טל פוגל – ערימות של חלומות (ביקורת אלבום + ראיון)

טל פוגל – ערימות של חלומות (ביקורת אלבום + ראיון)

כשהתחלתי לשמוע את "ערימות של חלומות", אלבום הבכורה של טל פוגל, ישר חשבתי על Daughter. שהיא, אגב, הלהקה האהובה עליי, אז אתם בטח כבר קולטים לאיזה כיוון הביקורת הזאת הולכת. כמו אלנה טונרה ואפילו יותר – הקול של פוגל מכשף, ומה שהיא מוציאה מהגיטרה הוא בפשטות קסם. כבר בשיר הראשון, ״עמוק בתוך האדמה״, הבנתי שמצאתי אהבה חדשה.

מה שלא הצלחתי להבין זה מיהי בדיוק טל פוגל. פוגל מדלגת בין פתיחה רגועה לחשמלית, ממילים רכות למילים קשות, מאפקטים אלקטרוניים לאפקטים קוליים, ממלודיות רכות לגיטרה-בס-תופים, והכול בעיבוד והפקה מדוייקת (של אמיר גרומן ממריונטה סול). היכולת הזאת להיות גם פה וגם שם אבל במקום הנכון שצריך, היא לא משהו שאפשר לתאר או להכניס לקופסא אלא רק לשמוע.

באלבום אחד, לא ארוך במיוחד אבל נהדר, תמצאו שירים כמו מטבע שטרם הוטל האלקטרוני ורצח אופי החשמלי, אבל גם שירים עדינים כמו כדור פורח וערימות של חלומות, שהוא לדעתי השיר הכי טוב באלבום. יש שם שירים קשים כמו החריקה, שירים מסתוריים כמו חיוך אדום תכלת ושירים כמו הדברים הכי טובים, שהוא שיר סיום יפהפה לאלבום יפהפה (דו משמעית – את הציורים לעטיפת האלבום ובקליפים ציירה פוגל בעצמה). גם הטקסטים באלבום, שתפסו אותי מאוד חזק ("הדברים הכי טובים/נגמרים בלי להניד מילה"), מקיימים את היין-יאנג הזה שבאלבום. כנראה שהתשובה לשאלה מיהי טל פוגל נמצאת במילים שלה – "בשמלה אדומה/אהיה כל מה שאני רוצה/בלי להתנצל על זה". הדואליות הזו בין עדין לקשה מתבטאת גם בבחירת הסינגלים – רצח אופי וכדור פורח. אחד בועט ואחד קסום.

״אפשר לחלק כל צורת אמנות לשתי קבוצות – קשה ורכה. וככל שהאמנות הרכה מענגת, הרי שהקשה תמיד עולה עליה״ (אן פאקר). אם כל מה שאמרתי עד עכשיו לא הספיק כדי לגרום לכם ללכת להכיר את המוזיקה של פוגל, אז העובדה שבאלבום הבכורה שלה היא משלבת היטב בין שתי צורות האמנות האלו אמורה להספיק.

היי טל. איך היית מגדירה, אם בכלל, את המוסיקה שלך?

״אני מעט מתקשה להגדיר את המוזיקה שלי או את הסגנון המוזיקלי אליו אני משתייכת, משתדלת להשאיר את הדלתות פתוחות למאזין שיחליט בשביל עצמו. יש לי רצון ליצור מתוך מקומות לא ידועים מראש, וכך היה גם באלבום הזה, לא היה לי מושג איך הוא הולך להישמע – הכל התגבש תוך כדי עבודה עד שהרגשתי שפגעתי במה שאני רוצה להגיד.״

באלבום יש מין דואליות ברורה של עדין וקשה, מין יין ויאנג כזה. איך את מסבירה את זה?

״זו לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה. זה בהחלט מסתדר לי. ניסינו באופן לא מודע, אמיר (שהפיק את האלבום במיומנות רבה ובעבודה כל-כך אינטנסיבית עד  שאפשר היה לחשוב שהאלבום שייך לשנינו באותה מידה) ואני, לייצר השתקפות של הפנים והחוץ שלי ולנסות לשלב ביניהם. הדיסוננס שקיים באלבום הוא הדיסוננס שלי בתוך עצמי ולכן היה זה אך טבעי לתת למקום הזה ביטוי באלבום. ניסינו לגעת במקומות שלא יוצאים החוצה בקלות, השפיצים והצעקה שהיא כמעט חרישית אבל מורגשת.״

מהן ההשפעות שלך בעבר ועכשיו?

