
חיה מילר – +1 (סטרים)
בריאן אינו אמר פעם על ״הוולווט אנדרגראונד וניקו״, שאמנם מכר בתחילת הדרך רק כ-30,000 עותקים, ש-״כל מי שקנה אחד התחיל להקה״. חיה מילר עוד לא מכרו 30,000 עותקים, אבל גם הם, כמו הוולווט אנדרגראונד, לא מפחדים לצלול לקרביים של המציאות היומיומית, האנטי-סקסית, המכוערת. כמו הוולוט אנדרגראונד, הם זוכים לקהל מעריצים מסור ונאמן ולשבחים מקיר לקיר מהמבקרים, לצד קריאה קבועה, כמעט מתחננת – מיינסטרים, אמץ אותם לחיקך. לא תצטער.
שלוש שנים עברו מאז ״חיי מדף״, אלבום הבכורה הפנומנלי שלהם, משיאי הרוק העברי של המילניום עד כה. עכשיו הם משחררים את ״+1״, אלבום שני, וניתן כבר להקדים ולסכם שהוא צפוי לקצור שבחים רבים כקודמו. באלבומם החדש חיה מילר (קוסטה קפלן, סתו בן-שחר ואודי בונן) בוגרים יותר ומפוקסים יותר, בלי לאבד ממשובת הנעורים, מהטקסטים השנונים וההגשה היחודית של קפלן, לצד עבודת הגיטרות והתופים המצויינות והעקביות של בן-שחר ובונן, שיוצרים סאונד חי ובועט, מהסוג שמצליח להישמע בלתי-מתאמץ ומלא מחשבה בו זמנית. משיתוף הפעולה עם רדיוטריפ, ״לילה מבחירה בתחנת המשטרה״, ועד ״זה הכל״, +1 הוא מסע למוחם ונפשם של אנשים שעבור רובנו הם גם קצת עצמנו, ועבור האחרים – הם בכל זאת שווים הצצה או שלוש.
לא אלאה במילים מיותרות. במקומן, הנה מה שכמה מהמוזיקאים המקיפים את חיה מילר, בינהם כמה מהשמות הבולטים בסצינה העצמאית המקומית, היה מה להגיד על האלבום ועל שיריו. בסוף הדברים אנו מביאים לכם, בבכורה בלעדית, את ״+1״ במלואו.
— — —
רם אוריון על ״+1״: "קוסטה קפלן הוא בעיני אלוף הארץ בקופירייטינג לא מסחרי, כפי שניתן להתרשם מהטקסט שיכול לגעת בכל מי שנמצא בצד האלטרנטיבי של החיים. מעבר לזה הוא גם מלחין מעולה עם להקה בעלת קו סגנוני מובהק לא פחות מהמילולי. השיר הזה הוא גם דוגמא מצוינת לפאזה מוגברת הגרוב מצד חטיבת הקצב של חיה מילר, מוגשת על מצע של אורגן מדוסטרט בנדיבות אין קץ."
נצ'י נצ' על ״אל הנהר ובין העצים״: "ברלין זה שיר גדול. מעבר לעובדה שהתלהבתי מהלחן וההפקה, הטקסט וליתר דיוק האופן בו חיתוך המילים והניסוח נעשה (מה שנקרא בשפת עמי "פלואו") העיף לי את הצורה. מן שירה מאיר אריאלית לא מתאמצת, נינוחה ומצחיקה. יופי של שיר."
