איתי מזילו – צמח בר בסצינת האינדי (ראיון)
"So Far, The View", אלבום הבכורה של איתי מזילו, הוא אלבום קצת חריג בנוף המוזיקה האלטרנטיבית בארץ – חריג כיוון שהוא כל כך פשוט. עכשיו, כשאני אומרת "פשוט", אני לא מתכוונת לאלבום סטנדרטי וחסר עומק, אלא להיפך – יש משהו כל כך קלאסי באלבום הזה, שלפעמים קצת קשה להאמין שהוא נוצר בשנת 2014 על ידי מוזיקאי ישראלי.
מזילו הוא חלק מדור של מוזקאים אלטרנטיביים שהתחילו "מלמטה" – הוא עבד במשך תקופה ארוכה עם אמנים אחרים (בין היתר עם יעל אייזנברג, סאן טיילור ונוי רויטנברג) וחרש את הארץ בהופעות אינטימיות במועדונים קטנים עד שיצר את אלבום הבכורה שלו (שיצא בעזרת מימון-המון). בתעשייה שבה כל נער מתבגר יכול בקלות להוציא אלבום ולהעלות אותו לרשת, יש משהו מרענן באלבום בכורה של מוזיקאי בן 30 – לא מבוגר, חלילה, אבל בהחלט בוגר.
איתי מזילו ישיק את אלבום הבכורה ב-11.8 בהופעה חגיגית במועדון הבארבי – הזדמנות טובה לשמוע קצת על תהליך היצירה של האלבום, פרויקט מימון-ההמון והאמנים שהשפיעו עליו.
אלבום הבכורה הזה מגיע אחרי הרבה שנים של עבודה לצד אמנים אחרים, בין אם בעיבוד, הפקה או נגינה. מדוע רק עכשיו? אתה מרגיש שהעבודה האינטנסיבית עם מוזיקאים אחרים עזרה לך להתגבש מבחינה מוזיקלית?
"ללא ספק עזרה, ותמשיך לעזור. הלמידה הכי טובה היא דרך שיתוף פעולה עם מוזיקאים איתם אתה חולק חדרי חזרות, במות ומחשבות על היצירה. אמנים הרגשתי בשל לאלבום שלם כבר לפני כמה שנים, אבל לפעמים אתה צריך להקשיב לתקופות שאתה עובר בחייך, בכל הנוגע ליצירה. עכשיו הוא הזמן הנכון ביותר."
איך התגובות לאלבום עד כה?
"מרגשות מאד. תומכי ההדסטארט שקיבלו את העותק הדיגיטלי שלהם לא חוסכים ממני את הפרגון גם עכשיו. זה מדהים. אני חושב שניתן לשמוע באלבום את ההשקעה והעומק שלו, אז מובן להם שהם לקחו חלק במשהו גדול."
הוצאת את האלבום דרך מימון המון – צעד לא פשוט. מדוע בחרת דווקא בדרך הזו? היו לך חששות לקראת השקת הפרויקט?
"חששות טבעיות – זהו צעד רציני שדורש הרבה פוקוס ואחראיות. אבל ככל שהפרויקט התקדם הבנתי שעשיתי משהו גדול. אנשים רבים מפרגנים לי על הדרך ואפילו ייעצתי למספר מוזיקאים עם הפרויקט שלהם לאחר מכן. ההחלטה ללכת על הדסטארט לבסוף נבעה מכך ש… לא ראיתי למה לא בעצם; המימון הראוי שיביא לתוצר ראוי (כי לעשות מוזיקה עולה כסף), הקרבה של היצירה לקהל שמצפה לה, הקשר שנוצר בין התומכים אליי ועוד."
כחלק מקידום הקמפיין קיימת מספר הופעות חינמיות ברחבי הארץ. איך זה הרגיש להופיע עם השירים מהאלבום, לגייס קהל חדש?
"ההחלטה הכי טובה שעשיתי בפרויקט – הרגשתי שאני יוצא ומביא בשורה גם לאנשים שלא מכירים את האתר ("הדסטארט") ואת רעיון מימון ההמון, שהוא מבורך. עם שירי האלבום תמיד כיף להופיע. אולי עד האלבום הבא…"
כמו הרבה אמנים ישראלים בשנים האחרונות, גם אתה שר באנגלית. מאיפה נבעה ההחלטה לשיר באנגלית? איך זה מרגיש ליצור בשפה שאינה שפת האם שלך?
"אנגלית היא השפה בה אני מתבטא הכי טוב, בכתיבה ובשירה. כשאני כותב ומתחבר ליצירה שלי, אני יודע שאצליח להעביר אותה הלאה במידה וכמובן אבחר לעשות זאת. אני לא מרגיש שזו אינה שפת-אם, אנגלית נמצאת סביבנו מגיל קטן."
יש סיכוי לאלבום בעברית בעתיד?
'never say never".
