שלונסקי - 40 שנה למותו

שלונסקי – 40 שנה למותו

אברהם דוד שלונסקי נפטר ב18.5.73 מה שאומר שאתמול מלאו ארבעים שנה למותו. שלונסקי, היה משורר, מתרגם, עורך, מוציא לאור, חדשן ובתקופה מסויימת בחייו גם היה פועל כבישים. הוא נולד באוקראינה בשנת 1900 לזוג הורים ציוניים חסידיים, למד בחדר ובגיל 13 נשלח לישראל ולמד בגימנסיה העברית.
עד כאן בעניין הביוגרפיה, שהיא אגב מאוד מעניינת ותוכלו לקרוא אותה באנציקלופדיה הקרובה לביתכם.

את השם 'שלונסקי' שמעתי לראשונה בגיל חמש-עשרה, אז עוד הייתי חברת תנועה וזה בעצם מה שהביא  אל שלונסקי מלכתחילה. צריך היה באותה תקופה ללמד אותנו את המנון הפועלים, אשר לו שני תרגומים, האחד הוא של אברהם, השני של חיים חפר. כך קרה בעצם שבמשך כל חודש אפריל של אותה שנה, דיברנו הרבה מאוד על חג הפועלים, כאשר שמו של שלונסקי מרחף בחדר יחד עם חברים כמו מרטין בובר וברל כצנלסון. מספר חודשים אחר כך, יצאנו לסמינר שארך שבועיים ומטרתו הייתה להפוך אותנו למדריכים ומחנכים שלא מהעולם הזה.
קמנו כל בוקר לצלילי "עוץ לי גוץ לי", מעין מחזמר שכתב שלונסקי המבוסס על גמד גרמני בשם רומפלשטילצכן. גרסת שלונסקי הייתה עשויה כולה חרוזים, שפה במשלב גבוה וביקורת. "שיר הבזבזנות" מבקר את התנהגותם הבזבזנית של השרים בממשלת עוץ, למישהו זה נשמע מוכר?
שיר אחר מזהיר מפני החמדנות, בטענה כי החוטא גורם לאחרים להישפט על לא עוול בכפם במקרה הטוב, או לחטוא בעצמם במקרה הרע.
“עוץ-לי-גוץ-לי”' ממש כמו כל מחזמר שנכתב בתקופה שבה לא פחדו לתת ביקורת, נועד אמנם לילדים, אך הסאבטקסט, המסר והביקורת נועדו לקהל מבוגר יותר. אגב, מי מכם שעדיין לא שמע את אריק לביא שר “בוקר טוב”, מן הראוי שיעשה זאת עכשיו, אפשר גם תוך כדי קריאה.

כמו שודאי שמתם לב, שלונסקי לא בחל בביקורת. הוא אף שימש נציג בולט בקבוצה שמרדה כנגד ביאליק בחבריו ובתוכנית של ביאליק לכנס את נכסי האגדה ושירת ימי הביניים של יהודי ספרד במקום לתת מקום ליצירה עברית חדשה. עקב נסיונו ליצור שירה תוססת בהשראת המודרניזם האירופאי ולגבש סביבו חבורת כותבים ברוח זו, שלונסקי לא התקבל אל הממסד הספרותי בארץ. דוגמא טובה להדיפתו מן הקונצנזוס הספרותי היא העובדה כי שיריו לא נלמדו בבתי הספר משך שנים רבות.

שלונסקי שלנו היקר, לא חידש רק בתחום השירה, אלא גם בתחום השפה העברית. הוא אחראי למילים כמו 'במאי' ו'כבאי' ואף נתן פירוש למילים 'פלירט' (דרך עגב) ו'אמבולנס' (שגר-פגר). אני עצמי ניסיתי להשתמש בזה האחרון, הוא מתגלגל על הלשון הרבה יותר טוב, אך נאלצתי להפסיק מפאת חוסר שיתוף פעולה. זמן קצר אחר כך, נזכרתי שיש ללהקת 'הבילויים' שיר הנושא את השם 'שגר-פגר', מה שהחזיר אותי לשמוע 'הבילויים' באופן תדיר ולרכוש לעצמי את 'שכול וכישלון'. דבר שאני ממליצה עליו בחום ובכל הכנות שיש ברשותי. שלונסקי עצמו ודאי היה שמח שהוא משמש השראה ללהקה הכותבת שירה פוליטית, אשר במקרים רבים יכולה להצטייר גם כשירת מחאה.

כתבתי הרבה על מחאה בחודש האחרון, מצד שני,שלונסקי  עסק בה במשך כל ימי חייו, מכאן אנו למדים שהדרך ארוכה היא וקשה. ישנם דברים רבים להאבק נגדם- להטבא”קופוביה, גזענות, ניצול, סחר בבני אדם, המדיניות הכלכלית ועוד ועוד. בינתיים האדישות נצחה ונראה שקצת שכחנו שהסבים והסבתות, הדודים והדודות שלנו באו כדי ליצור כאן חברה צודקת ושוויונית. נכון אמנם שבתמורה לרצונם הטוב קיבלו שממה, מחלות ואדמה קשה לעיבוד, אך כמו שאומר השיר-

אָנוּ כֻּלָּנוּ יָדַעְנוּ כִּי בָּאנוּ
מֵאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת אֶל אֶרֶץ נִדַּחַת
כִּי פֹּה יְשִׂימוֹן הוּא וְלָנוּ נָכוֹנוּ
רָעָב וְקַדַּחַת.

וְאַף עַל פִּי כֵן הַאֲמֵן נַאֲמִין
כִּי אָנוּ נָקוּם אַף אִם שֶׁבַע נִפֹּל
הַיְשִׁירוּ הָעַיִן, הַגְבִּירוּ הַקּוֹל!
(אנו כולנו, א.שלונסקי).

ובמילים הללו אני רוצה לסיים –
הישירו העין, הגבירו הקול! ולאחר שתעשו כן, דאגו להגביר גם את קולם של אחרים. מי יודע, אולי עוד נזכה להגשים את חלומן של הסבתות והדודות ליצור פה משהו יפה.