הכל אודות טריקי

בכל פעם שאמן מחו״ל מגיע לארץ, אני חושבת לעצמי כמה בא לי שהוא ייהנה מלהופיע כאן וכמה בא לי שנשאיר עליו רושם טוב ושהוא יאהב את ישראל וירצה לחזור. בדימיון שלי הוא יספר איזה חוויה מדהימה הייתה לו פה לכל חבריו המוזיקאים וגם הם בתורם יבואו ובסוף בחלום אני חוסכת המון כסף מהטיסות הבלתי נגמרות להופעות בחו״ל.

השנה יצא אלבומו ה-11 של טריקי, שנקרא על שמו – Adrian Thaws. ברגע ששמעתי את Sun down, אחד השירים הראשונים ששוחררו מהאלבום, חזרה אליי כל האהבה אל הבחור שמאז אלבומו הראשון (Maxinquaye) שמורה לו פינה חמה אצלי בלב, כחלק מהאהבה הגדולה שלי לז'אנר הטריפ הופ בכללי וללהקות כמו מאסיב אטאק (בה טריקי היה חבר בתחילת דרכו) ופורטיסד במיוחד. זה מה שכתבתי על השיר הזה כשהוא יצא, ממש כאן באנדי:

בשנות ה-80 הצטרף ילד מוזר לחבורת הווילד באנץ' וקיבל את הכינוי "טריקי". לימים הפכה החבורה ללהקת מאסיב אטאק, וטריקי, שהתארח במספר אלבומים, הפך להיות ממייסדי ז'אנר הטריפ-הופ שאפיין להקות ניינטיז פופולריות כמו פורטיסהד, ביורק וכמובן מאסיב אטאק. החודש הוא הוציא את האלבום "אדריאן תוז'", שהוא גם שמו האמיתי, בו הוא חושף את כולו ואת המאזינים למוזיקת טריפ הופ אפלה ומענגת. השיר Sun Down, ששוחרר לפני כשבועיים, הוא יצירה של קצב ממכר שגורם לרצות לטבוע לתוכו בנענוע אגן ולא לרצות להתעורר.

ואז בוקר אחד נרנג'ה מודיעים שהוא מגיע להופעה בבארבי ב-26.2 ואין מאושרת ממני. ובהמשך למחשבה שציינתי למעלה, עברו לי בראש המחשבות. איך גורמים לטריקי ליהנות מלהופיע פה? מה טריקי אוהב? האם הקהל יאהב את טריקי? איך יארחו אותו? הכי חשוב – האם טריקי אוהב חומוס?

אבל ברצינות, איך מצליחים להכיל אמן שמשלב כל כך הרבה סגנונות מוזיקליים, מרכיב כל כך הרבה שכבות ועדין יוצר משהו מקורי עם סאונד ייחודי? איך מצליחים להבין מה אוהב אמן ששיתף פעולה עם הרד הוט צ'ילי פפרס, מאסיב אטאק, קיילי מינוג, אלאניס מוריסט, ביורק, סוזי והבנשיז, האנטרלס, עשה קאברים לדפש מוד, הקיור ונירוונה, סימפל קטעי אלקטרו פופ, ג'אז ופאנק, כתב מילים של אהבה לצד מילים מעולמות הראסטפרי והיפ-הופ שכונות? איך מתייחסים לאדם שאוהב ושונא את התקשורת בו זמנית, ששיחק בסרטים פופולריים בזמן שעשה מוזיקה אלטרנטיבית, שהמיניות שלו מטושטשת וככה חשוב לו שזה יישאר, שכלפי חוץ נראה כמו הבחור הכי קשוח בעולם אבל ברגע שהוא פותח את הפה נראה כאילו מדובר בבחור בריטי הכי רגיש, עדין ונבוך שקיים?

טריקי הוא בחור מסתורי. ככל שעברו השנים הוא הוסיף שכבות למוזיקה שלו ובאותה עת הסיר שכבות מעצמו. הוא יוצר מוזיקה אפלה וחושנית לרוב, משלב סגנונות מוזיקה רבים ומגוונים, קאברים וסמפולים מכל רחבי הקשת והדבר העיקרי שמאפיין אותו הוא השירה בלחישות וז'אנר הטריפ הופ שהוא נחשב למייסדו.