אחד המוטיבים המרכזיים באלבום הוא הפחד – פחד מפני התבגרות (בשיר כמו Stop Time) ופחד מפני התהילה (ב-Flickers למשל). אתה מרגיש שפחד הוא דבר שעוצר אותך, כאדם וכאמן, או להפך – בסיס טוב ליצירה?
"אני מאד אוהב את השאלה הזו. פחד הוא פירוש אחד למגוון הרגשות באלבום, כל אחד יכול למצוא שם משהו אחר. זהו רק חלק ממסע היצירה בין כל התחושות, הרגשות והתהיות שבשירי האלבום – הרבה שאלות שהייתי רוצה לפתור, אבל מעלה אותם בשיר, כיוון שחלק מהפתרונות יגיעו רק בזמנם ככל שאתקדם הלאה בחיים. כמו נועד להזכיר לכולם שאין חובה בלחפש פתרונות לתחושות שלך, אלא בעיקר ללכת איתם. אני רואה את האלבום הזה בגדר "פקח עינייך", wake-up call פנימי כזה. Flickers הוא שאלת-חלומות אחת גדולה ו-Stop Time הוא אכן הרצון לעצור הכל או להאט, משהו שאנחנו חייבים להזכיר לעצמנו לדעתי באופן יומיומי."
בכלל, רעיונות כמו שבריריות התהילה ונטישת המוכר חוזרים על עצמם לא מעט לאורך האלבום. נדמה שההצלחה היא דבר שלא קורץ לך כל כך, אולי אפילו מרתיע אותך. אתה מסכים עם הטענה הזאת?
"שבריריות התהילה ונטישת המוכר הם נושאים שהולכים יחד, נפרדים, חוזרים ולבסוף נפתרים בדרך חיובית יותר או פחות (ע"ע כוכבי רוק וסלבריטיז למיניהם) ואלו נושאים שמרתק אותי לשיר עליהם כי זה חלק מהעיסוק. אני רואה הצלחה כעשייה ולא כשמישהו קובע ש"הצלחתי". אמנם, חלק מלהצליח אומר לקבל יותר הכרה; קרי, ליצור חיבור בינך ובין כמה שיותר אנשים, ובין כמה שיותר אנשים לאנשים נוספים. זהו הפן הכי יפה ביצירה."
אחד הדברים היפים באלבום לדעתי הוא השילוב של קטעים אינסטרומנטליים (כמו שיר הנושא של האלבום, So Far, The View) לצד הקלטות ישנות – לא מסוג הדברים שנוהגים להיתקל בהם באלבומים ישראלים. ההחלטה לשלב את הקטעים הללו הייתה מודעת או התגבשה תוך כדי העבודה על האלבום?
"שילוב הקטעים היה מאד מודע ברגע שהרעיון עלה. אמנם חלקו עלה בראשית העבודה אבל הקטעים המשמעותיים יותר שלו נולדו ככל שהקונספט הלך וחלחל עם הזמן. זה היה בונוס מבחינתי להיכנס לעולם של האלבום, שהוא לא רק ביצוע השירים – הרעיון ששוזר אותו הוליך אותי לאן שרציתי להגיע מבלי שכפיתי עליו וכל חלק באלבום משחק תפקיד במסע; זהו סיפור עם התחלה ברורה, אמצע תוהה וסוף פתוח."
יש אמנים או להקות שהשפיעו במיוחד עליך בתור מוזיקאי? לאילו אמנים הקשבת במהלך העבודה על האלבום?
"להקות הרוק מה-70 עסקו באלבומי קונספט כדרך קבע (Pink Floyd, מהבולטות), אז הרבה הגיע משם. בנוסף, אני הייתי נער בשנות ה-90 והרבה גראנג' ובריט-רוק היו בכותרות וזה מה שהייתי שומע (ועדיין). אבל האלבום כולל בתוכו גם בלדות אקוסטיות יותר – זוהי תמונת מצב של רוב ההשפעות שלי, אם כי לא כולם: אואזיס, רדיוהד, מניק סטריט פריצ'רס, סטריאופוניקס וגם חוזה גונזלס, דמיאן רייס, ניק דרייק ו- Iron & Wine."
בחרת להשיק את האלבום במועדון הבארבי, אחד המוסדות החשובים בארץ בכל מה שקשור למוזיקה ישראלית, בהחלטה שאפתנית למדי. למה דווקא שם? המעבר מהופעות אינטימיות לבמה הגדולה של הבארבי מרגיש לך טבעי?
"עד שיחזרו אליי מקיסריה, טבעי שהשקת אלבום-רוק תהייה בבמה שמכבדת הופעות רוק. בימת הבארבי היא כזו בדיוק – הקהל שמכיר את המוזיקה (או שמגיע להכיר את המוזיקה) צריך לחוות אותה בשואו מרגש, כמו שההרכב שלי ואני אוהבים לתת."
(צילום: דייב שחר)
הקשיבו לאלבום כאן.
