Ty Segall – Emotional Mugger (אלבום)
Ty Segall הוא כבר מזמן ילד הפלא של עולם הגראז' רוק. הוא משחרר אלבומים בקצב מסחרר מאז 2008 ובגיל הרך של 28 צבר לעצמו דיסקוגרפיה מרשימה של שלושה אי.פים, תשעה אלבומי סולו ותשעה עשר סינגלים, בלי לקחת בחשבון את חברותו במספר להקות צדדיות ושיתופי פעולה רבים עם אמנים אחרים. רק בשנה האחרונה הוא הוציא אי.פי, אלבום הופעה, אלבום שני ללהקת המטאל שלו ,פאז, ואלבום קאברים ל-T Rex (הנקרא, אלא מה, TY-REX). כל אחד הראה גוון אחר של סגנון הפאנק-פסייק-גלאם של סגל. עם כמות כזאת אדירה של חומרים סביר, כנראה, שלא כולם יגעו בנקודה הנכונה.
האלבום של סגל מ-2014, Manipulator, היה המאמץ המלוטש ביותר שלו כששילב פזמוני גלאם רוק חזקים וריפים של פאנק עם קלידים שונים ומיתרים. היקף הקהל גדל, אבל סגל טרם עשה קרוס אובר מהמוסך לארינות כמו הבלאק קיז. עכשיו מגיע אלבום סולו מספר תשע, ונראה שסגל אמר לעצמו: "פאק איט, בא לי להיות מוזר". הודעת העיתונות על האלבום החדש הגיעה בצורת קלטת וידאו של כל האלבום מוקלט על סרטים כמו מסע בין כוכבים 2. מספר 1-800 הגיע בעקבותיו, אליו מעריצים יכלו להתקשר ולהקשיב לסגל ממלמל לעצמו. יחד עם בובת התינוק על עטיפת האלבום נוצרה תחושה של רוק אנד רול מבחיל ומחוספס. Manipulator היה אלבום כפול מפוצץ בשירים שהזמינו מאזינים חדשים, ואילו האלבום החדש מסתיים אחרי כחצי שה של גראז' פסיכדלי אבסורדי.
Emotional Mugger מוותר על הפוליש של Manipulator לטובת מרקמי לו פיי מוכתמים, משתמש בסינטי משתכשך במקום אורגן מפואר, ובגיטרות צולעות במקומות בהם הן נהגו להתפרץ בעבר. לאורך האלבום סגל נהנה לשלב ולהחליף בין אלמנטים ולוותר עליהם בשניה שלא בא לו עליהם יותר. האיכות של השיר הפותח, "Squealer", משתנה באמצע כאילו התעדכן לגרסת mp3 משופרת, רגע לפני שסולו הגיטרות הלוהט השני מסיים את השיר. "California Hills" הוא ג'אם סטונר מהורהר, שמתחלף בין ריף בוצי איטי וריצות גיטרה במהירות הבזק, הכל בזמן שסגל שר הרמוניות פופ טהורות. שיר הנושא מדלג בקצב היפ הופי, הגיטרות שורקות כמו סקראצ' של דיג'יי והכל מזכיר את הביסטי בויז מתקופת Check Your Head. סגל שר על הכוהנת-נמרה של חלומותיו, אותה ייקח לסיבוב באוטו והם ייסעו כל הלילה. "Diversion" יכול להשתלב נהדר באלבום של להקת המטאל של סגל, פאז, עם ריפ חובט ותופים מפוצצים מדייל קלובר, מתופף המלווינס. מהשניה הראשונה השיר מכה במאזין ומעיף לו את השיער כמו שובל של מטוס סילון.
השירים הטובים ביותר באלבום ממוקמים בזה אחר זה, באמצע. "Mandy Cream" הוא השיר עם הכי הרבה פוטנציאל קרוס אובר. הריפים הקלאסים בבתים מתחברים עם גרוב תופים פאנקי והפזמון נועד לשירה המונית בפאב שטוף בירה והסולו שופע נגיעות קלפטוניות. "Candy Sam" הוא השיר הטוב ביותר באלבום ודוגמה קלאסית לסטייל הנוכחי של סגל. מעל ריף של אופנוענים, סגל שר גבוה וחזק. הפזמון מתוק, מלא ב-oohs ו-ahhs עם אקורדים יורדים חזקים שמתקלפים לבסוף לגיטרה אקוסטית, שריקות, שירת ילדים ומלמול של נווד.
אחרי שני השירים הגדולים האלו, מגיעה נחיתה קשה. תחילתה שיר המשך לשיר הפתיחה של האלבום, מנגינת פסיכדלי כיפית אך לא מרשימה. "W.U.O.T.W.S" הוא רימיקס לכל האלבום, חלקי השירים מתמזגים אחד עם השני ללא סיבה מורגשת, ולבסוף מסתיים האלבום ב-"Magazine", שיר drone מהורהר. סגל שר בהרמוניות שכל הסיבות והתשובות נמצאות בשם השיר. נראה שהוא מנסה לומר שבניגוד למניפולטור האפוסי, זה לא אלבום שצריך להילקח ברצינות רבה מדי ואין צורך להתרכז במושגים קרייריסטים כמו "התקדמות" ארטיסטית או פיננסית. הוא לא מרגיש שום דחף לרצות אף אחד מלבד מעצמו. הוא הרי כבר מכין את הסייד פרוג'קט הבא, ואחריו אין לדעת – אבל יהיה טוב, בטח שיהיה. הכל טוב כשאתה נסיך הגראז'.
