זוז, או - איך MTV יצרה את אחד משירי הפופ של השנה

זוז, או – איך MTV יצרה את אחד משירי הפופ של השנה

טוב, אני כותב את זה ברגשות מעורבים מאוד ומתוך תחושה רגעית. תהיו מוכנים להמון מחשבות אחרי.

היום נתקלתי שוב ב״זוז״, ריליס של MTV ישראל שיצא לפני שבוע. בהשראת קמפיין אמריקאי בהובלת מישל אובמה ובהשתתפות ביונסה, רתמו בערוץ את מיטל דה רזון (זמרת דאנס ישראלית מצליחה מאוד בארץ ובחו״ל), פרנקלין (הרכב היפ-הופ אלקטרוני שצובר פופלריות) ועידו בי וצוקי (צמד אלקטרוני שהולך מאוד מאוד חזק בקרב בני נוער) לשיר עם מטרה – לעודד בני נוער להתעמל. הכל חלק מקמפיין גדול יותר של קבוצת ענני תקשורת, ״חיים בריא״.

לכאורה, כל הנתונים המקדימים אמורים להעיד על שיר, יסלחו לי MTV, שלא מעניין אף אחד באמת. שיתוף פעולה מוזיקלי שכולו יח״צ ועוד בחסות ערוץ מסחרי שמייצג בעיני רבים את כל מה שרע בתרבות הפופ והמיינסטרים (להם אני אומר – יש רעות גדולות מאלה, ובהרבה). אין ספק – היכולת של MTV לחשוף בצורה מרוכזת את הקליפ לבני נוער בוודאי הייתה יוצרת לו איזשהי חשיפה בקרב קהל יעד, אבל לא משאירה חותם אמיתי.

הבעיה התחילה כשגיליתי שהריליס, אהם, טוב.

כמובן, לא צריך להגזים, אנחנו מדברים בסטנדרטים מסוימים. אבל בהתאם למה שהיה אמור להיות שיתוף פעולה מאולץ, התוצאה מאוד נעימה לאוזן. ביצוע ווקאלי לא רע בכלל של דה רזון, הפקה נעימה וקליטה ובעיקר מאוד לא אגרסיבית (הולמת מאוד את הרעיון בעייני) וטקסט שהוא אומנם רחוק מאוד מאלתרמן אבל היה יכול להשתלב יפה באלבומים האחרונים של מיילי סירוס ובריטני ספירס. הוא מדבר בשפה שבני נוער מבינים בלי להיות ילדותי או מאולץ (טוב, קצת מאולץ) והוא אפילו שנון לרגעים. דאם איט, ״זה לא מגניב לחיות חיים של אחרים בכלל״ זאת שורה שיושבת בול.

ואז גם הקליפ. בואנה, יחסית לקליפי פופ-מצעדים וחבריהם (וזה נכון גם לאחרון והנהדר של ביונסה, אז אין טעם להצטדק) הדבר הזה לא סקסטיסטי בכלל. דה רזון לבושה בלבוש מלא (מכנסונים רגילים. אם הייתם בתיכון בישראל ב5 השנים האחרונות אתם יודעים שיש גם הרבה יותר קצרים), רוב המשתתפות ברקע בכלל במכנסיים ארוכות, אף אישה לא כורכת את עצמה סביב אף גבר. אפילו פה ושם יש הבלחה, רחמנא לניצלן, של אישה מלאה. צריך גם לשבח את העובדה שרוב המשתתפים בקליפ הם תלמידי תיכון (ולא שחקנים/יות) מרשת אורט אשר משתתפת בפרויקט.

התוצאה, קצת לא נעים להגיד, טובה יותר מרוב הפופ שנעשה בישראל. גם השיר עצמו וההפקה (שאפו למפיקים על רפרנס נהדר, ווילו סמית הייתה מרוצה מהשימוש בשיר שלה) – הכל פשוט הולם. את גיל הצופים, את כבוד המשתתפים, את הז'אנר. בלי בומבסטיות מיותרת, כן עם תוצר מושקע מאוד. בין אם הכוונה צינית ובין אם היא לא, התוצאה טובה ומרשימה ואז מה זה בעצם משנה?

אולי זאת תעודת עניות לפופ הישראלי המחרחר, אולי זאת תעודת הצטיינות לMTV. כך או כך, מדובר באחד משירי הפופ של השנה בישראל.

האזינו ל״זוז״ כאן.