נועה מיי – Grace Under Pressure (סטרים)

נועה מיי חוזרת אלינו עם חמישה שירים חדשים מלאים בכל טוב שמזכירים לנו שמוזיקה ישראלית לועזית יכולה להיות מקומית אך באותו הזמן לשדר לקהל בינלאומי ולא לאבד מזהותה. היא מצליחה לבנות שפה מוזיקלית חדשה ומגוונת המושפעת מלימודי המוזיקה באוסטרליה ומשיתוף הפעולה המוצלח עם רן שם טוב מאיזבו. מיי מגובשת יותר מאז אלבומה הקודם ומביאה איתה רוח חדשה שהמוזיקה הישראלית לא ראתה זמן רב.

יש משהו מעצבן במוזיקאים ישראלים ששרים באנגלית ומעצבן לא פחות לשמוע מוזיקת רוק ישראלית באנגלית. זה משהו בשילוב בין המבטא הישראלי המקרטע למאמץ יתר להישמע כמו להקות מחו״ל. זה בדרך כלל נשמע מלאכותי, מתאמץ ולא אמין. לעומת זאת בשנים האחרונות בזכות התפתחות האינטרנט עלו לתודעה אמנים שמצליחים להחליק את המבטא הישראלי ומתיישרים עם הסטטוס קוו הסגנוני מול הטרנדים המוזיקליים בעולם, אך הדבר בא עם ויתור על הזהות המקומית שלהם לרוב.נועה מיי מצליחה לרקוד בשתי החתונות, מצד אחד היא עושה מוזיקה לועזית למהדרין ללא מבטא, מצד שני שומעים כלים אוריינטלים ברקע שמזכירים לנו ״שהיא משלנו״. מה שמפתיע שזה לא מרגיש מאולץ או זר, הסאונד האוריינטלי מתערבב עם עם הדיסטורשנים ומחוזק על ידי קולה הצלול מרגיש טבעי ומרענן.

את הצלחתו של השעטנז המוזיקלי הזה אפשר לזקוף לטובת הווירטואוזיות המוזיקלית של מיי ולשיתוף הפעולה עם רן שם טוב מאיזבו. שומעים בבירור את ההשפעה של איזבו בהפקה ובהתפרצות כלי הנגינה בכל שיר. התוספת של שם טוב בסגנון איזבו מזכירה לנו את המקומיות של האי פי ומעלה מן האוב את אלבומם המצוין של איזבו In The Fun Makers ואת Super Light. האלבומים הללו היו חלוצים של סגנון חדש ברוק המקומי שהצליח להיות בין לאומי מאוד וגם אוריינטלי ישראלי. אלו היו אלבומים מבטיחים ובולטים באותה התקופה אבל הם דיי קפאו בזמן ולא התפתחו למגמה מוזיקלית של ממש, שזה היה דיי פספוס כי סוף סוף נוצר לנו בארץ משהו מקורי.

למזלנו איזבו לא הלכו לאיבוד בין דפי ההיסטוריה וממשיכים לחיות בגלגול נשמות בזכות הוירטואוזיות המוזיקלית של מיי שמצליחה לזפזפ בין שירים שקטים לרועשים מבלי לאבד מזהותה. באלבומה הקודם New Born Beast שתפקד כמעין טור דה פורס של יכולותיה המוזיקליות שנעות בטבעיות בין רוק, ג׳אז, קאנטרי ועד לפולק עדין. האלבום היה מעט אקלקטי מידי והכלים בלעו את קולה הצלול דבר שהיא התגברה עליו באי פי החדש.  קולה הצלול והעדין מתבלט ושט יחד עם הזרם של הכלים האינסטרומנטליים ולא כנגדם. היא מכניסה רכות בתחילת כל שיר שמתחיל בשקט ונהיה מורכב יותר ככל שהשיר מתקדם עד לחגיגה אינסטרומנטלית שלמה.

שני השירים הכי בולטים ב-EP אלבום הם Soul Trap ו-Never Explain. Soul Trap הוא השיר הראשון ב-EP, הוא מתחיל יחסית שקט עד שנשבר על ידי מפץ אינסטרומנטלי מלא בדיסטורשנים בסגנון איזבו המתלווה לקולה הצלול של נועה מיי. השיר הזה הוא דוגמא טובה לשיתוף הפעולה בין שם טוב למיי. מאזן הכוחות מורגש ובזכותו נולד לעולם שיר דומיננטי שמחזק את קולה של הזמרת ומעשיר אותה ברבדים ועומקים נוספים.

Never Explain הוא השיר השקט שסוגר את האלבום. גם כאן הדיסטורשנים והעושר המוזיקלי נבנים בהדרגה, הפעם יותר באיטיות מאשר בשירים הקודמים לו. מאי מראה לנו בשיר הזה כמה היא וירטואוזית, היא יודעת להיות עדינה ושברירית לפתע להתהפך מאה ושמונים מעלות ולשחות בתוך עננת דיסטורשנים עוד באותו השיר. ההתחלה העדינה של השיר מזכירה את האופן שבו PJ Harvey מתחילה כמעט כל שיר באלבומה המפורסם White Chalk. רק ההבדל הניכר בין PJ Harvey לנועה מיי הוא ש-White Chalk נשאר אלבום שקט ונוגה ואילו מאי מרעידה כל שיר לקראת סופו עם טיפה רעש. ההשוואה להארווי מעוררת תקוות שאולי מאי תשחרר שיר או שניים בעתיד ללא כל המעטפת האינסטרומנטלית שמאפיינת את כל האי פי, היא בטוח תשמע נהדר.

האי פי של נועה מיי הוא מנת פתיחה עם דוגמיות מוזיקליות מגרות שנועדו רק לפתוח את התיאבון עוד יותר. השירים מעובדים ומופקים היטב והיא עצמה בשלה ומגובשת יותר מאשר שהייתה באלבומה הקודם. שיתוף הפעולה עם שם טוב עשה פלאים לא רק לה אלה גם לו. שם טוב מצא דרך להכניס את איזבו בצורה מעודנת יחסית בצורה שמראה כמה הם עדין כה רלוונטיים מוזיקלית. מאוד מסקרן איזה שירים יתווספו לאלבום הסופי, אולי אפילו יהיו כמה שירים שקטים ועדינים אבל מה שבטוח זה שהאי פי משאיר טעם לעוד.

— — —

האזינו כאן ל-Grace Under Pressure. (צילום: דני שמעוני)