הגנגסטאר ראפר האחרון – פרדי גיבס מגיע לישראל

הראפר פרדי גיבס מגיע אלינו כחלק מסבב ההופעות העולמי בעקבות אלבומו Shadow of A Doubt שיצא בנובמבר 2015. גיבס ידוע כפרפקציוניסט חרוץ שלא עוצר לרגע וגם כאמן חובב מכשולים ואתגרים. אפשר רק לתאר שביקורו בארץ שנוית המחלוקת שלנו מהווה סוג של אתגר בפני עצמו מבחינה אישית ומקצועית. כאשר למודים להכיר את דמותו של גיבס טיפה לעומק ניתן להבין שדמותו מלאת ניגודים מה שהעלה אצלי כמה שאלות בנוגע לרלוונטיות המוזיקלית שלו היום, מי הקהל שלו ולמה? אם באמת חושבים על זה, זה לא כזה הזוי שעוף מוזר כמו גיבס מגיע למדינה הקטנה מלאת המטענים שלנו, כי בדיוק כמוהו המדינה שלנו באה מכלום, הייתה לה ילדות קשה, היא לא תמיד באופנה אבל זה לא עוצר אותה מלעמוד זקוף ולהציע מוצר ייחודי לעולם.

שבועיים וחצי אני חושבת על תעלומת ההצלחה של פרדי גיבס. השאלה שרדפה אותי היא איך יתכן שאמן שמייצר גנגסטר ראפ סגנון מוזיקה שהיה בשיאו לפני 20 שנה מצליח להיות אחד מהראפרים הבולטים והוורסטיליים ביותר במשחק? איך הפופולריות שלו מתפרסת על קהל אמריקאי מגוון ועדין מצליח להיות הפייבוריט של מקבץ היפסטרים אניני טעם מברוקלין?

לפני שאגלה את מסקונתיי, שווה להבין דבר או שניים על ההיסטוריה של פרדי גיבס. גיבס בן ה-33 לא צמח מתוך הווסקוסט הניו יורקי כמו שהוא מצטייר לכם בראש. כן, אז מה אם הוא נשמע כמו גלגול נשמות מדוייק של טו פאק ומושפע מביגי. הבחור נולד וגדל בגארי שבאינדיאנה ולא בתוך איזו אגדת היפהופ רומנטית. כילד הוא הספיק לחוות קשיי הישרדות בתור סוחר סמים, יחסי אהבה שנאה להוריו, חברים ושהפנו לו גב ושלל הרפתקאות הישרדותיות שהוא מגולל ברוב מאלבומיו.

גיבס למעשה פרץ לתודעה רק ב-2009 אחרי אין סוף חיזורים של חברות תקליטים. הוא לא מיהר לחתום בחברת תקליטים למרות הפיתויים משום שלא היה מוכן להתפשר על איכות שיריו. גיבס רצה להרגיש בשלות יצירתית מסוימת לפני ההתחייבות הגדולה מול חברת תקליטים, מהבחינה הזאת הוא הקדים את זמנו לפני עידן ה-DIY בעולם המוזיקה שאפשר לאמנים לשחרר מוזיקה ולהתפרסם ללא כוחותיהם של חברות התקליטים.

מאז 2009 הוא משחרר אלבום או מיקסטיים פעם בשנה שנתיים, נתון די מדהים שמוכיח שהוא כאן כדי לעבוד. בעקבות אלבום המופת Pinta המעולה, תוצר השת״פ עם מאדליב מ-2014 והולדת הבת שלו השנה גיבס התבגר ויצר את אלבומו החדש, Shadow of A Doubt, כאשר הוא נמצא בקודקוד הבשלות האישית והמוזיקלית שלו.

