הגיטריסטים של טל פוגל (כרטיסים במתנה)

טל פוגל, מהקולות המרתקים (תרתי משמע – שמעתם אותה? בואנה, יש לה קול לזאתי) שפועלים כרגע באינדי הישראלי ושגרירה רשמית של אומת באר שבע הגולה בת"א, תופיע בשבוע הבא באוזןבר ותארח את לונא אבו נסאר. חשוב לפתוח במידע הלכאורה טרוויאלי הזה כי הוא כל-כך לא כזה – מדובר במפגש פסגה של שתי יוצרות שהן הגל החדש של הרוק הישראלי – לא מתנצל, בועט, ובעיקר – מייצג אוכלוסיות פריפריאליות, מושתקות, או לפחות כאלה שאנחנו לא רגילים אליהן, לא בלב הסאונד וחוויה של הקהל הרחב – לא באינדי ולא במיינסטרים. גם פוגל וגם אבו נסאר עושות זאת שתיהן אחרי אלבומי בכורה מעולים ומדוברים (המלצות כאן וכאן) ואנחנו מאמינים ומקוים שהמפגש בינהן יהפוך לגדול יותר ולא יוותר חד פעמי.

לרגל האירוע, פוגל, גיבורת גיטרה מקומית בהתוהות, בחרה עשרה גיטריסטים שמרעידים לה את הלב והופכים לה את המעיים. בסוף יש גם חלוקת כרטיסים במתנה כי וואלה אנחנו אוהבים אתכם (ואת טל ואת לונא). ביינתים – אלייך, טל:

"למעשה חיכיתי המון זמן שמישהו ישאל אותי, אילו גיטריסטים אני אוהבת, התשובה לכך משתנה כל הזמן, כך שבנקודה בה אני נמצאת היום היה לי קשה לבחור רק עשרה, אך ניסיתי לבחור את אלו שלקחתי מהם משהו, מהנגינה או מכתיבת השירים, חלקם מאד גיטריסטים בהוויה שלהם, וחלקם ניגנו בהרכב גדול אך הוציאו גם אלבומי סולו עם שירים יפים והשאירו את הסולואים מאחוריהם – דבר שאני מאד אוהבת לגלות."

גראהם לסלי קוקסון (Blur)

הגעתי אליו בתקופה האינטנסיבית שלי עם בלר, החלטתי לפרק את חברי ההרכב ולבדוק מה כל אחד עשה מחוץ להרכב המשותף, כך גיליתי את אלבום הסולו שהוציא גראהם,  The Sky Is Too High. נגינה חפה מכל ניסיון להוכיח.

סטיבי ריי וון

לאחר שניסיתי להיות סטיבי ריי וון בעצמי ונכשלתי, היום אני יותר מבינה את ההשפעה העמוקה של סטיבי עלי. זה לא הסולואים והווירטואוזיות הבלתי ניתנות לחיקוי, אלא האנרגיה, הגרוב ושכדאי, אולי אפילו מומלץ להוציא את הערס שבך כשזה מגיע לנגינה על גיטרה חשמלית. חוץ מזה אני ממש אוהבת את איך שהוא מתלבש.

ג'ון פרושיאנטה (Red Hot Chili Peppers)

בת 16, נרגשת ומתלהבת, אני ניגשת לחנות הדיסקים הקרובה ורוכשת את אלבום הסולו שג'ון הוציא, ציפיתי לשמוע את כל מה שהוא עשה עם הרד הוט צ'ילי פפרס, אך התאכזבתי לגלות שהאלבום הוא אלטרנטיבי, ללא שום סממן למה שהוא היה עם הרד הוט. האלבום היה מונח אצלי כמה שנים טובות. היום אני מבינה את טיפשותי. אחד האלבומים האהובים עלי, אך מתאים למצבי רוח ספציפיים במיוחד.

ריצ'ארד האולי

גיטריסט לשעבר של ה-Longpigs, ושל עוד כמה בקרירה המוקדמת שלו, מעדיפה אותו כסוליסט, כך גם הכרתי אותו, והשיר הזה גרם לי להתאהב בו

אנה קאלבי

שמימית, אוהבת את האנרגיות שלה, השירה, הטריו שלה, הגיטרה והאודם, הכל נצבע לגוון יחיד ששייך רק לה. (הערת העורך: יש גם אלבום קאוורים משובח – לכו תאזינו)

ענבל פרלמוטר

גם אותה גיליתי בשלב די מאוחר, אהבתי להקשיב לראיונות שלה ובמיוחד להקלטות האחרונות שהיא השאירה מאחוריה, וכל מילה ותו הם אחרונים וסופיים מצד אחד אך מצד שני משאירים אחריהם שלוש נקודות.

פרינס

חברה השמיעה לי את Purple Rain, למחרת כל הדיסקוגרפיה שלו הייתה בידי, אני חושבת שאני בעיקר מעריכה אותו על הסגנון שלא דומה לשום דבר אחר ועל זה שהוא לא פוחד לנסות ולבדוק מקומות חדשים, הייתי שמחה לנסוע להופעה שלו יום אחד, זה נראה כמו שואו שאסור לפספס עוד בחיים האלו.

טלוויז'ן

בהרכב הזה, אני לא יכולה להפריד את 2 הגיטריסטים, שניהם חשובים לי באותה מידה- טום ורליין וריצ'רד ללוייד, אני מקשיבה להם הרבה כשאני הולכת ברחובות, נהנית מהגרוב שמשתלב עם הצעדים שלי ומנסה לעמוד בקצב שלהם תוך כדי הליכה.

The Shadows

ליינים מלודיים נצחיים, מנוגנים על ידי הגיטריסט האנק מרווין. אוהבת את הרעיון שהלהקה היא אינסטרומנטאלית לגמרי (אף על פי שהתחילו כלהקת ליווי של הזמר קליף ריצ'ארד- ואת זה קראתי בוויקיפדיה, אחרת לא הייתי מנחשת)

יוסי אלפנט

את יוסי שמרתי לסוף, בעיקר כי הוא גיבור גיטרה של כל מי שגדל בארץ, אוהבת את הכל בו ולא יכולה בלעדיו.

— — — — — —

רוצים לזכות בזוג כרטיסים להופעה של טל, בה היא תארח את לונא, ב-13.1 באוזןבר? מעולה! כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להגיב פה למטה שיר של גיבור גיטרה שלכם/ן ותיכנסו להגרלה. הזוכים/ות יוכרזו בעמוד הפייסבוק שלנו ב-10.1. איוונט של ההופעה יש כאן. יאללה באלגן. (צילום: יואב פיצ'רסקי)