שים: ״בעתיד בטח אקליט בעברית״ (ראיון)
לא מזמן שוטטתי בפייסבוק ופתאום מצאתי זמרת בשם שים, היה לה קול יפה ומוזיקה שקצת הזכירה לי את הביטלס ואת גיטלה. כמובן שהדבר הראשון שעשיתי היה לבדוק מתי היא מופיעה ומתי יצא לה אלבום.
ובכן, היא מופיעה יחסית הרבה, הוציאה אי.פי ב-2010 ואלבום ראשון מלא, ״Riverbound״, בנובמבר האחרון, והסיבה לכך שהיא הזכירה לי קצת את הביטלס כנראה טמונה בעובדה שלמדה באקדמייה למוזיקה של מקרטני הנמצאת בליברפול. לכל אמן יש השפעות וההשפעות של מקטרני על המוזיקה שלה הן לא משהו שאפשר להתעלם ממנו.
לכבוד האלבום החדש ערכו ריאיון קצר עם שים. תיכנסו לריברבאונד בבאנדקמפ, תלחצו Play ואז תחזרו לקרוא את האלבום.
קודם כל, ברכות. האלבום שלך יצא בנובמבר. איך התגובות עליו עד כה?
״האמת שברדיו דרום מאוד אוהבים אותו, משמיעים הרבה את הסינגל החדש. יואב קוטנר מפרגן מאוד. היו אייטמים בכל מיני מקומות. יש תגובות טובות וכמובן שהיו כבר גם כמה ביקורות.
לא קשה לך עם זה שמתייחסים לRiverbound כאלבום בכורה ומתעלמים מהאי.פי?
״אני מתקנת, כל אחד מתייחס לזה קצת שונה ומי שממש אוהב יודע שיש עוד אי.פי שיצא כבר, בגדול רב המקומות כותבים אלבום ראשון מלא.״
את יוצרת למען קהל מסויים?
״האמת שאני לא חושבת כל כך על הקהל, אני לא יודעת אם זה טוב או לא, כשאני כותבת אני בעצם באה לספר סיפור מנקודת מבט מאוד אישית. אני פחות חושבת על ההשלכות של זה ואיך זה ימשיך הלאה, כך שלא, הקהל שלי ממש לא מוגדר.״
אז בסופו של דבר, המטרה היא להיות אמיתית?
״כן, זה ברור, כשאת כותבת שיר, זה משהו שבא ממקום מאוד אישי ויצירתי, את לא תמיד מכוונת את זה לאן שהוא. יש דברים שאני פוסלת ביני לבין עצמי ואני כן אשמיע שירים לחברים ואשאל מה דעתם, אבל לא אנסה לכוון או להגדיר.״
את רואה את עצמך פורצת לסצינת המיינסטרים בישראל?
״כל עוד יש אנשים שמאמינים אז כן. הנוכחות בהופעה די הוכיחה את עצמה. אני חושבת שתמיד יש את המקומות האלה שכן אפשר לשמוע את הדברים השונים, כמו נניח ועדת חריגים שנכנסו לפלייליסט. נכון שזה נדיר, אבל בסופו של דבר, דברים מתגלגלים באופן מסוים ואין לנו הרבה שליטה בכל מקרה. יכלתי גם לכתוב פופ ולכי תדעי לאן זה היה הולך.
אני משתדלת להיות אמיתית ולכתוב מהאוזניים שלי לאוזניים אחרות וכל עוד אני שלמה עם זה, אני יכולה להמשיך. אני מאוד מאמינה שכשבן אדם עושה משהו שהוא שלם איתו, התוצאות יהיו בהתאם.״
אם כבר ועדת חריגים, אז הם וגרדן סיטי מובמנט נכנסו לפיצ'פורק. היית רוצה גם? זה משהו שאת עובדת עליו?
״מבחינת חו"ל יש תכנונים ללא ספק. יש תכנון על יציאה לטור, לא יודעת אם אקוסטי או להקה אבל אני רוצה להתחיל באירופה ולראות לאן זה מתגלגל. מקווה להגיע גם לפיצ'פורק״
לכן את כותבת באנגלית, כדי להשאיר אפשרויות בחו״ל?
״אני כותבת באנגלית מגיל 13, אז לא חשבתי על ההשלכות האלו. אני כותבת גם בעברית, אבל יותר שירה ופחות דברים להלחנה. מצד שני, גם Confession מהאלבום נכתב כשירה ולא להלחנה״
מה את חושבת על סצינת המוזיקה העצמאית בישראל?
״יש פה דברים ממש טובים! כשאני אוהבת משהו, אני מאוד מפרגנת ומאוד רוצה לראות אותו מצליח. זו סצינה לא פשוטה, אין הרבה אוזניים ואנשים עובדים קשה. זה די טריקי, יש כמה לייבלים שעובדים עם אמנים ספציפים ועוד המון מוזיקה שלא מקבלת מספיק חשיפה. מצד שני זה מתחבר לי למה שאמרתי קודם, אם אתה באמת אוהב לעשות מוזיקה, אתה תמצא את הדרך לפרוץ.״
מה את מציעה לאנשים שנמצאים בשלב ההופעות במועדון קטן בדרום תל אביב?
״שפשוט יעשו, עם כל משאב שיש להם, כל דבר שהם יכולים להשיג. אם זה אומר להשיג מיקרופון וכרטיס קול פשוט ולהקליט שירים. לא להתייאש ולעשות בלי הפסקה. להיות חכמים ולהבין מול מי הם עומדים ולפעול בהתאם לרגש. נראה לי אין דרך מסויימת לעשות דברים ושזה בעיקר מאוד תלוי ואישי.״
לסיכום, נשמע אותך מתישהו מקליטה גם בעברית?
״אני מאוד רוצה. זה כן יקרה מתישהו, כי אני מאוד מחוברת לשפה, הדבר הזה מאוד מעניין אותי ואני חושבת שהוא גם יוציא ממני דברים אחרים. זה לגמרי יקרה, אני לא יודעת מתי, אבל זה יקרה.״ (צילום: דוד חברוני)