״זו קצת שאלה טריקית, כי אני עברתי כמה וכמה תקופות שונות בטעם המוזיקלי שלי ולכן אינני יודעת להצביע בדיוק ממש הושפעתי, אני כן יכולה להצביע על אלבומים ואמנים שהפכו לי את החיים, או אם להיות פחות דרמטית אמנים שאני פשוט אוהבת. let england shake של פי ג'י הארווי היה למעשה האלבום הראשון שלה שהקשבתי לו. בהתחלה לא הבנתי, הנחתי אתו בצד לתקופה, חזרתי אליו כי הרגשתי שאולי לא נתתי לו מספיק צ'אנס והתאהבתי בה ובאלבום ולאחר מכן ביתר אלבומיה המוקדמים.

יוני רכטר – התכוונות. אלבום מופת שהקשבתי לו בתקופה שעבדתי במפעל באופקים (ספרתי רכיבים! מזל שחיפשתי מוזיקה מעניינת שתעסיק אותי, אחרת לא בטוח שהייתי מגיעה לאמנים שאני אוהבת היום), Sparklehorse הפרויקט של מארק לינקוס ז״ל, אמיר השמיע לי אותם ובפעם הראשונה אמרתי שזה משעמם אותי, רק אחר כך הבנתי כמה טיפשה הייתי כדי לא לראות כמה שזה מבריק ומרגש. Robert Wyatt – Rock Bottom הוא גם כן אלבום שהפך אותי מהרבה בחינות. הרשימה עוד ארוכה.״

למה את מקשיבה עכשיו ולמה הקשבת בזמן העבודה על האלבום?

״במהלך הראיון אני מקשיבה לשיר הזה של Smog. במהלך העבודה על האלבום הקשבתי להרבה מוזיקה בעיקר כדי לאוורר את הראש מעצמי, אבל דווקא בא לי לתת מקום לאלבום מופלא שהקשבתי לו הרבה כדי לקחת השראה וגם כי הוא מאד הרגיע אותי במצבים לא רגועים. מדובר באלבום של איתן פישר, הוא נקרא עד קצה הצוק ואפשר להאזין לו כאן

ערימות של חלומות הוא בעצם אלבום הבכורה שלך, לא תהליך פשוט, שהוצאת דרך הדסטארט – מעשה אמיץ כשלעצמו. איך היו ההכנות לפרוייקט – העבודה על האלבום? התגובות שאחרי?

״ההכנות היו מאד ממוקדות ומכוונות מטרה, הקמנו- אמיר, עידו ואני צוות חשיבה, נפגשנו לישיבות מרוכזות, אינספור רשימות ורעיונות שנזרקו לאוויר. אמיר ועידו שכבר היו משופשפים ובאו עם הניסיון שלהם מההרכב "מריונטה סול" ידעו לכוון אותי למקומות הנכונות ולהפעיל אותי כשהיה צריך. לא בטוחה שלבד הייתי מסתדרת, למרות שנתתי לא מעט עבודה מכל הכיוונים: הייתי צריכה ללמוד איך עושים קליפ בעצמי, איך להפוך את המוזיקה לטבלאות ומספרים וחישובים על מנת שהיא תגיע לכמה שיותר אנשים.

ההדסטארט מאד עזר לכך, אין ספק, אך לצערי זה לא נגמר שם ותמיד צריך להניע ונוע, לא לעצור במקום. העבודה על האלבום הייתה מאד אינטנסיבית, כיפית, מרגשת, קצת כמו חמוץ מתוק מלוח וחריף הכל יחד. זה כמו לעשות תואר ב"איך לעשות אלבום ולהישאר אדם שפוי". התגובות שאחרי הן מדהימות ומרגשות בפני עצמן, במיוחד מאמנים שאני מעריכה שרכשו את האלבום דרך קמפיין ההדסטארט שלי וכתבו לי אחרי, חברים ומשפחה שציפו לזה בדיוק כמוני, וגם אנשים שלא הכרתי וכתבו לי דברים מרגשים שאשמור אותם לצידי כמו דלק לקחת איתי הלאה. עברתי כזה תהליך, שאני מניחה שיש את טל לפני האלבום וטל אחרי האלבום.״

אפרופו הדסטארט – מאיפה מגיע האומץ להתחיל פרוייקט שכזה? איך זה היה – קשה? כיף?

