לבד, בחושך

רציתי לכתוב טור על שירים פולניים וחורפיים, כדי לחגוג את העובדה שאני פולניה ועל כן מותר לי להתלונן שהקיץ התחיל לפני יומיים (21.3) באופן רשמי. חיפשתי ביוטיוב ובאינטרנט אחר שירים פולניים ופתאום נזכרתי שאני אמנם ממוצא פולני, אבל נולדתי בארץ ואיני יודעת מילה בפולנית. כאן, הרמתי ידיים, במקום זאת החלטתי ללכת עם רעיון שנתנה לי חברה יקרה ולכתוב טור על שירים שטוב לשמוע כשיושבים לבד בחושך.

פולנייה, כבר אמרתי?

האמת היא שהתלבטתי רבות האם לבחור בשירים שקטים או בכאלו קצביים יותר. אולי בשביל להפוך את החושך לקצת יותר נחמד אבל האמת היא שכל השירים עצובים בסופו של דבר. אין שיר שלא מסתיר בתוכו איזשוהי מורכבות ואם יש, הוא כנראה לא כל כך מעניין אותנו, אז אני אלך על השילוב בין מוזיקה קצבית ומעודדת למילים עצובות, או לפחות אנסה.

הראשון הוא "High & Dry” של רדיוהד, הלקוח מתוך האלבום השני שלהם "The Bends”, המלודיה שלו קלה לעיכול, משאירה טעם טוב בפה ועוזרת להתמודד טוב עם כל העניין הזה של "לשבת לבד בחושך". המילים עושות את ההפך, הן מעצימות את תחושת הבדידות והולכות עם החושך יד ביד, ממש כמו שאנחנו היינו רוצים לעשות.

השני הוא שירו של טום וויטס "Dirt in the Ground” מתוך האלבום "Bone Machine” שיצא בשנת 1992. בשנה שעברה אגב יצא אלבום מחווה בעברית לוויטס (שירים משומשים המעולה) הכולל תרגום ועיבוד יפיפים של יהוא ירון לשיר הזה ממש.

כאן לא רק המילים מחזיקות ידיים לחושך, אלא השיר כולו, ההפקה המוזיקלית הנהדרת גורמת לכך שנשמע טוב טוב את כל העצב והכאב שבעולם. אפשר לומר שהחושך והשיר הזה מתחבקים ובולעים אותך לתוכם כמו לוייתן, לא משאירים אפשרות לברוח ואחר עוד מהדהדים בך שוב ושוב.

שלישי הוא הקאבר של טרנטינה, הרכב רוק נשי שחי על תפר תל אביב ירושלים, לשיר "חלום כהה" של אסף אמדורסקי. הסברה שלי אומרת שהשיר נכתב על מוזיקאים ואמנים בכלל ושהתפקיד החשוב ביותר בו הוא זה של התופים. דווקא בגלל שהקצב האחיד שלהם והצליל החד ממסמרים את תחושת הריקנות ישר אל תוך הלב.

את השיר הזה כדאי לשמוע שלוש דקות לפני הזריחה, או לפני שמדליקים שוב את האור ולו רק בגלל הבית האחרון שכל מילה בו גורמת לאור להתעצם ומחזירה את החשק לקום מהמיטה.

רביעי ואחרון הוא “עזרה בדרך” של נעם רותם מתוך האלבום הנושא את אותו השם, הלחן שלו קצבי יותר מכל האחרים וגם הסולמות והעיבודים מצליחים לתת את התחושה שהעזרה אכן בדרך. לא רק שהיא בדרך, היא עושה את דרכה אליכם בריצה ברגעים אלו ממש.

הפעם, באופן מפתיע, אני לא ממש יודעת איך לסיים. רציתי לכתוב משהו על כך שאתם יכולים להתחפש אליי וללכת להקשיב לשירים האלו בחושך לבד , אבל זה נראה מיותר. הרי ברור שברגע שתסיימו לקרוא זה בדיוק מה שאתם מתכוונים לעשות, לשבת ולשמוע אותם בלופים בחושך, ממש כמו שאני עשיתי בעת כתיבת הטור.

הדבר הכי יפה בחושך, הוא האפשרות שלנו להרגיש את כל הדברים שאנחנו לא תמיד מצליחים להרגיש באור יום. הוא המקום הטוב ביותר לשחק מחבואים עם העולם ותופסת עם הרבדים השכוחים שלנו, כל כך טוב, עד שלפעמים אנחנו לא רוצים לצאת.