טריקי, או בשמו המלא אדריאן ניקולאס מתיוס תיוז', נולד בבריסטול, אנגליה, מעוז הטריפ-הופ לעתיד, להורים עם שורשים ג'מייקנים וגנאיים. אביו עזב את המשפחה עוד לפני שנולד ואמו נפטרה כשהיה בן 4. תיוז', שגדל בסוג של גטו לאנשים לבנים, מצא עצמו מהר מאוד חלק מכנופיות השכונה, מעורב בפשע שאף הוביל אותו לבלות בכלא לתקופה קצרה. בגיל 15 התחיל לכתוב מילים לשירים ומאוחר יותר התחבר עם קולקטיב מוזיקאים בשם Wild bunch שהעניקה לו בגיל 18 את הכינוי Tricky kid. אותה חבורה הפכה לימים ללהקת מאסיב אטאק האגדית וטריקי זכור במיוחד כM.C בהרכב באלבום הבכורה ״Blue Lines״.

כשטריקי פגש את מרטינה טופלייבירד הוא זיהה מיד את הכישרון המבטיח בקולה העמוק של הזמרת הצעירה – שהייתה רק בת 15 כשנפגשו. כשהחבר'ה ממאסיב סרבו להכניס לחומרים שלהם את השיר שהקליט יחד איתה, הוא החליט שזה הזמן לצאת בקריית סולו. הוא הוחתם ב-Island records ושחרר את אלבום הבכורה, Maxinquaye, שהוא בעיניי ובעיני רבים גם האלבום המוצלח ביותר שלו.

מקסין קווי, שנקרא כך על שם אמו של טריקי, הוא פנינה מוזיקלית, שאין כמעט חובב מוזיקה ראוי מהניינטיז שלא מחזיק עותק פיזי שלו בבית. האלבום הזה הכתיר אותו לאבי הטריפ- הופ שהוא מעין שילוב של היפ הופ ואלקטרוניקה עם השפעות מוזיקליות שונות. האלבום מלא בצלילים עמוקים, אפלים, מקצבים מגוונים ובשלל סגנונות מוזיקליים וסימפולים מטורפים – מסמשינג פאמפקינס ועד למייקל ג'קסון. האזנה למקסין היא טריפ סקסי וחושני עם רגעים מוזיקליים ומלודיים שנכנסים עמוק לתוך הבטן. כל צליל נמצא בדיוק במקום והשירים הם כמו מערכת גלים בים, כל גל מביא איתו נגיעות של סגנון מוזיקלי שונה וסוחף אותך למקום אחר – היפ הופ, רגאיי, דאב ,סול, ג'אז, אפילו רוק ואלקטרוני, אך מחזיר בסוף לנקודה המלטפת, הרגשית, העמוקה לרקע הלחישות של טריקי.

האלבום הוכתר לאלבום השנה במגזין NME וסיפק להיטים רבים, ביניהם Overcome שהוא קטע הפתיחה המדהים וHell Is Round the Corner שאת המילים של שניהם שר טריקי גם באלבום Protecion של מאסיב אטאק (Karmacoma, Eurochild). רוב הקטעים מהאלבום שימשו כפסקולים בסרטים רבים במהלך השנים, כמו לא מעט מהשירים של טריקי מכל האלבומים שהגיעו בהמשך.

באלבום הבא של טריקי, שהיה מעין פרויקט צד תחת השם Nearly God, הספיק טריקי להסתכסך עם סולן בלאר, דיימון אלברן על רקע מקצועי, אבל כל זה נשכח כשהאלבום נפתח עם Tattoo שהוא קאבר טריפ הופ ללהקת סוזי והבנשיז, שטריקי ביצע עם סוזי וחברי הבנשיז בכבודם ובעצמם. בנוסף, יש באלבום הזה ביצועים של ננסי שרי, ביורק (שהייתה גם בת זוגתו מתישהו בניינטיז'), מרטינה טופלי-בירד – הזמרת מהאלבום הראשון וגם אם בתו הבכורה של טריקי, גרסא של Black Coffe (שירם של פול וובסטר וסוני ביורק שזכה לאינספור גרסאות) ואפילו קאבר לדפש מוד. האלבום המשיך את הקו האפל והמסתורי של טריקי והוא שקט ואיטי הרבה יותר מקודמו. טריפ הופ, סול ואסיד ג'אז ברקע כינורות וסימפולי צלילים ייחודיים הם הקו המאפיין אותו.

