לא לסיכומי שנה, כן לתגליות חדשות

לא לסיכומי שנה, כן לתגליות חדשות

אתמול, בזמן שניסיתי לחשוב איך להתחמק באלגנטיות מסיכומי שנה למיניהם ומלכתוב אחד בעצמי, גיליתי את רננה נאמן. חיפשתי הופעות טובות, כמו שאני עושה כל שבוע בתקווה שהפעם יזדמן לי ללכת, וכשהגעתי ללוח ההופעות של תמונע ראיתי שפספסתי הופעה של אחת שמנגנת בנבל. זו הייתה רננה נאמן, כרטיס היציאה שלי מסיכומי שנה למיניהם וגם מוזיקאית מוכשרת מאוד.

מדובר כאן במוזיקאית שמשלבת את אחד הכלים בעלי הצלילים הנוגים בעולם במלודיות שרחוקות מלהיות נוגות, אלא להפך – הן מתגרות ומלאות קצב, אפילו שמחות. המילים לעומת זאת הן כבר משהו אחר. לא סתם אמר עליה אורי זר אביב (הארץ) שמדובר ב"מלאכית חבלה".

אלבום הבכורה שלה הוא שילוב בין מלודיות ברזילאיות/דרום אמריקאיות, ג'אזיות לטקסטים מחאתיים. במילים אחרות, נאמן לא מפחדת מפוליטיקה אלא מתקדמת לעברה בנחישות. השיר שממחיש את זה הכי טוב הוא השיר "אם תרצו" שנכתב כביקורת על התנהלותה של תנועת ימין הנושאת את אותו השם (מפתיע, לא?).

ואם כבר בדוגמאות עסקינן, הרי לכם דוגמא לניגוד שבין המוזיקה למילים בשיריה של נאמן: בשיר "הפצצה", המלודיה אמנם קצבית אך בטקסט קיימים הרסנות וחוסר אונים. לא הייתי בוחרת במלודיה כזאת ללוות טקסט כמו "מעניין מה יקרה\אם אזרוק ת'פצצה\והעיר תימחק\כמו מעולם לא הייתה". טוב, בעצם אולי דווקא כן. חוץ מזה, שהמלודיה הזו, רק מכריחה אותך להקשיב טוב יותר למילים ולו רק כי משהו בשילוב הזה לא מסתדר, הרי היינו מצפים ללחן קצת יותר עצוב לשיר מעין זה.

נאמן משתייכת למסתירים, לאלו שמכריחים אותך לשים לב גם למילים, אחרת תלך לאיבוד באשליות על עולם בו הכל טוב ויפה. אישית אני חושבת שזה עולם מסוכן, לא כולם יכולים להבין את התחכום ולעבוד איתו, אבל ברגע שהם כן, התוצאה מרחיקת לכת. ביליתי את הימים האחרונים בהאזנות חוזרות ונשנות לשירים שהזכרתי כאן ולשירים אחרים, הן שלה והן של מוזיקאים שאינם היא. כולם נוהגים להסתיר מילים קשות במוזיקה קצבית, כלומר, נאמן לא המציאה את הגלגל אבל היא יודעת להשתמש בו בצורה יוצאת דופן, שלא לומר מעוררת קנאה.

אז הנה, לא רק שחמקתי מסיכומי השנה, אלא גם גיליתי יוצרת מעניינת. הלוואי ושנת תשע”ד תהא מלאה אף היא בבחירות בלתי הגיוניות ובמוזיקה שמגיעה מהמקום הכי עמוק, כזו שתשאיר את נוכחותם של היוצרים על הכרית שלנו.