יונתן לויטל – ים יבשה (ביקורת אלבום + ראיון)

אלוהים, תודה על הפייסבוק. אותו פייסבוק שאני חושב לסגור בימים אלה גילה לי את אחת מתגליות השנה שלי במוזיקה הישראלית, זמר יוצר שיש מעטים כמוהו (וטוב שכך – זה מבליט את כוחם של אותם מעטים). בקיצור, תכירו את יונתן לויטל. אם ירצה השם, זוהי תחילתה של היכרות ארוכה, טובה ומנחמת.

אתמול (שלישי 9/12) השיק לויטל אלבום בכורה, ״ים יבשה״ שמו, עם נבחרת מוזיקאים שאני מעריך מאד – יעל איזנברג, סתו בן שחר וגיורי פוליטי בלהקה, הילה רוח (שהפיקה עם לויטל את האלבום) ועמיר לב מתארחים. נבצר ממני להגיע ואם גם אתם לא הייתם שם – אז בטוח פספסתם. פספסנו. אבל זה לא נורא. חרף עבודה תכופה ברקע של אמנים כמו יהודה פוליקר, עמיר לב ורות דולורס, לויטל צועד עכשיו, לראשונה, בגיל 34 לגמרי בפרונט ובזכות עצמו וזה אחרת לגמרי מלפני, אבל עוד נגיע לזה.

נתחיל בעיקר – ים ויבשה, ריליס הבכורה של לויטל, הוא אלבום רוק מצויין. כזה שלא בוחל בהפקה כדי להעביר מסרים אבל גם לא מסתתר מאחורי סאונד, אלא עומד בעיקר בזכות טקסטים טובים ויותר מהכל בחסדי הגשה מצויינת של לויטל, שבשירה הנקייה שלו חודר מחסומי ציניות ונשמע חזק, ברור, אמין. כשהוא שר ב״נמאס״, השיר השני באלבום, על אהובה סוררת, הכעס בוקע מהרמקולים ולרגע אפילו הקול נשמע כמו זה של לב, שלויטל, אם במודע או בתת-מודע, מושפע ממנו מאד. ב״ילדונת״, סינגל הבכורה ומשירי השנה שלי במוזיקה העברית, הוא נשמע מיוסר ועצוב, מורחק מחמאת מיאוס. בכלל, ״ים יבשה״ מלא בשירים על אהבה, או יותר נכון, על בדידות. קיומית, זמנית, טיפשית. תקראו לה איך שתקראו, לויטל שר אותה יפה ומעלה מחשבות נוגות וזכרונות יפים מטיולי אופניים (ככה זה כשיש שיר שקוראים לו ״אופניים״) ואבטיח ב-12 בלילה בים.

ב״יותר טוב״, ההפקה הטובה באלבום, הוא שר – ״יוֹתֵר טוֹב שֶׁנִּתֵּן לַזֶּה לִגְוֹעַ / נְחַכֶּה וְנִרְאֶה אֵיךְ זֶה הוֹלֵךְ וּמִתְכַּוֵּץ / לֹא נַגִּיד שׁוּם דָּבָר מֵעַכְשָׁיו / יוֹתֵר טוֹב שֶׁנִּתְרַגֵּל שֶׁזֶּה עָבַר״. כל מי שעבר פרידה יזומה בלית ברירה, מלאה אהבה אבל חסרת סיכוי הישרדות, יכול להזדהות היטב עם המילים של לויטל, שמושרות פה בצניעות רבה. אני יודע שהמילה הזאת הוזנתה מזמן (גם אני חוטא בה לעיתים תכופות מדי), אבל יש בזה קסם. מהסוג האמיתי.

נקודת שיא נוספת באלבום הקצר מדי הזה (27 דקות, אז אפשר גם לקרוא לו EP) היא הרצועה האחרונה, ״אני אוהבת אותך״. לויטל עושה פה מהפך ושר מנקודת מבט נשית, זאת שחטפה עכשיו 20 ומשהו דקות של ארס מנומס מאד, ועכשיו מתגוננת. ברפרנס חד ומבריק לאחד, אביב גפן שמו, לויטל מסמן נקודות השפעה לא מזוהות (גם לזה נגיע תכף) ואולי אייקון תרבותי שהיה רלוונטי פעם ואינו. בין אם יש פה אמירה ובין אם, לטענו של לויטל, אין – החיוך שעולה על הפנים שווה את זה. הרוק הישראלי-עברי התקדם הרבה מאז ימי ״עכשיו מעונן״ התמימים, ולויטל הוא מנושאי הלפיד המבטיחים והמצויינים שיש פה. קצת שקט מדי להמנונים, אולי, אבל בעידן שבו לשרוד 4 דקות שיר זה הישג לרבים מאיתנו (ובטח לצעירים שצורכים את עיקר המוזיקה שלהם ברדיו מיינסטרים AKA מרבית צרכני ישראלי הפוטנציאלים עבור מי ששואף להיות כוכב-רוק) לויטל צולח גם את מבחן הסבלנות בהצלחה רבה.

היי יונתן! קודם כל, ברכות על האלבום. ראשית – אתה עובד הרבה עם מוזיקאים אחרים. איך מרגיש לעבור לפרונט? איך זה שונה עבורך, למשל ברמת ההופעה?