״זה היה קשה וכיף (מחייכת). אני חושבת שפחות מדובר באומץ אלא ביכולת להציב מטרה ולפניה לפרוס את כל האמצעים על מנת להשיג אותה. המחשבות שלי לא כללו משהו בסגנון "מה אם לא אגייס את כל הסכום? מה יחשבו? מה יגידו?". ידעתי שזו אופציה טובה עבורי ואני הולכת לעשות את כל שביכולתי על מנת לגייס את כל הסכום. יש קושי מסוים בעיקר כי אני לא לבד בעולם וכמוני יש עוד רבים אחרים שמגייסים עבור האלבום/ ספר/ חלום שלהם. ניסיתי להתמקד ולא לתת לזה לבלבל אותי. חוץ מזה שהיה מאד כיף לצייר את הציורים (חלק מהתשורות שהצעתי) למסגר אותם ולשלוח אותם במעטפה לבנה. יש כאלו שמעט הרימו גבה לגבי הדרך הזו של גיוס המונים. אני מקבלת את זה אך לא נתתי לזה להפריע לי, אלא להיפך.״

בסופו של דבר בעצם גייסת בפרוייקט יותר מ מ100% מהסכום שביקשת. איך ההרגשה?

״כשהגעתי אל היעד, נורא התרגשתי אך כבר ראיתי מולי את המטרות הבאות שלי (לא עוד קמפיין הד סטארט, אל דאגה). אני רק אומרת שיש לי ציפור קטנה בתוך הראש שלא נותת לי מנוחה ותמיד אני זקוקה להציב לעצמי את המטרה הבאה על מנת להרגיש נינוחה ולשמור על הריגוש.

אגב, חשוב לזכור שהמימון שהגיע דרך ההדסטארט מיועד אך ורק לפוסט, כלומר כל מה שכרוך בלהוציא את השירים החוצה, כולל מיקס ומאסטר, הדפסה של האלבום, סינגלים, פוסטרים, הופעות השקה, יח"צ וגם הוצאות שחושבו מראש על מנת להבטיח שהתשורות יהיה כמה שיותר מעניינות ומתגמלות, כמו למשל מסגור ראוי של הציורים, דבר שהיה לי מאד חשוב. את הקלטות האלבום מימנתי באמצעות תקופה לא מבוטלת של עבודה משעממת בכל מיני מקומות.״

יש לך אולי משהו למסור לאלו שיושבים בחדר עם ערימות של חלומות בלי אומץ לאסוף אותם ולהוציא החוצה?

״כן, אבל זה הולך להיות מאד קלישאתי. החיים קצרים, הכל קשה ואם כבר לעשות משהו, אז לפחות משהו שאוהבים. זה מה שמניע אותי.״

את בעצם באר-שבעית, כלומר שלא הגעת מתוך הסצנה של תל אביב. את חושבת שזה משנה או מתבטא במוסיקה שלך באופן מסויים?

״קצת קשה לי עם המילה סצנה. כלומר, אני שואפת שהמקום ממנו אני יוצרת לא יגביל אותי ואם יבוא לי לקפוץ לת"א או לחיפה או לירושלים כדי שאני אוכל לנגן קצת, אז אעשה זאת. באר שבע היא הבית, המקום בו נולדתי וגדלתי ועודני מתגוררת בה. אולי יום אחד אגור בת"א או אולי באיזה מושב, אבל מה שבטוח הוא שלא הייתי רוצה שמקום מגורים יגביל אותי לעשייה מסוימת. המוסיקה היא העיקר ואני לא ממש יודעת להעיד עליה אם באר שבע מקבלת ביטוי במוזיקה שלי. אולי אם אכתוב שיר על באר שבע יום אחד.״

לסיכום, איפה את רואה את עצמך בעוד שנה? עוד אלבום בדרך?

״אני חושבת שאני אשאיר את השאלה הזו פתוחה, כי אני לא רוצה להציב לי גבול מסויים כרגע. אבל אני מניחה שאלבום שני בדרך יהיה כלול בתמונה.״


אתם מוזמנים לראות את טל בלייב – בפסטיבל יערות מנשה, ביום הראשון (חמישי), ה-15/05, בשעה 19:30 בבמת הסצנה. טל תופיע בדו – על הבס והחשמלית, ביחד עם נדב גורלי על תופים וכלי הקשה. מה שבטוח – משעמם לא יהיה שם. עד אז – האזינו כאן לאלבום הבכורה של טל, ״ערימות של חלומות״. (צילום: יואב פיצ'רסקי)