"העתיד הוא הכל, אין לו זהות" – ראיון עם Purity Ring

לפני שלוש שנים בדיוק פריז הייתה קרה מאי פעם, או לפחות מן אי-הפעמים שלי. שחוחה וסומרת ראיתי שלושה דברים לנגד עיניי: כפות רגליי הסגולות, הגבים המתרחקים ודוהים של חברותיי והופעה של להקה אחת, Purity Ring. הם היו אז חלק מליינאפ מפואר של פסטיבל פיצ'פורק שנערך בפריז בפעם השנייה בלבד. הליינאפ כלל אוצרות משמי האינדי ומקרקעותיו גם יחד, כשבהדליינז מככבים גריזלי בר, אנימל קולקטיב, וגם רובין ו-m83. בתחתית הליינאפ, באותיות קטנות, בלי התחייבויות ובלי פמפומים, נדחסו גם Purity Ring – תוספת מאוחרת לצי הכוכבים המשומן. אלבום הבכורה שקנה להם את המעמד הזה, צנוע אך מכובד, הוא Shrines. שריינז יצא באפריל אותה שנה והגשים ציפייה ארוכה ומנקרת שהחלה כשמייגן ג'יימס וקורין רודיק, אז בני 23 ו-16 בהתאמה, שחררו את הסינגל הראשון שלהם בתחילת 2011: Ungirthed.

עולם האינדי-פופ דאז השתקף נאמנה באותו פסטיבל, ופיוריטי רינג היו בו נוף אחר. האמנים שמילאו אותו היו Chairlift על רעננותם הסינתיסייזרית, TEED בעליצותו המפוצצת ו-Wild Nothing, טופחים ברכות על ציפות עננים. Purity Ring נבדלו מכולם כשהנדסו מוזיקה שכולם היו צמאים לה בלי לדעת, שמותגה מאוחר יותר כ-Future Pop, עליו מייגן עתידה להסביר לי שהוא בעצם "מוגן; יכול להתפרש ככל דבר". פיוריטי עקרו את הצמר גפן המתוק שאייש אז את משבצת הפופ האלטרנטיבי והחליפו אותו במשהו שנמנע מלצבוע את השמים בורוד ומכה אותן בסופת ברקים. סופת ברקים אכן היממה אותי בפריז הקרה-מאי-פעם הזו, וזו לא הייתה סופת הברקים הפריזאית.

את החורף הקשה ההוא מחליף עכשיו החורף המבולבל הישראלי, וגם בו פיוריטי רינג יבריקו. Another Eternity, האלבום המצופה לעייפה של הצמד, יצא בתחילת השנה וסטר בפנים של מי שהעיז לחשוב שהפופ העתידני פוענח בדמות "שריינז". לא; העתיד מסתורי, וג'יימס ורודיק חוקרים אותו בהשתעשעויות חדשות. את איברי-הגוף והקרביים הכוכביים של שריינז מחליפים עכשיו איתני טבע מהדהדים, ומייגן ג'יימס – אז צעירה וחוששת, מנווטת את דרכה דרך יער סבוך וענף – נוסקת בבטחה מעל מרחבים פתוחים או, לחילופין, צפה בדממה רפלקטיבית עמוק במצולות.

בשישי בערב הסקייפ שלי צלצל ועל הקו הייתה מייגן ג'יימס. אחרי זעזוע בריא והעמדת חמ"ל רשמקולים יהודי שוחחתי איתה על העבודה על האלבום החדש וגם על הקודם, על טיבן של הופעות, על המהומה סביב הפופ הפוטוריסטי ועל ליריקה, דינמיקה ורגשות.

היי, מייגן. תודה שהתפנית לראיון הזה. אני יודעת שאתם מופיעים בורשה הערב.

״כן! אנחנו מנגנים עוד שעה.״

בהצלחה. שאזדרז?

״לא, לא! קחי את הזמן.״

נהדר. חלפו כבר תשעה חודשים מאז ש-Another Eternity יצא. זה לא מעט. מה עובר עלייך עכשיו?

״אני מרגישה טוב. אנחנו מופיעים הרבה וזה מרגש מאוד. מצד שני אני כבר לא יכולה לחכות לשבת ולכתוב, ואולי בעצם – לחשוב על לכתוב. להעלות רעיונות ורגשות, לאו דווקא לחבר מהם שירים. אני רוצה את זה יותר מלכתוב ביומן ולנסוע סביב העולם.״

הקדמת אותי עם השאלה המתבקשת על חומרים נוספים. אני שמחה לשמוע, אבל בואי נחזור רגע אחורה, לעבודה על Another Eternity. איך היא הייתה בהשוואה לאלבום הבכורה, Shrines? עבדתם עליו בנפרד, נכון?

