ההבדלים בין ז'אנר לז'אנר בכל שיר.

כך למשל Holy Roler משלב בתוכו אלמנטים של ג'אז, רוק ופופ גם יחד, מבלי להעביד אותנו קשה בניסיונות לזהות איזה אלמנט נלקח מאיזה ז'אנר. דוגמא נוספת לשיר שמתהדר במש-אפ מעולה הוא השיר  Purple, Yellow, Red and Blue- שילוב של אלקטרו ומעט ג'ז, יחד עם רוק של שנות השישים, מהימים בהם האחרון עוד היה בחיתולים ואף אחד לא ממש ידע מה ייצא ממנו.

Evil Friends לעומתם, נשאר בתוך כל הרוק הזה ולא נודד למחוזות זרים, מה שמסביר את היותו שיר הנושא של האלבום כולו. צריך הרי משהו יציב בכל הסו-קולד ערבוביה הזו ואפילו המדף התחתון בארון שלי מתהדר בבגדים מקופלים יפה.

הליריקה לעומת זאת קצת פחות מעורבבת ושמחה, הטקסטים משתייכים לאסכולה שונה לחלוטין. הם אמנם קלילים, אבל דווקא הקלילות הזו היא שמקשה עליהם להיכנס עמוק לתודעה ולנו להבין שבעצם, אנחנו אמורים להיעצב עכשיו. כן, שמעתם נכון, הטקסט בניגוד למלודיה הוא עצוב, על גבול המייאש, קשה להבין את זה בשמיעה ראשונה. זו בעצם אחת הסיבות שהאלבום הזה מחייב השמעה חוזרת ונשנית עד שיורדים לעומקו וגם אז, תמיד יתגלו עומקים חדשים.

השיר האחרון באלבום הוא השיר Smile, גראנד פינאלה וסגירת מעגל. מבחינה מלודית, השיר מרפרר לשיר הראשון באלבום ובעצם סוגר בצורה נהדרת את האלבום כולו. יחד עם זאת הוא משאיר עם טעם לעוד ומביא לשמיעה חוזרת של האלבום כולו. מעגל היא מילת המפתח.

בשורה התחתונה, אם אתם עדיין קוראים את זה מבלי לשמוע את פורטוגל ברקע, אז משהו כאן ממש לא בסדר. האלבום הזה הוא חסד לאוזניים, בעיקר לאלו שלכם ובמיוחד אם אתם חובבי מוזיקה איכותית.