״טראמפ רץ לנשיאות? דבר מטמטם לצפות בו.״ – ראיון עם Teen Daze

בעזרת הדחף שלו ליצור מוזיקה מתהליך אסקפיסטי פנימי, מעניק לנו Teen Daze (או בשמו הפרטי, ג'יימסון) הקנדי, אפשרות נדירה לברוח לעולמות אחרים ומסתוריים. ואכן, טין דייז מספק עולמות רבים כאלה – הוא פורה בצורה בלתי רגילה, והספיק לשחרר מאז אלבום הבכורה ב-2010 לא פחות משישה אלבומים, בנוסף לכמות לא מבוטלת של איפיז, סינגלים ומיקסים. תפסנו אותו לשיחה פתוחה, ימים ספורים לפני שעזב את ביתו היפיפיה, סמוך לאגם בפאתי אבוטספורד, בריטיש קולומביה, ויצא לטור, במסגרתו יגיע לארץ ב-17 בפברואר [רביעי], להופעה אחת בלבונטין 7.

היי ג'יימסון. תודה על הראיון. בוא נתחיל – איך אתה מרגיש לקראת ההופעה בישראל? 

״זה מטורף וזה לא היה צפוי. למעשה, מאז שההופעה הוכרזה חברים דיברו איתי על טיוליהם לתל אביב ולירושלים ואמרו לי: "אתה חייב לבדוק את זה ולראות את זה". ממש הופתעתי, ידעתי שהיו לי חברים שטיילו לישראל אבל יותר משציפיתי. אז ככה נהיה לי הייפ לזה. אני ממש מחכה לזה.״

הכת גלים בארץ עם הרמיקס שלך ל-Move On המצויין של Garden City Movement. איך נולד שיתוף הפעולה הזה?

״זה היה דיי קול. הם פנו אליי לפני כשנתיים, ובכנות, הם לא ממש היו על הראדר, שלי ובכלל, באותו הזמן. אבל זה שהכירו לי אותם הוביל אותי לראות גם את הבויילר רום שלהם וזה חשף אותי לעוד מהסצנה הישראלית. חשבתי על זה שככה אני מכיר אנשים מתל אביב וזה מטורף, כי נדמה לי שאתם בקצה השני של העולם.״

אתה עובד המון. בטח יש לך מוסר עבודה מטורף. מאיפה אתה חושב שזה מגיע?

״וואו, איזה שאלה. נראה לי שאולי ירשתי את זה. אני קנדי דור שני בסה״כ, הסבים שלי היגרו לקנדה מרוסיה – אם תתעמקו בעץ המשפחתי – הכל חלקאות. אני בא משושלת ממש ארוכה של חקלאים. האמת היא שזה מטורף, כי כשאשתי ואני עוד רק יצאנו החלטנו לקחת חלקת אדמה מאחורי הבית של ההורים שלי ולהפוך אותה לגינה. גיליתי שיש בי תכונה כמעט טבעית לעבודה באדמה, ומאז אני מאד נהנה מזה ועוסק בזה כשאפשר.

בתרגום למוזיקה, אני חושב שזה משהו שאני בהחלט מעריך אצל אמנים, הפוריות הזאת – ואולי יחד עם הגנטיקה זה פשוט קורה. אם משאירים אותי עם עצמי ויש לי זמן פנוי זה פשוט מה שאעשה – אעבוד על מוזיקה חדשה. אני לא מאד מודע לזה ולא יוצא מגדרי לעבוד הרבה, זה פשוט קורה״.

הרליסים שלך מ-2015 מעידים עד כמה אתה מגוון כאמן. הסינגל Célébrer מזכיר יותר את החומרים הקודמים שלך ויותר מכוון לרחבת הריקודים. לעומת זאת, האלבום החדש Morning World שונה מאד ושם זרקור עליך כזמר ועל שורשי רוקנרול. לאיזה כיוון אתה חושב שתרצה ללכת בעתיד, מבחינה מוזיקלית?