כבר באותה השנה (1996) הוציא את אלבומו השני תחת השם טריקי, Pre-Millennium Tension. אחרי רקיחה של נוסחת הקסם המוזיקלית במקסין, שהושפעה מאוד מהסגנון של מאסיב אטאק, החליט טריקי שהוא רוצה להניח בצד את הרוגע והצלילים הנעימים של הטריפ הופ והאסיד ג'אז שיצר ולייצר מוזיקה אדג'ית ואגרסיבית יותר עם נגיעות פאנק. גם טריקי בעצמו יודע שזה לא ממש הלך לו ושגם האלבום השני שלו הוא על טהרת הטריפ הופ. אבל כזה שלא משאיר מקום לספק שמדובר באלבום של טריקי. אלבום הקדם-מילניום הוקלט בג'מייקה, מה שמסביר את ההשפעות, את צלילי הרגאיי שאופפים אותו ובעיקר את המילים של רבים מהשירים שמתייחסים באופן ישיר לתנועת הרסטאפרי.

מה שכיף בשירים של טריקי, שכל סמפול או ליריקס מקפיץ לך שיר אהוב אחר לראש, כך היה שהאזנתי לאלבום וזיהיתי כבר בשיר הראשון Vent את המילים מ- Grandmaster Flash The Message HQ והייתי מבסוטה מעצמי על הזיהוי (שאגב מסתבר שהסימפול הוא בכלל לא מהשיר המקורי, אבל לא משנה). מדובר באמת באלבום מעולה, מעט יותר קצבי, מכיל יותר גיטרות, בס וביטים מהירים יותר מאשר באלבומים הקודמים.

האלבום הזה היה השתרשות יחסי האהבה-שנאה שלו עם התקשורת. טריקי לא אהב את סיקורי האלבומים והכתבות שפורסמו, שסירבו להכיר בו כפרויקט סולו ובעיקר טען ליחס גזעני כלפיו. התקשורת ניסתה לבנות סביבו את תדמית הבחור השחור הקשוח מהשכונה וטריקי דאג להתריס על כך בשיריו. באחד מהראיונות של טריקי שיצא לי לצפות בהם, הוא דיבר על כמה שלהקת The Specials הייתה מודל חיקוי עבורו בשילוב הכל כך טבעי בין שחורים ולבנים כשאין שום משמעות לצבע העור ולמוצא האתני. באלבום זה הוא גם סמפל קטע מאחד השירים של הלהקה. בנוסף, דיבר טריקי על טשטוש המיניות שלו, שהיה בולט בהשוואה לגבריות המוחצנת והנהוגה בתרבות ההיפ-הופ. טריקי טען שהדבר נבע מכך שלא היו דמויות חיקוי גבריות בחייו מלבד הפושעים בשכונה, אלא רק הדמויות הנשיות במשפחתו. המיניות בעיניו היא לחלוטין דבר חופשי ולכן גם ללבוש בגדי אישה ולהצטלם לעטיפת האלבום לא נראה לו כמו עניין שאמור להיות תמוהה עבור מישהו. טריקי, כמו שאתם יכולים להבין, היה שונה, מיוחד ולא התכוון להתנצל על כך. להיפך.

בין יצירת המוזיקה והאלבומים, טריקי השקיע לא מעט במשחק. רובכם כנראה זוכרים את הפרצוף שלו בתור אחד העוזרים של זורג הרשע מהסרט האלמנט החמישי – כן כן, זה טריקי.

החל מהאלבום השלישי, נראה שטריקי לקח את הכיוון האדג'י ברצינות. אלבומו השלישי נקרא Angels with Dirty Faces על שם סרט גנגסטרים ישן בעל אותו השם. כבר בקטע הראשון באלבום Money Greedy שנשמע כמו שיר של פרודיג'י מבינים שהולך להיות אלבום קשוח יותר. באלבום ביצע שיתוף פעולה עם PJ harvey בשיר המעולה Broken Homes.

אלבומו הרביעי של טריקי, Juxtapose, הוא שיתוף פעולה עם די.ג'יי Muggs ו-Grease וזה האלבום הראשון בו מרטינה לא לקחה חלק בשירה (ואולי הייתה עסוקה באותה העת בגידול בתם המשותפת). באלבום הזה הוא שם בצד את כל מה שעשה לפני ואמנם שמר על סאונד יחודיי לו, אך קשה לפספס שהכל פה נשמע קצת אחרת מהאלבומים הקודמים. טריקי אמנם ממשיך להקפיד על שירת הלחישות שלו, אך רוב הקטעים מתמקדים בעיקר בהיפ-הופ. באלבום יש קטעים "מרקידים" יותר שמאפיינים מוזיקה שחורה כמו Bom Bom Diggy ופחות חושניים, בניגוד לאלבומים הקודמים. השיר היחיד באלבום שמזכיר לי את הסאונד הקודם והמוכר מבחינתי הוא Wash My Soul שמתחשק לצלול ולטבוע לקול לחישותיו המוכרות של טריקי.

