אחרי גופי המים – לוויתנים (אמנים מספרים + סטרימינג בכורה)

לוויתנים הם, בעיניי, מין מחשב קוונטי-מוזיקלי, הנמצא כאן ושם יחדיו. בעברית יפה ועשירה, קשורה קשרי עבותות לתרבות המתעתעת שהיא השוליים העבריים, ובו בזמן עטוף בצלילים בריטיים, ובאריזה מוקפדת, בה עטוף תקליט הבכורה, ״אחרי גופי המים״, משל היה שרשרת יהלומים יקרה.

יותר מהכל, הפרויקט של המפיקים אביב משולם ותומר ברוך הוא דוגמא מופתית לכיצד השלם גדול מסך חלקיו, ואיך החבילה שהיא לוויתנים – שמתיימרת להוסיף צד ויזואלי-טכנולוגי למדיום המוזיקלי – עשויה להפוך לאבן דרך, להציב סטנדרטים של הקפדה שנהוג כיום בעיקר אצל מי שמכוון אל מעבר לים. ב״אחרי גופי המים״ ניכרות אמירות ברורות של מפיקים מיומנים שסימנו יעד שאפתני ומסלול מורכב ועמדנו בשניהם בהצלחה יתרה. בדרך הם גם עבדו עם קולות יחודיים, דוגמת אלה של רונה קינן, ארקדי דוכין, סיוון טלמור, Young Yosef ועוד. התוצאה מהפנטת – והשאירה חותם, כך נראה, בשני הצדדים.

אנחנו מזמינים אתכם לקרוא כאן את שהיה לכמה מהמשתתפים באלבום לכתוב עליו ועל השירים עצמם, ולהאזין, בבכורה בלעדית, לאלבום בשלומותו.

רונה קינן | מאחורי הדלת

לפני כמה שנים קיבלתי מייל משני בחורים שלא הכרתי את השמות שלהם: אביב משולם ותומר ברוך. הם שלחו כמה סקיצות מפרויקט שלהם שנקרא ״לוויתנים״, עם הצעה לשיתוף פעולה. לחצתי פליי בחשש קל, אבל תוך עשרים שניות הבנתי שאני מקשיבה למשהו מיוחד ושזה רק עניין של זמן עד שיותר אנשים יכירו אותם. בחודשים הבאים נפגשנו שלושתנו לא מעט בסטודיו הביתי של אביב במושב נטעים (מדובר בסטודיו הביתי הכי מתוקתק ומושקע שהייתי בו ומצד שני הכי חם ונעים). התחלנו לעבוד על שיר שאני מאוד קשורה אליו אבל איכשהו לא הצלחתי להקליט אף פעם: ״מאחורי הדלת״. זו היתה צלילה מרתקת אל עולם עם אסתטיקה אלקטרונית שאני מאוד אוהבת אבל לא מצאתי עדיין דרך לתת לה ביטוי באלבומים שלי. למדנו לא מעט תוך כדי תנועה, גם אני וגם הם וזה תמיד היה מעניין. בסופו של דבר, כמה שנים אחרי הפגישה הראשונה שלנו, אני לוחצת פליי שוב ומרוצה מאוד מכך שג׳ימייל הואיל בטובו להעביר לי אז את המייל ההוא של שני הבחורים האלו שלא הכרתי.

ארקדי דוכין | כל מי שאהבנו 

לוויתנים הוא פרויקט אמיץ. אמיץ כי אנו ניצבים מול תקופה שהיא די רדודה ופחדנית בכל הקשור לאומנות. בהרבה מהמוסיקה היום העשייה נועדה להצלחה מהירה וקצרת ימים, בגישה של ״מה יוצא לי מזה?״. לא הרבה אנשים עושים מוסיקה סתם מתוך אהבה, סקרנות ותשוקה להמציא. לוויתנים מבחינתי הם ההפך. כששרתי ועבדתי איתם באולפן זה בדיוק מה שהרגשתי; שיחרור מהמוח, פשוט צלילה לשם, למקום שבו מי שנמצא שם בעומק הזה של המים, זה רק אנשים כאלו, כמו לוויתנים.

אור פליישר | האם אוכל לאהוב בשלווה

(אור פליישר הוא במאי ויוצר אינטראקטיב שאחראי על ׳מיתוס׳, הסרט האינטראקטיבי של לוויתנים)

אני ואביב מכירים כבר יותר משבע שנים דרך חברות, עבודה משותפת ואפילו כמה להקות תיכון מהעבר הרחוק. את השיר ״האם אוכל לאהוב בשלווה״ שמעתי לראשונה לפני שנתיים או שלוש, כמעט במקרה באחד הביקורים התכופים ב׳מרתף׳ (האולפן של אביב). בהאזנה הראשונה נפל לי האסימון והבנתי שזה לא שאני לא אוהב מוזיקה בעברית, אלא שאת כל העברית במוסיקה ששמעתי ואהבתי אפשר, אולי, לספור על כף יד אחת. ׳אחרי גופי המים׳, האלבום של לוויתנים – הציע לי משהו שלא הכרתי לפני, וספציפית השיר ״האם אוכל לאהוב בשלווה״ הוא מה שהתחיל את שיתוף הפעולה ביני ללוויתנים. דרך סדרת מפגשים עם אביב ותומר פיתחנו קונספט לסרט קצר ונוצר אצלי חיבור עמוק לסאונד של האלבום שסחף אותי ובאספקט הויזואלי, המוסיקה גרמה לי לדמיין עולמות אלטרנטיביים, כאלו שאי אפשר לחוות בחיי היום-יום. הרעיון שלנו עבר כמה גלגלולים עד שהבנו שיהיה נכון יותר ללכת למדיום אינטראקטיבי ומציאות מדומה שטומן בתוכו הזדמנות מרגשת לאמנות מעניינת, מעמיקה וחדשנית. כך התחלנו לפתח את ׳מיתוס׳, שהוא סרט אינטראקטיבי קצר במציאות מדומה שנשען בדיוק על אותם רעיונות ודימויים שהכו בי כששמעתי את המוסיקה של לוויתנים לראשונה.

— — —

האזינו כאן לראשונה ל״אחרי גופי המים״ ורכשו עותקשל האלבום שישוחרר ב-15.4 כאן.