קאברט ושמו טייגר ליליס

קאברט ושמו טייגר ליליס

את הטייגר ליליס שמעתי לראשונה בשעת לילה מאוחרת לפני כמעט שנתיים. הדלקתי את הרדיו בחיפוש אחר משהו חדש לשמוע, והרי ידוע כי שעות לילה מאוחרות הן זמן טוב לכך. המטרה הושגה! מהרדיו בקעו צלילים של להקה שלא הכרתי, זה היה מעין שילוב בין קאברט, פאנק, מוזיקה צוענית ונגיעות של רוק. חיכיתי שהשיר ייגמר כדי שאוכל לקבל מעט פרטים, אך זה נגמר ומיד עברו לשיר אחר. שבוע לאחר מכן, נתקלתי בשם The Tiger Lillies, הגעתי אליהם דרך ברכט וקורט ווייל. מי שכתב את הערך עליהם בויקיפדיה נתן גם קישורים לאתר הרשמי שלהם ולערוץ היוטיוב של הלהקה.

אני זוכרת את עצמי מנגנת השיר הראשון – GIN. בשיר השלישי או הרביעי הבנתי שהצלילים האלו מוכרים לי. היה זה אותו שילוב בין קאברט, רוק, פאנק ומוזיקה צוענית שבקעו מהרדיו שבוע קודם לכן. השיר אגב, היה השיר הזה – the dreadful story of harriet and the matches, שיר ילדים במקור המוכר לנו בארץ כ"דורית הגפרורית". השיר הוא חלק מאסופת מעשיות ילדים בשם "יפתח המלוכלך" או "יהושוע פרוע", אשר במקור נכתבה בגרמנית ונקראת שטרובלפטר.

אי אפשר בלי קצת היסטוריה – את שטורבלפטר כתב היינריך הופמן על מחברת כמתנת חג מולד לבנו קרל בן השלוש. תחילה כללה המחברת חמישה סיפורים: פרידריך האכזר, שלושת הילדים והכושי, הצייד והארנב, מוצץ האגודל וסרבן המרק. העמוד האחרון כלל את אפיזודת שטרובלפטר, טדא לימים יצאה כספר. לכל מהדורה נוספו מעשיות נוספות, והמהדורה החמישית היא זו המוכרת לנו כיום. אותה מהדורה כוללת בתוכה גם ציורים המתאימים לילדים, בשונה מאלו במהדורות הקודמות אשר התאמתם לגיל הרך הייתה מוטלת בספק.

הטייגר ליליס הוקמה בשנת 1989. חבריה הם מרטין ג'אק (הסולן) אדריאן סטאוט (בס, כלים נוספים וקולות רקע) ומייק פיקרינג (תופים, פרקשנס וקולות רקע). תחילה הופיעו בפאבים לונדוניים, בפסטיבלי הפרינג' שבאדינבורו, בברים בצ'כיה ושוויץ ואפילו ברחובות ערים שונות באירופה. עד כה הם שחררו 29 אלבומים ו3 סרטי די.וי.די. אחד מהם הוא Shockheaded Peter אשר יצא בשנת 2000, זהו אותו "שטרובלפטר" הגרמני, רק שכאן הוא קם לתחיה בעזרת "דארק-קברט". חברי הלהקה מאופרים כליצנים והתפאורה כוללת שלל דמויות צבעוניות ואווירת ברים אפלה ומקברית. לא משהו מסובך לכאורה, רק לקחו ספר ילדים והבליטו את המורבידיות והאפלוליות שהיו שם מלכתחילה, אלא שיש דרך לעשות גם את זה והם ללא ספק עלו על הדרך הנכונה.

מרטין ג'אק יודע בדיוק מתי לשחק עם הקול שלו, המוזיקה מנסרת את האוזניים בדיוק במידה הנכונה ובשיר Snip Snip אפשר גם לחוש כאב קל. השיר מדבר על ילד שמצץ את אגודלו במשך זמן רב ובאדיקות רבה עד שנאלצו לכרות אותו, בכל פעם שאני שומעת את השיר, יש לי עקצוצים קלים באצבעות. אגב, לא מזמן מצאתי את השיר בגרמנית, שם המוזיקה הרבה יותר שמחה.

אם נעזוב לרגע את Shockheaded Peter ונחזור ללהקה עצמה, ודאי כבר הבחנתם בגוון קולו המיוחד של ג'אק. משהו בין גברי לנשי, בשירים מסוימים הוא מסוגל לגרום לך לרצות להתחרש ומהפנט אותך אליו בו זמנית, עד שאינך מסוגלת להבחין האם את נהנת או סובלת. ואולי בעצם מדובר בשני הדברים גם יחד. יש משהו אפל ודכאוני עד כאב בשירים של הטייגר ליליס, לא רק מבחינה מלודית, אלא גם מבחינה לירית. הטייגר ליליס מאפשרים לנו לאכסן אצלם את כל העצב, הייאוש, ימים שחורים, מחשבות אפלות ורגעי שנאה עצמית בידיעה שהם כבר יעשו מזה אמנות. אל תטעו, לא מדובר בלהקה מדכאת גרידא: שירי הלהקה מתאפיינים גם בביקורת, אירוניה והומור שחור, שהוא כידוע, הסוג האהוב עליי ביותר.