Son Lux - Lanterns (ביקורת אלבום)

Son Lux – Lanterns (ביקורת אלבום)

25 שניות לתוך Lanterns, והקול הנפלא של Son Lux חורך לי את הנשמה. יש משהו יפה בשיר הזה, וגם ב-Esay ו-Lanterns Lit שיבואו אחריו – הם מצליחים לרגש אותי עד דמעות, ולא משנה כמה אנסה, אני עדיין לא אצליח לשים את האצבע על הסיבה לכך. זה מעבר למילים או ללחן. זה קרה כבר ב-Claws ו-Flickers מהאלבום הקודם שלו, We Are Rising, וזה קורה גם עכשיו. שירים יפים ולא שגרתיים, כאלה שמרגישים לרגעים כמו התגלות אלוהית.

Lost It To Trying, השיר השני באלבום, הוא מסיבה אדירה. מסוג השירים שלא פחות משקשה להישאר אדיש אליהם, קשה להאמין שמישהו כתב אותם. הוא גדול ואדיר וענק בצורה שמעט מאוד שירים שיצאו השנה יכולים להיחשב גדולים ואדירים וענקיים. הוא סערה חשמלית. מיד אחריו מתחיל Ransom, עם שירה מהפנטת שנמשכת כמעט דקה וחצי, ואחריה שלוש דקות של רעש יפהפה, עם הקול הנמוך של Son Lux, הלוא הוא ראיין לוט, שמגיח לפרקים.

 

Easy, הרצועה הרביעית, לא יוצאת לי מהראש כבר שבועות. כשלמדתי אלתורים על הגיטרה לפני משהו כמו שנתיים, שני, המורה שלי, אמרה שזה צריך להיות כמו דו-שיח. היא מנגנת – אני עונה לה. זה מה שהופך את השיר הזה לאחד השירים הכי מרגשים שיצאו השנה, עם כלי הנשיפה שיוצרים מעין שיחה עם הקול של Son Lux. הוא שר, הם עונים. השיר הזה הוא העוגן שמחזיק את החלק הראשון של האלבום. אחרי ש- Lost It To Trying ו-Ransom העיפו אותנו לתקרה, Easy מנחית אותנו לקרקע. הקול של Son Lux חורך לי את הנשמה בפעם השנייה, מיואש ועצוב יפה כל כך. כלי הנשיפה חותמים את השיחה בסיום בלתי נשכח.

 

עוד לא הספקנו להתאושש, ומגיע No Crimes, המשך למסיבה שהתחילה בשיר השני, ונדמה כי Son Lux החליט לרחם עלינו קצת. רק קצת, כי השיר הזה עדיין מעיף אותנו גבוה. השיר הזה הוא נקודת האמצע, שאחריה מתחיל החלק השני של האלבום, החלק הקצת פחות טוב לטעמי. Pyre, הרצועה השישית, הוא שיר נהדר עם הפקה חכמה, תמצית האי-שגרתיות שמאפיינת את האלבום הזה. Enough of Our Machines ו-Plan the Escape הם שני השירים הפחות טובים באלבום, אבל אחרי שישה שירים כל כך נהדרים הנפילה הייתה מתבקשת. שווה לציין שלמרות זאת, גם בשניהם יש רגעים מכושפים, והסיומות של שני הקטעים האלה יכלו להיות רגעי שיא בלא מעט אלבומים שיצאו בשנים האחרונות.

השיר האחרון באלבום, Lanterns Lit, נשמע כמו אגדת ילדים. הוא קסום וקטן ויפה בצורה לא רגילה. הוא הליבה של האלבום הזה לדעתי, ותמצית המשמעות שלו. אלבום של בריחה, וחלומות ועולמות חדשים. ראיין לוט אכן יצר באלבום הזה עולם מקביל, עולם שבו למילים יש משמעות, אך המשמעות האמתית שלהן היא להעשיר את המוזיקה. עולם שבו המוזיקה יכולה לעשות כל דבר שעולה על רוחה. בלי חוקים ובמגבלות. אלבום של חופש. "And with all your grief in my arms I will labor by singing light". הקול של Son Lux חורך לי את הנשמה בפעם השלישית.

 

את המוזיקה של Son Lux צריך לשמוע כדי להאמין שהיא קיימת. קשה מאוד להסביר או לתאר אותה, כמעט בלתי אפשרי. מוזיקה אלקטרונית, שנעה בקלות בין מינימליזם ששובר את הלב לסינתיסייזרים שמעיפים את המוח. ואולי לא צריך לתאר אותה. אולי צריך פשוט להקשיב.