״כן, לא חיינו באותה עיר וקורין היה שולח לי טראק ואני הייתי מחזירה לו הקלטה של הקול. הם התאימו טוב בדרך כלל, לא היינו צריכים לשלוח שוב ושוב בדרך כלל. היינו פשוט "קח את זה! קחי את זה!" ומחברים אותם יחד. זה עבד ממש טוב.״

כך שבעצם, הפעם הזו הייתה הראשונה שעבדתם על משהו זה לצד זה, מתחילתו ועד סופו.

״(צוחקת) כן, זה נכון. זו הייתה חוויה מעניינת, כאילו שהקמנו להקה חדשה. זה היה טוב כי רצינו ליצור וזו הייתה חוויה שונה ממה שעשינו לפני. זה היה מאתגר ומלמד והתרגלנו לזה די מהר, מעין: "וואו! זה מה שאנחנו עושים הכי בנוח". האמת שזה הרבה יותר הגיוני.״

העבודה המשותפת שינתה את האופן בו אתם יוצרים? את מידת המעורבות שלכם אחד בתחומיו של השניה?

״כן. יש הרבה יותר פוקוס ושיחה על כל מני צדדים בכל אחד והעבודה לקחה הרבה יותר זמן בגלל זה. בקשר למעורבות, יש הרבה יותר חלקים, מלודיות, אפקטים או אי-אלו פרטים בטראקים שהייתה לי הרבה השפעה עליהם באלבום הזה. למעשה, כתיבת המילים היא הדבר היחיד שהוא רק שלי. קורין לא ממש אדם של מילים, אז אני חושבת שקל לו להתרחק מזה. אבל כן, בלחנים ובכל הצלילים והשכבות שנינו לקחנו חלק הפעם.״

כשאת מספרת שהוא לא אדם של מילים זה גורם לי לתהות איך הוא הצליח ליצוק את הכוונות שלך ללחנים ועיבודים כשעבדתם בנפרד.

״אני בחרתי את הלחן הקולי, בין אם לפני שכתבתי בכלל את הליריקס ובין אם אחרי, כך שזה התאים. אני לא יודעת אם הוא מבין את המהות של המילים שלי, אם להיות כנה. מעולם לא דיברנו על זה. זה אזור שכולו שלי, כמו שיש לו תחומים שהם רק שלו. אבל לפעמים אני מרגישה שאני שואבת השראה מתוך לחנים שהוא יצר וגם את הכוונות והמהות עצמן, ואולי גם הוא – אבל כאמור, אנחנו לא מדברים על זה. הרבה פעמים אני בעצמי לא מבינה את השירים שלי (צוחקת), אבל זה לא מה שמשנה. עדיף בעיני שמישהו אחר יתחבר לזה.״

את חושבת שהעבודה הצמודה על Another Eternity השפיעה גם הצורה בה אתם מופיעים?

״כן, ואולי זו סיבה נוספת לכך שעשינו את זה. רצינו להשתפר. מוזיקה אלקטרונית יכולה לעטוף וללכוד אנשים, אבל להופיע איתה זה אתגר גדול. אנחנו לא יכולים פשוט לעלות על הבמה ולנגן את השירים שלנו בלי אלמנטים ויזואליים שיסייעו לזה, מה גם שהפן החזותי גורם לי להרגיש יותר בנוח על הבמה ועוזר להביע את המוזיקה. החלטנו לשים על זה דגש הפעם. ״

ומה היית רוצה שאנשים יספגו מההופעה?

״יכולת הזדהות; חוויה מיוחדת יותר מהקשבה לאלבום, על אף שכל האזנה ראשונית לאלבום יכולה להיות חוויה יוצאת דופן בפני עצמה. אני חושבת שזה מעניין לראות ביטוי ויזואלי לרעיונות של השירים, שלא מתממשים בצליל. אני מתרגשת לקראת ההזדמנות להדגים איך אנחנו חושבים שהמוזיקה שלנו נראית.״

אני מרגישה שהרבה הרכבים אלקטרונים חוקרים אזורים יותר אווריריים במוזיקה שלהם, משתחררים. הרגשתי את זה כשהקשבתי לאלבום שלכם וגם לעוד כמה להקות השנה, כמו בריידז וצ'רצ'ס. מה דעתך?

״אני חושבת שהרבה יוצרים משפיעים אחד על השני בלי בכלל להתכוון, ובריידז הם השוואה מעניינת – הם חברים טובים שלנו וזה קישור טוב. ב-Deep in the Iris (האלבום השלישי של בריידז ששוחרר באפריל השנה, ש.ל) באמת יש יותר בהירות וחופש, כמו שאמרת, ואני שואבת השראה מהם למרות שהמוזיקה שלנו אחרת. אולי האווריריות הזו מתרחשת גם כי אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים ומרגישים יותר בנח הפעם.״

זה ניכר גם בקול שלך: הוא הרבה יותר ישיר ומודגש עכשיו מאשר בשריינז.