״מבחינת הכנה להופעה אני כבר לא חושב כמעט על הופעות של אחרים עד שעולים לבמה. אני נהנה לנגן מאוד ונהנה עם האנשים לפני, אבל כמעט אין שום התכוננות עד ממש לקראת רגע האמת, לעומת הופעה שלי שעליה אני חושב הרבה לפני. אני גם מתרגש לפחות כמה ימים לפני וביום ההופעה אני משתדל לעשות רק דברים שמרחיבים לי את הלב ומרגיעים אותי, בלי עבודות או מטלות. ברמת ההופעה עצמה – זה סיפור אחר לגמרי. לשיר זה תפקיד אחר במוזיקה מאשר להיות בסיסט או מפיק או כל דבר. אני גם פחות רגיל לזה, לפרונט. זה הרבה יותר חשוף. השירים שלי, הקול שלי.זה מחייב ממש בעייני. אבל אני משתפר וזה כולל הרבה פחות חרדה מפעם.״

בוא נדבר קצת על שירים. ילדונת – משירי השנה העבריים שלי. תפס אותי ממש חזק. תשתף אותנו אולי ברקע, במושא השיר?

״זה ממש משמח אותי שאתה חושב ככה! בכל מקרה מרגיש לי נכון לא לחשוף על מי השירים נכתבו. יותר נקי בחוויה ביני לבין המאזין. כך או כך, הסיפור של ילדנת זה שמישהי שהייתי איתה יזמה הפסקה/נסיון פרידה וזה פשוט לא התיישב לי הגיוני במערכת. הרגשתי הרגשתי שהיה במפגש הזה משהו עמוק בשביל שנינו, ושיש לנו עדיין משהו להשלים יחד. היא באמת חזרה אלי אחרי שבועיים והלכה שוב רק אחרי שסיימנו באמת.״

האלבום רצוף שירי פרידה, אהבה נכזבת. ילדונת, נמאס, יותר טוב. אתה מרגיש שהאהבה היא המוטיב המרכזי בכתיבה שלך, או שלו דווקא?

״הכל משתקף דרך הבנאדם שאתה נמצא איתו. למי שבוחר להסתכל. קל לי להבין דברים דרך יחסים, בגלל זה הרבה שירים נכתבים אצלי שם במקום ההוא. אם כבר אז זה לא על האהבה, השירים, זה על מה שהיא מלמדת אותי.״

״ים יבשה״, כאלבום שלם, מרגיש מצד אחד ארכאי מעט ומצד שני נטוע בת״א של הרגע. אתה יכול לשים אצבע על הקונפליקט הזה? ניסית ליצור אלבום של הזמן המוזר הזה שבו אנחנו חיים?

״ים-יבשה זה משחק ישן כזה שצריך להיכנס ולצאת מעיגול על הרצפה, או משהו כזה. לא ניסיתי להגיד משהו שקשור לתל אביב דווקא, או לעבר מול הווה. ניסיתי להגיד משהו על דואליות של להיות בתוך משהו עד הסוף לעומת לרצות לברוח. יד אחת מושכת, יד אחת דוחפת.הקונפליקט הוא קונפליקט פנימי שקיים בי ובטח בעוד אנשים, כי בסופו של דבר אנחנו די דומים. באיזה שהוא מובן זה מדבר על הרגע שבו אנחנו חיים, אבל יותר מבחינה פנימית ופחות בנסיבות חיצוניות. טוב, מקווה שעניתי על השאלה.״

אתה בוחר לנקד את שמות ומילות השירים שלך. זאת החלטה פוליטית? תרבותית? עיצובית? אולי אמנותית?

״אני אוהב את השפה העברית. אוהב אותה כתובה. אני לא באמת יודע לנקד כמו שצריך – הידע שלי ממש בסיסי מינוס. אבל אני אוהב איך שהניקוד הרגיש לי בעין על המילים. מרגיש שיש בזה כבוד למילה. ניקדה בשבילי מישהי שחשובה באלבום הזה. היתה שם באיזור מאחורי הקלעים ועזרה לי המון. תודה לה.״

ספר קצת על עטיפת האלבום. מי המצולמת?

״מצאתי אותה בקופסאות של תמונות ישנות בבית של ההורים שלי. אבא שלי צילם את אמא, היא שם בערך בת 22, תחילת הקשר שלהם. יש סיפור בתמונה הזו בעיני. כל אחד שרואה אותה מספר אותו לעצמו בדרך שלו. אמא שלי שאלה אותי לפני כמה ימים אם שמתי את התמונה כי זו היא או רק כי אני אוהב את התמונה. אמא זה מראה ראשונה שפוגשים בעולם לא? שייך בעיני לאותו ארגז. אגב, את העטיפה עיצבה בת הזוג שלי, דפנה בלוך. אני מאוד אוהב את המינימליזם של דפנה. מלמד אותי על איך להגיד מעט והרבה בו זמנית.״

לסיום, ב״אני אוהבת אותך״, שיר הסיום, אתה מכניס רפרנס יפיפה לאביב גפן. זאת רמיזה מכוונת?

״לקח לי שניה להבין לאיזה שיר אתה מתכוון! אני מת על השיר הזה של אביב. לא שמעתי אותו איזה עשר שנים. זו לא רמיזה מודעת, אבל מאוד יכול להיות שמאחורי הקלעים של המוח שלי מישהו יושב ומחבר דברים. מוצא חן בעיני שהם מתכתבים, השירים. הייתי צריך לכתוב אביב גפן בתודות.״

— — — — — — — — —

האזינו כאן לים יבשה. (צילום: הדר לנדסברג)

(מאביב גפן נמסר בתגובה: תודה יונתן, אתה אחלה בחור בעצמך. סתם, לא באמת ביקשנו תגובה מאביב גפן. למי אכפת)