אלבומו החמישי נראה יותר כמו פרויקט אול-סטאר שכזה. ב-Blowback מתארחים לא פחות מאשר חברי הרד הוט צ'ילי פפרז, סינדי לאופר, אלאניס מוריסט ועוד אמנים רבים. בתור חובבת גיטרות, מדובר באחד האלבומים המהנים בעיני של טריקי, בו הוא חוזר לטריפ הופ החושני, עם נגיעות רוק משמעותיות יותר מאשר באלבומים הקודמים ובעיקר המון המון גיטרות. האלבום מלא בקטעים קלילים אך ייחודיים, לעומת הכבדות והאפלה שאפיינה את טריקי עד כה, כמו Evolution Revolution Love שלמרות הליריקה הטריפ-הופית שלו הוא שיר פופי לחלוטין בעיניי. הנוכחות של הצ'ילי פפרס מורגשת משמעותית באלבום, עד כדי כך שבשירים כמו Girls בו שר אנתוני קידיס, אפשר בקלות להתבלבל ולחשוב שאתם על התקליט הלא נכון. עוד פרט מגניב בשכבות שיוצר טריקי במוזיקה הוא שהשיר You Don't Wanna מהאלבום בנוי על רקע Sweet Dreams האלקטרו-פופי האגדי של Eurythmics. ואם מדברים על אלבום שלוקח את טריקי לכיוון הרוק אז למה לא ללכת כבר עד לגארג' ולעשות קאבר לנירוונה? יאללה.

באלבום השישי – Vulnerable – "פגיע", טריקי טען שחושף צד אחר שלו וזה בהחלט נשמע כך. רוב האלבום חוסך מעצמו חושניות, עומק ומלא במוזיקה אלקטרונית, ביטים מהירים, גיטרות חותכות ובאופן כללי סאונד קר שלא מאפיין את החמימות שכל כך אהבתי בטריקי. הקול הנשי באלבום הזה הוא זמרת איטלקייה בשם קוסטנזה פרנקווילה שהיא בכלל מעריצה של טריקי שניגשה אליו אחרי אחת ההופעות עם דיסק שלה וביקשה שיאזין לו. כנראה שהוא אהב את מה ששמע. למרות שהאלבום מכיל קטעים טובים כמו "Car crash" הנעים, אין בו את אלמנט העל-זמניות שהיה במקסין ובאלבומים הראשונים. הקטע היחיד בעיניי שמשאיר מעט זכר לטריקי שאני אוהבת הוא הקאבר ל-love cat של הקיור. שגם אותו אני בטוחה שאם היה מבצע במסגרת אלבום אחר, היה מוצלח יותר.

בהמשך לחיבה הבולטת לגיטרות, משחרר טריקי את אלבומו השביעי Knowle West Boy שבו לראשונה מופיע גם שיר בשם Council Estate בו הוא לא לוחש, בנוסף לכך שסימפל לשיר הזה קטעים מ-Roads של פורטיסד. האלבום מתובל בצלילי רוק ואלקטרו- רוק וישנו אפילו שיתוף פעולה עם קיילי מינוג בגרסה מיוחדת לשירה Slow. 

אחרי שחרור אלבומו השביעי, ב-2009, היו שמועות על כך שמאסיב אטאק ביקשו מטריקי לעבוד יחד על פרויקט משותף. טריקי אמנם הסכים, אבל כמעט בכל הראיונות שביצע עם התקשורת דאג להדגיש את העובדה שהם לא ממש מסתדרים ושהתקופה בה הם היו חבורה של אנשים שהתקבצה יחד מתוך אהבה ורצון לעשות מוזיקה, חלפה ברגע שהגיע הכסף, חברות התקליטים וכל מה שפוגע באומנות בעולם.