״מאיזושהי סיבה אני עובד על יותר דברים עם אוריינטציית דאנספלור. אני חושב שחלק מהסיבה שרציתי לעשות תקליט כמו Morning World, שהיה יותר מושפע אינדי רוק ופסיכודליה, היה כי התגעגעתי לנגן מוזיקה עם אנשים אחרים. חלק גדול מהיצירה של האלבום הזה היה הידיעה שאופיע בלייב עם להקה. אז כן, מהגעגועים רציתי לעשות מוזיקה שתשים אותי במצב הזה.

עכשיו המטוטלת התחילה לנוע לכיוון השני. הזמן שביליתי בטור עם הלהקה היה מדהים, והזמן שביליתי באולפן והכנתי את התקליט עם אנשים אחרים היה מדהים, אבל עכשיו אני מתגעגע קצת לקלות של לנסוע לבדי או עם עוד אדם אחד. אני גם מרגיש שיש הרבה מוזיקת דאנס טובה עכשיו, גם באזור ונקובר שאני ממנו וקל להיות מושפע מהרבה מהדברים הנהדרים שקורים. בו זמנית אני מבין שניסיתי לצאת מגדרי לשנות כמה שיותר ולעשות כמה שיותר סגנונות. זה לא היה בהכרח כדי להוכיח שאני מסוגל לעשות את זה, אבל פשוט כשאני יושב בבית ויוצר מוזיקה יש כל כך מעט מגבלות, אני יכול ליצור שיר אינדי רוק או קטע דאנס. בכל מקרה, כל זה בא לומר שאני רציתי לעשות משהו בשביל אנשים שאהבו את החומרים הקודמים, הבנתי שאני לא צריך כל הזמן לברוח ממוזיקה שיצרתי בעבר. אז כשחזרתי מהטור הסתווי אמרתי שאנסה לעשות מוזיקת דאנס שוב. נראה לי שיש לי כבר 40 טראקים מוכנים.״

כמה?!

״כן, אלו היו חודשיים מאוד פרודוקטיביים. בהתחלה חשבתי שיש לי מספיק לאורך מלא. אבל יש לייבל בוונקובר שנקרא Mood Hut, שעושה עבודה ממש מדהימה ומשחרר חומרים יפיפיים של דיי-טיים האוס, תקליטים מאד קלילים. הם תמיד משחררים סינגלים או איפיז לכל היותר. הם הוציאו משהו כמו שמונה רילסים ב-4 שנים ואני ממש מכבד את זה. אני יודע שיש אנשים שמסתכלים על הדיסקוגרפיה שלי וחושבים ״וואו זה מטורף, הוא משחרר כל כך הרבה״. אבל אני מסתכל על האנשים שלא משחררים הרבה מוזיקה וחושב וואו זה כזה קול. הלוואי שהייתה לי את הסבלנות הזאת, לא לשחרר מוזיקה כל הזמן. אז אני מנסה את זה קצת יותר כרגע.

התכנית במוח שלי כרגע, שאני עובד עליה עם הלייבל, זה לשחרר כמה סינגלים במהלך השנה ואז אולי נגיע לנקודה שבה יהיה הגיוני לצרף אותם לאלבום באורך מלא, אבל עוד נראה. לעת עתה אני ממש אוהב את הרעיון של לשחרר רק שלושה או ארבעה סינגלים במהלך השנה ולראות איך זה הולך.״

זה קצת לא הוגן כלפי מעריצים, למתוח אותם ככה.

״אני חייב לשמור על הציפייה, על ההייפ, את יודעת? להמשיך לגרום לאנשים לרצות עוד.״

זה נכון. חזרה ל-Célébrer. כששחררת אותו דיברת על רצון לשמור על השמחה ולפעול למען וייב יותר חיובי ושאנחנו מאד צריכים את החיוביות הזו עכשיו. היה אירוע ספציפי או טריגר לרצון הזה?

