גארדן סיטי מובמנט – מסיבת גן

“מסיבת השקת אי.פי", נקרא האירוע שהתקיים ביום חמישי האחרון בבלוק לרגל צאתו של האי.פי האחרון בטרילוגיית הטיזרים של גארדן סיטי מובמנט – מודרן ווסט. לא "השקה", לא עוד "מופע" – מסיבה. לא נתתי על כך את הדעת למרות האזכור המפורש, למרות הלוקיישן שהוא הבלוק ולמרות ההיכרות שלי עם האפקט המרקיד של החבורה הזו. ובכן – זו אכן הייתה מסיבה.

רועי אביטל, יואב סער ויוני שרוני הם טריו מאוד עסוק לאחרונה. אחרי שלושה אי.פים מעולים בשנתיים, סיקורים וראיונות מחמיאים במגזינים כמו נויזי, פיצ'פורק, דה פיידר וסטריאוגאם והופעות בפסטיבלים שמונים גם את גלסטונבורי ופרימוורה, ובל נשמיט את הסשן הבלתי נשכח בבוילר רום – הם באו לשמוח ושיתפו בשמחתם.

ההופעה נפתחה עם When We Had It Easy, השיר האחרון באי.פי הנחגג, Modern West. אנסה לחרוג ממנהגי הפעם ולא לסחוט את השירים מילולית, גם כדי להתמקד באווירה וגם כי החבורה מתעקשת שהסיפור הוא לא העיקר אלא המרקמים והתרבויות, והאווירה – וואו, האווירה. זה שיר כל כך מאוורר ומשכך – ככה נשמע נהר כשהוא שיכור. הכישוף פילס את דרכו פנימה במעבה הדריכות שאוחזת בכל אדם שבפתח חוויה חדשה, ושם היינו, אני והקהל: מצפים לכישוף הזה ומנסים להשתחרר מידי-מציאות נוקשות שעוד כבלו אותנו.

אחריו גארדן הרימו, אבל בעדינות: My Only Love, גם הוא מתוך מודרן ווסט, חילץ עצמות והקל ראש, כאילו הזכיר – היי, נכון שאנחנו אסתטיים כסחלב, אבל אנחנו גם יודעים לתת בפופ. עוד הנינוחות הפופית לא שקעה וגארדן השליכו את רשת הפלא הבאה: Terracotta. תחילתו, מצד אחד, היא חרסית ומלוטשת כשמו – אבל החלק הבא הוא ענן שמן שנשבר על כל טיפותיו המשתוללות. השיר הזה עורר אצלי תחושה שהבלוק לא מיטיב עם חלק מהביצועים, כי המוזיקה של גארדן סיטי מובמנט, אורבניות ואלקטרוניקה הן אמנם בשרה, אבל הלב שלה פועם מרחבים פתוחים ומרקיע לגבהים ניסיים, כמעט. בהופעה אחרת שלהם, בפרימוורה בשעת אחר-צהריים, הצלילים השתרעו בכל רחבי צהוב ותכלת וראיתי זיקוקים, וזה קצת חסר לי.

גם Entertainment העוקב הקליל את הלב השבור, בדומה למיי אונלי לאב, והמיר את הרוחניות שקדמה לו ב – ובכן – בידור. חבר אליו The More You Make It והקהל כבר השתחרר וקיפוצים נצפו במיטב הגזרות. זה הזמן לציין את ההרכב המעניין של הקהל שכלל היפסטרייה כשרה לצד גילאי 50+ שדיקלמו את המילים יותר טוב מכולם, ובל נשכח את ציר הגרופיות העולץ בשורה הראשונה. נזכור את כולן.

יוני שרוני הכריז על הרגעה של הרוחות המשולהבות וניצח על מקהלת האסטרוגן עם ביצוע מהפנט ל- Sorting Things Out הפסיכדלי ול- Lir. ראשים מרחפים, עצומי-עיניים והתמסרות מוחלטת. מרחב או לא – הביצוע הזה כיסה אותי בשמיכה ובחזקת החושך נבלעתי בו לחלוטין. Recollections הפציע מיד והטריף – הוא השיר שפותח את מודרן ווסט ואין נחתום טוב יותר ממנו להעיד על עיסת האי.פי, סטראצ'י, מהוקצע ומרובה פנים.

ואז, חברים: מסיבה. שילוב מטמטם של Bengali Cinema המאושר, צרחות-ביניים מרימות של יוני והדלקה גאונית של המזגן, העיפו את הקהל. Modern West הוציא את החיוכים מהאזניים ובמקרה הקלוש שהמסיבה שהובטחה בפרטי האיוונט לא התבררה עד עכשיו, אז הרי.

כרוקחים מיומנים המסיבה הושהתה לרגע ו- Move On, הטראק שהקליפ שלו זכה לשבחים על שבחים והוא עצמו אינטימיות מבריקה, החל להתנגן כשסער קרב אל קצה הבמה והתיישב עם הגיטרה בחיוך מבוייש. היה קרוב ומרגש, ובמבטים חטופים בין ההקדשה הנוגעת של סער אל אביטל ושרוני המלהטטים מאחור, תפסתי פתאום שהסאונד המרחף והנוצץ של גארדן כל כך נכון עד כדי שהוא מתעתע כי זה טבעו הבסיסי של צליל; זה לא. הקסם הזה הוא תוצאה של מלאכת מחשבת מפוקסת ומוקפדת עד אחרון הכוכבים בה.

הרומנטיקה חדלה והמסיבה חזרה, טייק מליון. כשבנגלי סינמה ומודרן ווסט שלחו אנשים לחלל לא ציפיתי לטלטול גדול מזה – תמימה עבדתכם, והיא כשאר הקהל נזרקו בטרמפולינה המופלאה של Pont des Arts. תוך רגע הבלוק הואפל וכולנו התחמשנו בספוגי ענק מהבהבים בהם השתמשנו גם בטרפת של When in Rome 78, טראק שטרם נמצאה לו גרסת אולפן אבל סוגר את ההופעות של השלישייה בהנאה צרופה.

מי שהגיע אתמול לבלוק קיבל הזדמנות נדירה לחלוק כיף אמיתי, לא מהונדס, עם הרכב שנמצא בנקודה יפיפייה בקריירה ונשמע בו זמנית כמו הבטחה וכמו מימוש. גארדן סיטי מובמנט ידועים ככורי יהלומים וחורזיהם המיומנים; אתמול הם הוכיחו שהם גם חיות מסיבה.