האלבום השמיני של טריקי Mixed Race הוקלט בפריז והוא האלבום השני של טריקי בלייבל המוערך Domino. האלבום הזה מלא השפעות עולמיות – החל מצרפת, צפון אפריקה וג'מייקה. אין ספק כי מדובר באלבום שהוא "מיקס" באופן שתואם את שמו, של סגנונות מוזיקה שונים ומגוונים, חלקם בכלל לא נשמעים כמו קטעים שקשורים לטריקי, יש אפילו שיר בערבית בשם Hakim. בכל זאת, אחד מהקטעים הנחמדים באלבום הוא האירוח של מרלון תיוז', אחיו הקטן של טריקי, שמאז המשיך ללוות אותו ברוב דרכו המוזיקלית.

ב-2013 שחרר טריקי את אלבום האולפן התשיעי שלו – False Idols והאלבום הראשון בלייבל הפרטי שלו. טריקי טען שהאלבום הזה טוב יותר מאלבום הבכורה שלו –

This new album I’ll stand behind every track. I don’t care whether people like it. I’m doing what I want to do, which is what I did with my first record. That’s what made me who I was in the beginning. If people don’t like it, it don’t matter to me because I’m back where I was.

טריקי חוזר סוף סוף לטריפ הופ הטהור, החושני, העמוק. הללויה! עם קטעים מעולים כמו Nothing's Changed ו-Does It בביצועה של פרנצ'סקה בלמונט, שהם בהחלט תזכורות נעימות לקסם של מקסין-קווין. האלבום הזה חושני, אפל ועמוק, בדיוק כמו שאני אוהבת את טריקי. הוא מארח פה אמנים כמו האנטלרס (בשיר המעולה Parenthesis) ואם לנסח זאת בצורה ברורה, האלבום הזה הוא בעייני הממשיך הטבעי של מקסין. למי שאהב את טריקי באלבום הבכורה ומאז קצת נטש, אפשר לחזור ולדלג לאלבום הזה בלי להרגיש אשמה גדולה על מה שפספסתם בדרך. כן, זו אמירה קשה והיא לא נכתבת בלב שלם, אבל לחובבי טריפ הופ אדוקים שמתקשים לקבל את הזליגה של טריקי לסגנונות נוספים זו המלצה כנה.

השנה שחרר טריקי את אלבומו העשירי ״אדריאן תיוז״, שהוא כאמור שמו האמיתי. זה האלבום השני ששחרר טריקי בלייבל הפרטי שלו וגם הוא המשך של נתיב הטריפ הופ אליו חזר באלבום הקודם. אמנם מה שנחשב פעם לאלטרנטיבי הוא לא מעט פעמים מה שנעים לאוזן המיינסטרימית היום, אבל חובבי הז'אנר האמיתיים יזהו את העומק והייחודיות. האלבום הזה הוא מעין "סיכום" חייו עד כה של טריקי ולכן לא מפתיע אותי שכך בחר לקרוא לו. כמעט כל אחד מסגנונות המוזיקה בהם נגע במהלך השנים מקבל את הספוט עם הווקאליסט/ית המתאים/ה. בין המתארחים: מיקי בלאנקו, ניאקה ובלה גוטי שמוסיפה את הפאנץ' הקשוח באלבום. האלבום הזה הוא שילוב החושניות, הביט המרקיד, ההיפ הופ המחתרתי, הדאנס המקפיץ והעומק הרגיש. טריקי כשמו כן הוא, יודע לגרום לכך שכולם ייהנו מהיצירה שלו.

ב26.2 טריקי מגיע לבארבי, ת"א. אני לא יודעת איך זה הולך להיות וגם אין טעם שאשאל את מי שזכה להיות בהופעה שלו בת"א ב-1996 מכיוון שמאז הוא הספיק להוציא עוד 8 תקליטים, שלא נדבר על זה שהיום הוא עולה לבמה בגיל 46 ולא בגיל 28. בכל זאת, אין לי ספק שזו הולכת להיות הופעה עם ניחוח חו"ל אמיתי. בניגוד להופעות השכיחות שמגיעות לבארבי של להקות רוק כאלו ואחרות, ברור לי שהולך להיות שם קסם מיוחד ושונה מבדרך כלל, אותו קסם שמשך אליו במהלך השנים את כל האמנים ששיתפו איתו פעולה. בהנחה שטריקי יביא את המסתוריות והחושניות של המוזיקה שלו לבארבי, ההמלצה היחידה שלי עבורכם היא למצוא בן/בת זוג להמשיך איתם את הערב. תאמינו לי שתרצו.

פלייליסט טריקי מומלץ בהכנת בר אפשר למצוא כאן. כרטיסים להופעה פה ואיוונט גם. נתראה בבארבי.