אנדי גאה להציג: רפלקטור #2

שמחים לחזור לבקר לאחר שבועיים ולתת לכם חומר שווה לקריאה בכיפור. תהנו!

Zola Jesus – Go (Blank Sea)

אחרי כמה סינגלים פושרים ומאכזבים, זולה ג'יזס חוזרת למרחבים האפיים שאופייניים לה. היא מזגזגת בין קיטש לרצינות תהומית באופן שמצליח לא ליפול לקלישאות, למרות שהוא לא חף ממניירות. הים הריק, לדוגמא, הוא דימוי שחוק לחלוטין, אבל כשהיא עוטפת אותו בתדמית הפיה-מעולם-אחר שלה היא לא מאבדת אמינות לרגע.

Elliphant – "One More" Featuring MØ

הזמרת והראפרית השוודית, אמנם טרייה יחסית בזירת שילובי הסינתיסייזרים מהאייטיז' עם מוזיקת הראפ והפופ של השנים האחרונות ועם זאת, ככל שעובר הזמן, מסתמנת כהבטחה גדולה יותר ויותר. למרות שסומנה כבר מההתחלה כהצלחה והוחתמה בקבוצת המוזיקה TEN, יש לבחורה (ההורסת, יש לציין) מעט הגזמות מדי פעם לטעמנו, כמו באוסף הרמיקסים ששחררה עם סקרילקס. למזלנו, נראה שה-EP החדש ושיתוף הפעולה בשיר "One More" עם MO מחזיר אותה למוטב ולדרך הנכונה.

את MO הדנית אנחנו מניחים שאין צורך להציג, כי מה שאנחנו יודעים כבר מזמן, גילו לאט לאט כולם – מדובר בדבר הכי לוהט בסביבה. בתסרוקות ואיפור של גיישות וטרנינגים של אדידס, קורעות צמד הבנות את העיר במונית, מתמזמזות בלי סוף ומראות שהן לא שמות על אף אחד. הצרחות של אליפנט בשיר מתאזנות עם הקול הנעים של MO ואנחנו לא בטוחים אם אנחנו צופים בקליפ שוב ושוב בגלל שהשיר כזה מוצלח או פשוט כי נורא בא לנו על הכפכפים עם האורות הזוהרים.

Caribou – Our Love

דן סניית' הקנדי, שבעבר קרא לעצמו Manotoba וגם Daphni לרגעים, פועל כבר כמעט עשור תחת השם Caribou. החלפת השמות היא חלק בלתי נפרד מהגישה ליצירה. ב2012, תחת השם Daphni, סניית' יצר אלבום טכנואידי וקשה לעיתים, שמתאים יותר לרחבה מאשר להאזנה ביתית.

האלבומים של קאריבו, שקדמו לו, היו מלודיים יותר ונגעו במגוון רחב של סגנונות. באלבום החדש, Our Love, הוא חוזר להיות קאריבו, ומגיע במהדורה עדינה יותר. הוא משלב אלקטרוניקה עדינה בשירת אר'נ'בי עם גישת סינגר-סונגרייטר. לעיתים יש ברקע מקצב אינטנסיבי יותר (כמו בשיר הנושא), אבל רוב האלבום נשאר באזורים האינטימיים יותר. לא מעט יוצרי אלקטרוניקה ניסו לעשות את המעבר הזה מאז ג'יימס בלייק. לא כולם הצליחו, אבל קאריבו מביא את הגישה הזאת לרמה חדשה ומעניינת. סניית' הוא להקה של איש אחד. הוא סוליסט אמיתי גם בדרך שבה הוא מקליט את האלבומים, הרמיקסים וההפקות הצדדיות שלו וגם בצורת ההגשה שלו.

בחרנו מתוך האלבום את שיר הנושא, שגם יצא כסינגל- "Our Love" מחבר בין המקצב המסיבתי יותר, בין השירה וההגשה האישיים של מיסטר סניית' לתענוג מושלם.

Iceage – How Many

אם אתם אוהבים את הגיטרות שלכם כבדות ומהירות, ספוגות בפסנתר עגמומי שכאילו נמצא שם בטעות אבל כל תו שלו מדויק, מלוות בתופים שמתפוצצים לכם בתוך האוזניים וקול צעיר, חרמן ושיכור שמוביל את הכל – אתם תרגישו, כמונו, שIceage נוצרו בשבילכם. Elias Bender Rønnenfelt, הילד הרוחני של ניק קייב, קורע את המיקרופון באנרגיה חד פעמית שגורמת לאוזניים להשתעבד ולאצבעות ללחוץ על הפליי שוב ושוב. שעמום קיומי הוא נושא שלרוקנרול לא נמאס ממנו, והטייק של Iceage הקופנהגניים משכנע ומדבק:

Trapped in a body that doesn't act on thought
I have a sense of utopia
Of what I truly ought to do

כל מילה עושה חשק לקפוץ איתו באוויר שוב ושוב, פעם בלי סוף. למערבולת שהוא נמצא בה יש כוח להשמיד אותו לחלוטין, אבל במקום זה נראה שהיא רק נותנת לו עוד אנרגיה להמשיך ולהתנפל על המיקרופון בידיים מזיעות, שיער סתור ועיניים קרועות ודורש את תשומת הלב המוחלטת שלכם.

Baths – Disorderly

האי.פי הקודם של וויל וויזנפלד (AKA Baths) יצא בסך הכל לפני שלושה חודשים, והציג על עטיפתו רצועת חוף סלעית ונטושה בשחור לבן. זה כנראה הדימוי הכי טוב למוסיקה של Baths. מפלי מים מתנפצים באיטיות על סלעים זה תיאור מושלם לדבר הראשון שעולה לראש מיד כאשר שומעים את מקצבי הדאון-טמפו, משולבים בלופים אלקטרוניים עדינים ושירת סול. The Guardian הגדיר את זה בתור "ג'יי דילה מנגן את הקטלוג של פרינס ופייבמנט", הגדרה שממשיכה להיות נכונה גם בקטע החדש והיפה של וויזנפלד, שקצת חורג מהחומרים האחרונים והאקספירמנטליים שלו.

הפעם הוא מגיע פשוט יותר, ישיר יותר, וגם מוכיח יכולת מלודית יפה וכתיבת טקסטים מעניינים. השיר הזה עומד לצאת באוסף בשם  Whats good Los Angeles? אוסף שמוציא הלייבל Friends of Friends ויכלול גם קטעים של Jerome LOL וDam-Funk. בקיצור, יש למה לצפות.

רפלקטור יתארחו באנדי מדי שבועיים. בין פינה לפינה, מוזמנים להתעדכן ולהנות בעמוד המיקסקלאוד שלהם. לינק כאן.