״במיקרו, היה טריגר מבחינת החיים שלי, בחוויה אישית. תקלטתי בוונקבור פעמיים, בנובמבר ובדצמבר, ותוך כדי שהתכוננתי אליהם וניסיתי להבין מה לנגן ואיזה וויב אני רוצה לייצר במועדון, הבנתי כמה אני אוהב את הסאונד הבדרך-כלל צרפתי של מוזיקת דאנס וכמה המוזיקה הזו שמחה וכמה הנאה קיבלתי רק מלנגן אותה. עבורי זאת הייתה חוויה מאד מיוחדת. כל פעם שאני מנגן את המוזיקה הזאת, שהיא קצת יותר ישנה עכשיו, נגיד מאמצע שנות האלפיים, יש כל כך הרבה רגשות טובים שמתלווים לזה. אני אשמח לתרום למוזיקה הזו, למוזיקת דאנס מרוממת.

בו בעת בחוויית המקרו, אני מרגיש שזו תקופה לא יציבה בעולם. פה בצפון אמריקה יש לנו את דונלד טראמפ שרץ לנשיאות. זה דבר פשוט מטמטם לצפות בו. יש הרבה אנשים באזור שלנו שחושבים שהרעיונות שלו עשויים להיות טובים לעולם, וזה פשוט מפחיד. פשוט ונקי. העולם זקוק לדעתי לחיוביות, לתזכורת תמידית שיש דברים טובים בעולם. אני רוצה לייצר איזון״

יש לך עוד מפלטים אסקפיסטים חוץ ממוזיקה? צופה בטראש בטלויזיה?

״כן, אני רואה הרבה טראש. חוץ מזה בדיוק קניתי פלייסטיישן 4 ואני משחק המון. איכשהו אני מצליח לכתוב גם לכתוב טון מוזיקה וגם להיות ממש טוב במשחק סטאר וורז בפליייסטיישן. אני בהחלט מנסה למצוא דרכים בריאות לאסקפיזם. אפילו שהמוזיקה היא הדבר הכי מדהים לברוח אליו, עדיין צריך לפעמים להתמודד עם הדברים שקורים בעולם.

אגב, יש לכם נטפליקס בישראל? כי יש דרמת פשע אמיתית שנקראת "לעשות רוצח" ובדרך כלל אני מסוג האנשים שהרבה מהדברים האלה נשארים איתי, ומאד קשה לי לחשוב על האספקטים הקשים של סיפור פשע. זה עשרה פרקים של סדרה דוקומנטרית, שהיא כל כך אפלה והמערכת שנגדו כל כך מושחתת. זה מסוג הדברים שאני חושב שיכולתי לגמרי לברוח מהם לטבע שלי, לצלם תמונות או לעבוד על מוזיקה, ובטח הייתי מרגיש טוב יותר עם העולם, אבל נכבשתי ושקעתי בזה. חוץ מזה, אני צריך לקרוא יותר, אחרי שסיימתי את הקולג' הפסקתי לקרוא והיה לי את המזל שמוזיקה הגיע אליי כקריירה.״

תוכל לספר על ההופעה בארץ ועל הטור הקרוב?

״אהיה באירופה ואת הטור אני מסיים בתל אביב. זאת תהיה ההופעה האחרונה ואני לא חושב שאהיה בתל אביב יותר מ-24 שעות, זה מטורף – אולי בכלל לא אשן אצלכם? אני אשיר והסט שהכנתי משלב הופעה חיה עם די ג'י סט. גם כשאני עם להקה חשוב לי שכשאני מופיע תהיה זרימה כמו בתקלוט. בתקווה עם הוויבים יתאימו אשלב גם מוזיקת דאנס חדשה שאני עובד עליה. עשיתי ארגון מחדש של חלק משירי Morning World כדי שיהיה להם יותר גוון אלקטרוני ואני מתרגש לראות איך זה יעבור, אני חושב שיהיה ממש נחמד.״

את הקלטת Morning World עשית עם ג'ון ונדרסליס בסן פרנסיסקו ואתה בדרך כלל מקליט לבד בביתך. עד כמה התהליכים היצירתיים היו שונים?

