Youth Lagoon בבארבי – האיש הנכון בזמן הנכון (הופעה)
היה טוב אם פאוורס היה מגיע גם בעוד שנה וחצי, אבל הטיימינג של ההופעה לא יכל להיות טוב יותר. הוא מגיע אלינו בעיצומה של תקופה מצויינת, והמשבצת המכובדת שקיבל בפסטיבל Pitchfork בפריז, ממש לפני כמה ימים, רק מחדדת את המקום הבלתי נתפס בו הוא נמצא, בגיל 24 עם אלבום שני שסיחרר את המבקרים וסחף אחריו עוד קהל שנשבה בקול שלו ובטקסטים המדויקים ובסאונד העשיר, השלם, שעוטף את אותם הטקסטים שלו בצורה כל-כך יפה.
גם ככה זה נשמע. רק עם הרבה יותר אנרגיה
הוא עולה ב23:00 אבל חדי העין ראו אותו מסתובב בקהל כבר לפני. יש בו משהו כמעט מסתתר, בפאוורס, חומק מתשומת הלב. מנצל את מופע החימום (של Nico Teen) בשביל להיות סתם עוד צעיר עם לוק של ״הרגע חזרתי מברלין״. כשהוא עולה, אפשר להרגיש את מפלס ההתרגשות זז והחדר רוטט מרוב ציפייה. גם ניקו-טין קיבלה פרגון כשהופיעה אבל כזה נטול התלהבות. לא באשמתה, אלא באשמת הציפייה הגדולה ליות'. לכן כשהם עולים, מחיאות הכפיים וקולות העידוד (חבורה צעקנית בשורה הראשונה, כולנו ראינו אתכם. אתם אדירים ומציקים) לא יכלו להיות יותר שונים. כשהוא עולה על הבמה כל השקט הזה נעלם ולמרות שהוא לא בדיוק ריהאנה, הוא גם לא צריך להיות. יש לו כריזמה עצומה וקול גדול ומה בעצם צריך מעבר לזה?
הוא פותח בצעקת ״תל אביב״ המתבקשת וממלמל עוד משהו שפסתסי, ואז ממשיך לשעה וקצת של מוזיקה בלי לעצור. הוא מבצע שירים משני האלבומים, אם הצלחתי להבחין גם במעט מThe Year of Hibernation. וזה לא היה קל. פאוורס לא עוצר לשנייה (ליטרלי) ויוצר בחלק מהשירים מעברים שגורמים לכל הסט להישמע כרצועה אחת מתמשכת שזורמת ומתמזגת להזיה אחת. הוא מסיים את הסט בDropla, ולמרות שאחרי זה יחזור להדרן הוא היה קצר ולא משמעותי. אבל על Dropla שווה להתעכב. תמיד קשה לבצע בהופעה שירים שיש בהם רגעים שקטים מאוד, כמו הקטע המהפנט בדרופלה בערך מ4:00 עד הסוף. לשחרר את האנרגיה שמצטברת כשאתה שר בכל הכוח טקסט עוצמתי, בצורה מקוברת שלא תחסל את הוויב, זאת עבודה קשה ומורכבת מאוד. פאוורס שולט בה לגמרי ובבערך 7 דקות מושלמות הוא מוכיח שאצלו זה לא סתם טכניקה, זאת אומנות.
ההופעה נגמרת ואנשים נוהרים החוצה, מפטפטים בנחת מהול בהתרגשות. יש תחושה של חוויה באוויר, עומדת כמו פיל ענק בחדר, רק כזה שמדברים עליו. על ההופעה ועל גל האומנים הבינלאומי שבא ועל איך יות' נשמעים בדיוק כמו שקיווינו, ואולי טיפה יותר. אנשים שונים ומגוונים שנהרו לבארבי וגדשו אותו עד כמעט אפס מקום. לא רק מאהבה למוזיקה, אלא גם מתוך תשוקה. תשוקה לאומנים רלוונטים, מהותיים כרגע. אלה שההייפ סביבם בשמיים ובצדק.
יות׳ לאגון קורים כרגע. כמה כרגע? במונחי תהילה, הם ב15 השניות שלהם, שאם ירצה השם יתארכו עוד ועוד. זה חייב לקרות כשמדובר באומנים כמו יות׳, כאלה שגדלים ומתפתחים והופכים לנגד עינינו המשתהות לגדולים. יות לאגון כבר משחק בשולי הגדולים של הסצינה, מהפנט עוד ועוד אנשים לתוך היקום המקביל שלו ומסתובב עם הקסם הזה שהוא עושה עליך. את מה שלמדנו לאהוב באלבומים, אתמול בבארבי למדנו לרקוד. בדיוק בגלל זה זאת הייתה אחת ההופעות הטובות של השנה.