חזרה לענייננו, אז איך באמת גיבס מצליח לשמר את הרלוונטיות שלו ב-2016 בתור גאנגסטר ראפר שעושה מוזיקה שהייתה פופלרית בנייטיז? תחשבו על זה, הבנאדם לא היה חלק מהניינטיז מוזיקלית, לא חיי בניו יורק ולא הסתובב בכנופיות של ראפרים למרות שאימץ לעצמו פאסון של גנגסטר קשוח. אלו הדברים שאנחנו רגילים לשמוע על אגדות היפהופ שצומחות מהאשפתות ונזרקות לאור הזרקורים. הסיפור של גיבס שונה, הוא כן היה סוחר סמים והייתה לו ילדות לא פשוטה אבל הוא לא בנוי מהחומר שממנו עשויים אגדות וקלישאות אולי זה מה שהופך אותו לייצור כלאיים מעניין כל כך. ההצלחה של גיבס בנויה מכמה רבדים בעצם. הוא התחיל לפרסם מיקסטייפים בסביבות 2003 בתחילת עידן האינטרנט במקביל לשנים שבהם ג׳יי דילה וMF Doom היו בשיאם. אפשר להגיד שהאינטרנט היה מאוד לטובתו בכל הסיפור הזה.

לא רק האינטרנט היווה כלי חשוב מאוד בהצלחה שלו גם אישיותו הקריזמטית, יומרתו היצירתית והאמונה העצמית האין סופית שלו שלפעמים אף גובלת במגלומניה. בדרך זו הוא שימר את סגננו המוזיקלי ונמנע מפיתויים כגון: שיתופי פעולה לא מוצלחים, אופנה מוזיקלית משתנה, דרישות של חברות תקליטים וכך נשאר נאמן לעצמו לא משנה מה. אבל אל תחשבו לרגע שהוא עסוק כל היום ברסטורציה של הווסקוסט בניינטיז ולא זז ימינה ושאלה. גיבס דווקא התפתח מאוד מאז אלבומו הראשון וזה בזכות האתגרים שהוא מציב לעצמו. בין אם בסיבובי הופעות בלתי פוסקים ובין אם בשיתופי פעולה שלא הייתם חושבים שיתאימו לו כמו שהיה לו עם מאדליב באלבומו הקודם ומגוון המפיקים שעשו לו ביטים כמו קייטרנדה באלבומו החדש.

גיבס לא בקטע של לרצות את המאזינים שלו ויותר בקטע של לרצות את הגחמות היצירתיות של עצמו. הוא לא מוכן לעלות על גלי הטרנדים במוזיקה העכשווית בשביל להישמע מגניב. יתכן שמהסיבה הזאת הוא בין הראפרים החביבים על ההיפסטרים. גיבס לא שם פס על העולם ועושה מה שבא לו, הוא נשאר נאמן לאמת הנאיבית שלו ומייצר מוזיקה מקורית ולא מתפשרת שאניני טעם יכולים להעריך. זאת למרות שהוא לא קנדריק לאמר מבחינה טקסטואלית ואפילו לא מנסה להיות כמוהו. החוזק שלו הוא לא בטקסטים נוקבים ולא מעניין אותו לשתף עם סקרילקס או דיפלו.

סיבה נוספת לפופולריות שלו בקרב קהל שכזה היא העובדה שגיבס לא עלה לתהילה מוזיקלית בניינטיז הוא רק מתחקה או ממשיך משהו שדעך מן העולם כמו ההיפסטרים. המכנה המשותף בין מלחמת הישרדות היומיומי ברחובות והקשיחת שמייצג גיבס אל מול מלחמת הקיום ב-2016 של קבוצת היפסטרים מתלהבת בחנות תקליטים הוא ששניהם עסוקים בשימור תרבותי והתחקות אחרי אומנות שנכחדה מן העולם.

לא כדאי לפספס את ההופעה של גיבס הערב בבארבי, לה נשארו כרטיסים אחרונים. בין אם אתם באים בשם איזו תחושת נוסטלגיה ובין אם אתם באים לראות אמן בפעולה שהתשוקה שלו למה שהוא עושה חוצה את גבולות הזמן, המקום והאופנות החולפות. אני בטוחה שגיבס ישגר אותנו לתוך עולמו ושאיר אותנו רעבים לעוד.