יום השואה – חמישה שירים מזווית קצת אחרת

אני לא מתחבר במיוחד ליום הזה, יום השואה הממלכתי, "יום הזיכרון לשואה ולגבורה", שחל היום. משהו בממלכתיות הזאת, בשיגרה, פשוט לא מצליח לרגש אותי.

אחד הדברים הכי בולטים ביום השואה הוא פס הקול שלו. אותם שירים מידי שנה – בטקסים, ברדיו, בשידורי הטלווזיה. אותם לינקים ליוטיוב בפייסבוק, אותם ציטוטים. החלטתי להציע אלטרנטיבה קטנה – שירים קצת אחרים ליום הזה. זווית שונה לזיכרון.

Streets Of Berlin – Mick Jagger

Bent ("עקומים" בעברית) הוא דוגמה לסרט מהסוג שכבר לא עושים היום. סרט שעוסק ברדיפה הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, נושא שרחוק מאד מהשיח הציבורי, עם שורת כוכבים מעוררת התפעלות – קלייב אוון בתפקיד הראשי, לצד כוכבים ותיקים כמו איאן מק'קלן וג'וד לאו וגם ניקולי קוסטר-ולדו, הלוא הוא ג'יימי לאניסטר ב"משחקי הכס".

אבל התפקיד הכי מעניין בסרט שמור ככל הנראה למיק ג'אגר, שמשחק את ג'ורג/גרטה, דראג-קווין ססגוני. חוץ מזה, הוא שר את שיר הנושא של הסרט, Streets Of Berlin, באחת ההופעות המרתקות שלו לטעמי.

אליוט – I look like my mother

קשה שלא להכיר את אליוט. מי מהימים של פוליאנה פרנק (שילוב בין פוליאנה של אלינור פורטר לאנה פרנק) ששילבה בכזאת בוטות עברית ואנגלית ולא התביישה בשום דבר, ומי שמכיר אותה כאחת הדיג'איות המוערכות בסביבה. בקרוב היא תוציא את אלבום הבכורה המאד מצופה שלה, שנקרא 5772, הלוא הוא התשס"ב, השנה העברית שבה נוצר רוב האלבום. אגב, יש עוד שבועיים לקחת חלק בקמפיין המימון של האלבום, ממש כאן.

I look like my mother לקוח מאותו אלבום הבא אלינו לטובה. על הפסנתר עינב כהן ג'קסון, על הבס יהוא ירון ורונה קינן בגיטרה חשמלית. כאילו הכישרון האישי שלה לא מספיק, אם השיר הזה משקף במשהו את שאר שירי האלבום – הוא עמוס בכישרונות גדולים נוספים.

האמת שלא מדובר ב"שיר שואה", במובן הקלאסי. אבל כמו שהיא כתבה כל-כך יפה בפייסבוק שלה – "זה שיר על החיים עם העבר, בהווה". נ.ב: אליוט, אם את קוראת – זה באמת טייק ממש יפה.

מטרופולין – אל תלכי

כשחשבתי על שירים שמתאימים להיום, אבל מזווית אחרת, מטרופuלין עלו לי מהר מאד לראש. "מלאכים״ (הסתה), "האמת העירומה", וכדומה. בסוף בחרתי, מכל השירים שלהם, את "אל תלכי", השיר הפותח של האלבום השני שלהם, הסליל, מ-2007.

יש משהו באלבום הזה שפשוט עובד, בהקשרים הנכונים. הוא עמוס זמרים מעולים (עברי לידר, אביב גפן, ארקדי דוכן, רוני אלטר ודנה עדיני) ומופק בדיוק הידוע והמדובר עד אין קץ של עופר מאירי. אל תלכי הוא בדיוק זה – מופת של הפקה מדוייקת ואנרגיות נכונות, שיר קשה על ניכור, על אנשים, על העולם המודרני. אבל יותר מהכל, בחרתי בו בגלל הקטע הזה –

"לפעמים זה עוזר, כשאנחנו מציירים קווים

ונקודות קטנות ומספרים, משחקים הרכבה בכדורים

בוכים."

Antony and The Johnsons – Hitler In My Heart

אולי השיר עם השם שהכי מרים גבות בספריית המוזיקה שלי. נתקלתי בו במקרה כשחיפשתי פרטים על שיר אחר של Antony and The Johnsons מאלבום הבכורה שלהם הנקרא על שמם. אין לי הרבה מה להגיד עליו – רק שכשמדברים על היטלר ושואה, שווה לשמוע גם אותו.

חוה אלברשטיין – אויפ'ן וועג שטייט א בוים 

יש משהו מוזר בלהאזין לקול מוכר כלכך, כמו של חוה אלברשטיין, בשפה שאיני מבין. אבל לאלברשטיין היידיש שגורה – היא הוציאה בה מספר אלבומים והשירה היפה שלה נשמעת נוגה ומנחמת בה, בדיוק כמו בעברית.

אויפ'ן וועג שטייט א בוים (או בעברית: שיר על עץ) הוא שיר שכתב המשורר יצחק מנגר ותירגם שמואל פישר. הוא מספר על עץ שהוא כאמא, ואמא (שאולי היא עץ) שכותבת מכתב לבנה שיוצא לנגב. זה שיר של ניחומים, של טבע, של עצב גדול.

"הִשָּׁמֵר בְּנִי הַיָּקָר מִמּוֹקֵשׁ וְתַיִל,
אֲלֹהִים יִשְׁמֹר אוֹתְךָ מִצִּנַּת הַלַּיִל.
עָטוּף סְוֶדֶר וְצָעִיף, גּוֹזָלִי בָּרוּחַ,
בִּרְכָתִי שְׁלוּחָה לְךָ, בְּצֵל הָעֵץ תָּנוּחַ".

(תודה לאביחי אברבנאל שהציע את השיר של חוה אלברשטיין)