Foals יופיעו בישראל

יש אמנים שבהינתן ההזדמנות, חייבים לראותם בלייב. אין דרך מדעית לקבוע מיהם אותם אמנים, כיוון שמדובר בהיכל תהילה השמור ליודעי דבר. הסיבות שנכנסו מלכתחילה לרשימה האקסקלוסיבית הזו נעות על ספקטרום רחב – זה יכול להיות, למשל, שיר שראוי להתנגן באצטדיון, פרונט מן שלבטח יעשה קראוד סרף מהסרטים, או סולו גיטרה שישמע כל כך הרבה יותר טוב במגבר אמיתי ולא בחיבור האוקס ברכב. Foals נופלים תחת כל הקטגוריות הללו.

נתקלתי בהם לפני כמה שנים, בסביבות 2008, ממש בתחילת דרכם, מלינק לקליפ של Cassius בפייסבוק. משהו התחבר לי בראש, ומשם הדרך לאהבה היתה קצרה – רוק מתמטי מקפיץ ובועט המוגש בצורה קוורקית למדי, לא אגרסיבי יתר על המידה, אבל מהסוג שנחרט לך בזיכרון היה בזה משהו מהפנט, אפילו ממכר, אבל לא גדול מהחיים.

באלבומם השני החלו לנשב רוחות השינוי – Total Life Forever לא היה יצירת מופת המזכה את יוצריה במקום של כבוד בהיכל החובה, אבל היא קרבה אותם לשם בזכות שיר אחד – Spanish Sahara. ל-Spanish Sahara אי אפשר להאזין בחלל קטן, אי אפשר להעריכו באמת כשהוא מתנגן באוזניות. הוא מסוג השירים שצריך לחוש בכל רמח איבריך, כשסביבך אנשים מיוזעים ועייפים, לעצום עיניים ולשקוע כשהגיטרה מתנגנת ולצרוח בחזרה כל מילה שיאניס פיליפאקיס שר. Spanish Sahara היה נקודת המפנה, השיר שראוי שיתנגן באצטדיון.

מאז יצאו ל-Foals עוד שני אלבומים, Holy Fire ו- What Went Down (שאף נכנס לדירוג השנתי שלנו ב-2015), שהיוו את כל מה ש-Spanish Sahara היה, רק כיצירות שלמות. לא עוד רוק מתמטי מהיר ומחושב. יש משהו עוצר נשימה ב-Foals של 2016, כי הם יוצרים מוזיקה גדולה מהחיים, מהסוג שלא פוסחים עליו אלא חיים אותו. היא כבר לא תופסת לך רק את האוזן אלא את כל הגוף. זו תהיה הפעם השלישית שאראה אותם מופיעים השנה, אבל כמו שכבר אמרתי, יש אמנים שבהינתן ההזדמנות, חייבים לראותם בלייב.

Foals יופיעו בישראל ב-31.8, באמפי פארק ראשל״צ. יחממו אותם הרכב הגרנג' רוק האמריקאי, thee oh sees. כרטיסים כאן.