הגיע הזמן להעיר את השמש

הגיע הזמן להעיר את השמש

המילה "יאוש", היא מילה קשה, המצלול שלה לא נעים לאוזן, היא מסתיימת במעין צליל סופי ומוחלט – שריקה צורמת. המילה "תקווה" לעומתה, יש בה משהו מתמשך, היא בלתי נגמרת עד ש. עד שטובעים בהפך הגמור ממנה ופתאום הפה נסגר וכל שנשאר הוא אותה שריקה חדה, בלתי נעימה ונצחית כמו סיבוב כדור הארץ.

השעה עכשיו היא שעת לילה מאוחרת, כמעט בוקר למעשה וכשאני חושבת על זה – אין שעה טובה מזו להתייאשות. יש בה די בדידות ושקט בשביל לייאש ולדכא אדם למשך שנה שלמה ועדיין, למרות כל אלו היא גם המתאימה ביותר לכתיבת הטור הזה. רגע לפני הזריחה – ציפור א' מעירה את ציפור ב', כדי שתעיר את ציפור ג' ויחד יעירו את השמש, הרי ציפורים הן שעונה המעורר של החמה.

השיר הראשון מתאים בדיוק לתפר בין ייאוש לתקווה ובין ציניות חסרת תקדים לאופטימיות חוצה גבולות, "I`ll Take New-York" של טום וייטס. השיר הזה הוא שיכור המתנודד מדלת לדלת בחיפוש אחר זו שלו. הוא מהשתיינים הזועקים בקולי קולות הבטחות ושברי משפטים. הוא מאלו השרים ליקיריהם לקבל אותם בחזרה. התקווה האמיתית, מגיעה דווקא מן המילים, יש בהן מן האמונה העצמית ביכולתו של המזמר לכבוש את ניו – יורק. נכון, אין בו משום תקווה עולמית המונית והוא משפריץ ציניות לכל עבר.  אלא שאם ניקח בחשבון כי שינוי עולמו של  אדם אחד יש בו משום שינוי לכמה עשרות, נגלה כי גם השיכור הזה מסוגל להוות התחלה טובה לדברים יפים.

השיר הבא הוא  "Day&Night" של תמר אייזנמן. שיר נטול ציניות וכל כולו משום התעוררות התקווה והאמונה בבני האדם, טוב רק תקווה, בואו לא נגזים. יש גבול לכמות השינויים שאני מסוגלת לעשות בטור אחד. השיר הזה הוא טיפות גשם ראשונות אחרי קיץ ארוך וקשה. הוא כל האמהות המאמצות וכל החתולים המגוננים יתר על המידה. לשמע השורות הבאות:

Day and night I will follow our chance for a better life"
Day and night I will treasure every second from what is good
Day and night I will hold on to you
Day and night I will dance with your thoughts
Day and night I will work to keep it good enoug
Every sunrise every set down day and night
I will hold on to you".

קשה שלא להגיד לעצמך שיהיה בסדר פעם בשבוע לפחות, הנחמה והכנות המצויות בה הופכות את האמירה הזו ליותר ממנטרה נבובה. הן גורמות לך להאמין כי אכן יהיה בסדר, מפסיקות את שריקת האין – אונים ועוצרות לרגע את סיבוב כדור הארץ. נותנות לו לנוח, מותחות את שפתיו, שותלות שתי נורות בעיניו ומאירות לו את הדרך.

 

אחרון חביב הוא השיר "Siguiendo La Luna" של "Los Fabulosos Cadillacs". יצא לי לשמוע אותו לא מעט פעמים, יש לו מילים מעט עצובות ומלודיה המצויה איפשהו בין שירי אהבה ראשונה לשירי "ריסקו לי את הלב". כן, אין ספק שזה לא שיר שיהיה במקום הראשון ברשימת "שירים מעוררי תקווה", אלא שבכל פעם שאני מקשיבה לו יש בית שמצליח לעופף מעל כל האחרים ולהיכנס היישר אל תוך מחלקת הקשב ומחלקת הרגש גם יחד.
הבית האחד הזה, הוא הבית המצוטט מטה:

Vamos mi cariño que todo está bien"
Esta noche cambiaré
Te juro que cambiaré
Vamos mi cariño ya no llores más
Por vos yo bajaría el sol
"O me hundiría en el mar

נכון לאמות המידה שלי, הקטע הזה דביק להפליא ועדיין בשמיעה רצופה של כל השיר, יש בו משהו מעורר התפעלות. השיר הזה הוא מייאש, הוא הילד בכיתה שכל המורות מצקצקות בלשונן למראה ההתנהגות שלו, כי "חבל עליו, הוא נורא חכם" והקטע הזה – הוא בדיוק החכמה ההיא. נקודת אור בתוך ייאוש קטטוני.

 

הטור הזה תוכנן להיות טור להעלאת המצברוח בעת המלחמה, אלא שבינתיים היא הלכה לנוח ואני נשארתי עם שלושה שבועות בהם לא כתבתי למגזין ולו מילה פסימית אחד. את הציניות שלי, הוצאתי במקומות אחרים ולחזור לכתיבת הטור הזה, הייתה כמו להכין שוקו תנועתי. המשקה הכי טעים שאי פעם טעמתי וממש כמו הטור הזה, הוא ייצא טוב רק אם אכין אותו לעוד מישהו מלבדי. אז הנה, הכנתי לכם שוקו תנועתי בדמות מילים על גבי אתר אינטרנט וכעת לא נותר לי אלא לקוות שהשוקו יצא טעים ושלמרות שהמלחמה הלכה לנוח – אתם תקשיבו לשירים במלחמות הפרטיות שלכם כנגד עצמכם ותעזרו בהם בכדי לנצח.