הבלאק אנג'לס בבארבי - אחת ההופעות המרשימות של השנה

הבלאק אנג'לס בבארבי – אחת ההופעות המרשימות של השנה

את הבלאק אנג'לס הכרתי לפני קצת יותר משנה באחת הפעמים הרבות בהן התנפלתי על מוכר רנדומלי באוזן השלישית בקריאות ״תרעיף עליי מוזיקה איכותית שאני לא מכירה!". הוא בתגובה הטיח לעברי (בצורה מטאפורית כמובן. אסור להטיח דיסקים באנשים) את Phosphene Dream ומשהו בו תפס אותי כבר מהרגע הראשון ש-Bad Vibrations התחיל להתנגן לי באוזניות.

התחושה הזו נכונה לגבי כמעט כל טראק שהחבר'ה מטקסס בנו מהם קריירה. יש לחבורה הזו יכולת להפנט את המאזין שלהם לכמה דקות טובות, לפרק לו את התת מודע ולבנות אותו מחדש עם כמה ריפים רפטטיביים בגיטרה ותופים שקורעים את עור התוף. הסאונד המיושן ועם זאת שונה וחדש שהם מביאים לשולחן שונה מאוד מדברים שנוצרים כרגע בעולם. לכן כששמעתי על ההופעה המתוכננת שלהם בארץ היה לי ברור שאת זה אני לא הולכת לפספס ויהי מה.

בשני הגעתי לבארבי חמושה במצלמה ומוכנה למה שהמגזינים תיארו כחוויה כמעט דתית באינטנסיביות שלה. נדמה היה שכולם לא יכולים להפסיק לדבר על כמה הם שמעו וקראו על מה שהולך להתרחש על הבמה בעוד מספר דקות. המקום התחיל להתמלא באיטיות, וכשצ'ארלי מגירה, מופע החימום של הערב, עלה על הבמה עם להקתו, הבית שאן וואלי הילביליז, הבארבי כבר היה על סף פיצוץ אוכלוסין. הבחירה בצ'ארלי מגירה (שנעשתה על ידי חברי הלהקה בעצמם) נראתה הטבעית והנכונה ביותר ועם זאת היה נדמה שהקהל לא הצליח להתחבר. כאן בערך התחיל החשש הראשוני שלי לחלחל – האם הסאונד של הבלאק אנג'לס באמת יצליח לגעת, או שמא יחלוף ליד האוזן בלי שנספוג את החוויה?

 

החשש נותר מוחשי גם לאחר עלייתם של הבלאק אנג'לס לבמה. הם פתחו עם קטע וידאו ארט שהוקרן על בד גדול מאחורי הבמה, שנוצר בבירור על מנת להכניס אנשים למצב תודעתי אחר. לאחר מכן עלו חברי הלהקה על הבמה והחלו לנגן את First Vietnamese War מהאלבום הראשון, פתיח נהדר לכל הדעות, ובכל זאת עדיין היה נדמה  שלקהל קשה לתפוס עד הסוף את העניין.

Yellow Elevator #2 היה השיר הבא ברשימת השירים הארוכה, ולאחריו התנגן Evil Things מהאלבום האחרון ואיתו היה ניתן לראות את הקהל נפתח, משתחרר. בערךבאמצע ההופעה, כש-Don't Play With Guns, אחד הסינגלים הבולטים יותר באלבום האחרון, התחיל להתנגן, אפשר היה אפילו להבחין במספר אנשים רוקדים וקופצים, צורחים את מילות השיר, ומשם והלאה זו הייתה נסיעה בטוחה. שירים כמו Indigo Meadow, Telephone ו-Bad Vibrations הרעידו את הרצפה מרוב רגליים קופצות.

הלהקה סיימה את המופע עם Young Men Dead ולאחריו עלתה להדרן מרשים מאוד עם Black Grease מאלבום הבכורה וביצוע מרשים ביותר לשיר Black Isn't Black מהאלבום האחרון. רגע לפני שהכל נגמר והאורות כבו, הלהקה ניגנה את השיר האחרון לערב, Manipulation מהאלבום הראשון, ואיכשהו הצליחה להחזיר את הזמן אחורה, להתחלה של כל הערב הזה – הקהל מקשיב בשקיקה לשיר הסוגר של הערב, הסרטון המהפנט והמתוחכם מוקרן על הבמה ועל הנגנים, והלהקה מנגנת כאילו הם לבד בבארבי.

היה משהו מאוד מהוקצע בהופעה שנתנו המלאכים השחורים. הכל היה בנוי עם הרבה מחשבה מאחוריו – הסט-ליסט היה מגוון על אף שמדובר במופע שנועד לקדם את האלבום האחרון, הוידאו ארט המתוחכם ברקע הבמה, מופע הפחיתה שנבחר בקפידה, אבל קשה להגדיר את כל זה כחוויה דתית פר סה. אין עוררין על כך שההופעה היתה מעולה, אבל היה משהו מאוד מרוחק, מאין תהום שנפערה בין הקהל ללהקה. בשלב מסוים התהום הצטמצמה, הפכה פחות עמוקה ומפחידה וכמעט לא משמעותית בקיומה, אבל הנוכחות שלה עדיין הייתה שם וזה משהו שקשה להתגבר עליו, גם ללהקה מעולה כמו הבלאק אנג'לס.

ובכל זאת, זאת הייתה אחת ההופעות היותר מרשימות של השנה ואם יש איזשהו צדק בעולם היא אולי נחקקה למישהו בלב, כי אני מאמינה שהבלאק אנג'לס הרוויחו את המקום הזה, לפחות בזיכרון שלי. (צילום: יעל וולובלסקי)