״בהחלט. הייתי הרבה יותר נינוחה הפעם כי קיבלתי את העובדה שאני זמרת, קורין השלים עם העובדה שהוא מפיק ושנינו כותבי שירים ונמצאים איפה שאנחנו רוצים להיות (צוחקת). עם שריינז לא ידענו מה יקרה – פשוט זרמנו, עשינו מה שהרגשנו אבל לא ממש ידענו מה היכולות שלנו, ובאלבום הזה צברנו יותר בטחון. מגניב שאת יכולה לשמוע את זה.״

את מספרת שהקשבת לאלבום של בריידז – את מרשה לעצמך להקשיב לאלבומים חדשים גם בזמן העבודה על חומרים שלכם? הרבה מוזיקאים טוענים שהם נמנעים מזה כי זה יכול להסיח את דעתם או להשפיע עליהם.

״זה נכון, רוב המוזיקאים נמנעים מזה וגם אנחנו משתדלים באופן טבעי לא להקשיב למוזיקה כשאנחנו כותבים – תמיד קיים פחד שזה ישפיע. להקשיב לאלבומים ולשאוב מהם רעיונות זו השראה רעה. אבל את יודעת מה? זו טעות להתנזר מאלבומים! זה סתם חוסר בטחון, כי רוב המוזיקאים מושפעים כך או כך, בין אם הם מזהים את זה ובין אם לאו. בכל מקרה, אין ספק שקל לנעול את עצמך מהעולם בזמן עבודה על אלבום או סיבוב הופעות איתו ולא לשים לב למוזיקה חדשה.״

ומצד שני, מתייגים אתכם בהרבה מקומות כ"Future Pop", מונח שנראה שאתם מקבלים באהבה. שמירה על הסטנדרט העדכני-עתידני הזה לא מחייבת בעינייך צריכה של הרבה מוזיקה חדשה?

״אני מרגישה שהמונח "פיוצ'ר פופ" מאוד מוגן. "פיוצ'ר" יכול להתפרש ככל דבר, וגם ה"פופ" הפך כל כך עמום ורחב: כל שיר הוא פופי אם יש בו פזמון או בית קליטים. אני לא יודעת אם חשוב להשאר מעודכנים בכל מה שקורה כי במובן מסוים ההיסטוריה של המוזיקה פשוט חוזרת על עצמה. אני שומעת מצעדים של להיטים מכל מני עשורים וכעבור שנתיים בכל מצעד הצלילים מתחילים לחזור על עצמם, אז אני חושבת שלהשאר מעודכן על מה שעכשווי זה, למען האמת, די בולשיט.

בכל אופן, אני אוהבת את המונח "פיוצ'ר פופ" כי העתיד הוא הכל. אין לו זהות. מפחיד להתמיין לתוך ז'אנר כי זה יכול לחסום אותך מקהל שידע שאת עושה משהו מחוץ לז'אנר הזה, דבר שקורין ואני לא מעוניינים בו. אנחנו לא רוצים שינעלו אותנו במשבצת שאם לא ניצור מוזיקה שמתאימה לה, לא ניחשב טובים יותר. חשוב לנו לעשות מה שאנחנו אוהבים בכל רגע נתון, ולהקרא פיוצ'ר פופ מאפשר לנו לעשות את זה, בין אם זה פופ ובין אם לא. זה נשמע לך הגיוני?״

כן, מאוד. זה מתקשר לתגובות על האלבום החדש – הרבה אנשים היו מאוכזבים כי הם ציפו ל- Shrines , פרק ב'. אולי אם הם היו שומעים את ההסבר שלך הם היו מגיבים אליו אחרת.

״נכון! לגמרי. תודה.״

אז רגע לפני ההופעה, נסיים בשאלה אחרונה: כשאת מבצעת את השירים מהאלבום החדש ובכלל, את חווה את הרגעים שהובילו אליהם?

״לא תמיד, אבל יש ימים שזה קורה בהם. זה תלוי במצב הנפשי שלי, בכושר לשחזר אלמנטים מהרגעים שהשירים נכתבו עליהם. הרבה יותר קל לי להופיע כשאני מצליחה ואני בתוכם.״

אני מקווה שתצליחי לחיות אותם מחדש בתל אביב.

״גם אני. אני בהחלט אשתדל.״

Purity Ring יופיעו בבארבי ב- 18.11. על ההפקה אחראית חברת נרנג'ה, שאחראית בין השאר על שתי ההופעות של אלט-ג'יי בקיץ האחרון. כרטיסים כאן.