״לג'ון ולי היו תהליכים ומנטאליות מאד דומה בהקלטות והגעתי לאולפן עם תחושה די חזקה של מה שאני רוצה והכרתי את השירים ממש טוב. הדבר שאני חושב שהיה הכי שונה מלעשות את התקליט בבית היה שהיו מגבלות זמן: היו לנו ששה ימים ממש להקליט וארבעה ימים למקסס את כל התקליט. כשאני בבית יש לי את כל היום אם אני רוצה. באולפן יש לחץ לוודא שמנגנים חלקים מסוימים נכון ויכולים להיות רק טייק אחד או שניים. בסוף זו הייתה תרומה גדולה, מאחר ויש חופשיות ויש אלמנט שלהתרגשות ואנרגיה בתקליט, שנובע מזה שזה הטייק הראשון ויכולתי בפוטנציה לפשל בכל רגע. זה מה שרציתי, שיהיה לתקליטי תחושה יותר אנושית, בניגוד לתקליטים רבים שעשיתי בעבר, שהיו יותר מבוססי מחשב ואלקטרונים, שיכולים לפעמים לאבד את התחושה האנושית.

באולפן זה כמו עבודה של תשע עד חמש, כשאתה שם אתה עובד. סן פרנסיסקו היא עיר ממש כיפית ויש הרבה דברים לעשות, אבל ממש התייחסתי ליצירת התקליט כמו לעבודה, בקטע טוב. שזה כל כך שונה מלעשות תקליט בבית, כשאת יודעת אני אקום היום, אשחק משחקי וידיאו שעה, אצא להליכה ואז בצהרים אני אחשוב אולי להקליט קטע גיטרה וזה פשוט הרבה יותר משוחרר.״

אם הייתה עושה מחווה לאובדן הטראגי שחווינו לאחרונה, איזה קאבר היית מבצע לשיר של דיוויד בואי?

״הלייבל שלי ביקש מאמניו לבחור שיר של דיויד בואי שהכי השפיע עליהם ואני בחרתי את Heroes, כי ממש אהבתי שהוא כמוזיקאי וכחושב יצירתי היה כל כך מתקדם בחשיבתו. הוא היה מישהו שתמיד עבר שינויים ואף פעם לא הוציא אותו סוג של תקליט שוב, דבר שהשפיע עליי בצורה עצומה. אבל הוא גם היה כזה מנהיג של אנשים ו- Heroes זו כזאת דוגמא טובה, כשהוא דיבר על חומת ברלין והשיר עצמו מדהים. אני מאד אחשוש לעשות קאבר לשיר שיש לי כל כך הרבה כבוד אליו, כי אם לא אעשה לו חסד ארגיש פשוט נורא.״

מעניין שאמרת את זה. אני מאד אוהבת את הקאוורים בפורטוגזית של סואה ג'ורג' לבואי, מ-life aquatic with steve zissou של ווס אנדרסון. לטעמי אלה הקאברים הכי יפים ומוצלחים של שיריו של בואי. נראה לי שאשאיר לו אותם.

״אולי השיר היחיד שהייתי הולך עליו זה Life on Mars. וגם יהיה כל כך כיף לנגן את Suffragette City עם להקה מלאה, זה יהיה כל כך עוצמתי, זה משהו שאחשוב עליו עוד.״

לסיום, מה הדבר הכי קנדי בך?

״וואו. תשמעי משהו – אשתי ואני טיילנו בעולם והבנו את הקנדיות שלנו דרך הסיטואציות שחווינו. למשל – יש לי כבוד גדול לטבע, אני מרגיש גאווה בו וחושב שאנשים צריכים להיות גאים בו באופן כללי, וזה דבר די קנדי לדעתי. אני מתנצל על דברים שאני לא צריך להתנצל עליהם, לעיתים די תכופות, במיוחד במצבים פומביים – למשל אם אני הולך לכיוון מישהו והוא הולך לקראתי באותו זמן אני אגיד סורי. יש פשוט יותר מדי סיטואציות בהן אני מתנצל. נימוס עד כאב זה סטריאוטיפ דיי נכון לגביי לדעתי – וזה כנראה קנדי מצידי.״

Teen Daze יופיע ב-17 בפברואר בלבונטין 7. יפתח: נעם הלפר. על ההפקה אחראים Zuzz Agency, שהביאו לארץ את Low ו-Unknown Mortal Orchestra וHepcat Productions, שאמונים על הגעתם של האנטלרס ו-Yuck.