הילה רוח על ״שמועה״: "חיה מילר חברים שלי טובים, אז אל תסמכו עלי, אבל בכל זאת תסמכו עלי. הפעם ראשונה ששמעתי את השיר "שמועה" היתה בזמן הופעה ואני זוכרת את התחושה כששומעים שיר שהוא שלם, שלא לומר, להיט בעולם המונחים שלי. אסימונים נופלים, לבבות בעיניים. מיד רציתי להפסיק תהופעה ולהגיד להם שזה שיר מעולה, אבל התאפקתי. עם טקסט מדוייק להחריד על הטרגדיה וההרס במשיכה של של סופים, בעצלות האנושית להתגבר או ללכת מאיפה שכבר מקולקל, לחן ועיבוד סמיכים וכהים וליינים שהם מסיבה. נראה לי שזה השיר האהוב עלי באלבום הזה. "עכשיו אתה לא רוצה להיות שם / אבל אם לא אתה תשן איתה מישהו ישן״. קוסטה שר וכולם מהנהנים. תכלס."
עמיר לב על ״הבדיחה״: "אני שומע ונהנה מהאלבום היפה והחדש של חיה מילר, אבל נצבט לי הלב כי אני מרגיש שאני בן 54. הכל בועט הטקסטים והגיטרות, וקוסטה קפלן יודע מה הולך ולא נכנע. הוא קורא לשיר הבדיחה ובפזמון הוא אומר "כי בכלום מתחלקים בשווה בין כולם״."
שלום גד על ״עוד ער?״: ״זה האלבום הכי טוב אי פעם. גילוי נאות: אני אוהב את חיה מילר. אתה שואל את עצמך: כמה להקות כאלה יש לנו כרגע בסביבה? בתקופה שבה הבחירה היא בין אינדיוידואליזם קיצוני (אני אעשה הכל לבד) לבין שבטיות יצרית שבה לאף אחד אין זהות משלו (בואו נרקוד!), מסתבר שלא הרבה. לבחורים האלה יש את האומץ לשלב בין השניים – האנרגיה היא אנרגיה של ביחד, הזהות היא הכי אישית שיש. או במילים אחרות, זה רוקנרול בצורה היפה והצודקת שלו.
הם עושים את מה שלהקה אמורה לעשות: מנגנים הכי טוב ביחד כשהם לא מסכימים על כלום ושרים טקסטים שנשמעים נכון גם כשלא שומעים את המילים. אני אמור לבחור שיר מהאלבום החדש ולכתוב עליו כמה מילים, רציתי לבחור את "עוד ער" ולכתוב עליו סיפור קצר בסגנון "אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי את השיר הזה…", הבעיה היא שאני לא זוכר שהייתה פעם ראשונה. זה כאילו הכרתי אותו מאז ומעולם. לפעמים מרגישים את זה עם שירים שהם חיקוי של משהו שכבר קיים, אבל השיר הזה תמיד נשמע לי מקורי לגמרי. כל צליל שלו. זה יותר כמו לפגוש שוב חבר ותיק שתמיד היה לך ולא ידעת. זהו, זה כל מה שיש לי לומר על השיר הזה. מיסתורין. מיסתורין ורוקנרול.״
— — —
חיה מילר ישיקו את +1 בבארבי ב-4.6. אורח מיוחד: נצ'י נצ'. איוונט כאן. האזינו ל״+1״ בבכורה בלעדית כאן. (צילום: גאיה סעדון)
השוואה מופרכת לוולווט אנדרגראונד. הם עשו משהו שונה לחלוטין מעמיתיהם (באלבום הראשון זה מתבטא הכי טוב בHeroin וEuropean Son, באלבום השני זה מתבטא היטב בכל השירים אבל במיוחד בSister Ray. באלבומים הבאים הם היו פחות חדשניים, אבל עדיין עשו דברים לא שגרתיים ביחס לתקופה).
לעומת זאת, חיה מילר נשמעים בדיוק כמו כל להקה "אלטרנטיבית" ממוצעת בישראל (במיוחד כל החברה שמסתובבים כמו רם אוריון כמו שהפלנטות סובבות סביב השמש). אני לא מבין למה כל הזמרים ה"אלטרנטיביים" הישראלים שרים אותו הדבר. והמוזיקה תמיד נשמעת יותר מדי שנות ה90 (לא שיש רע בזה, אבל אם כבר מעתיקים סגנון אז לפחות שיעשו משהו יפה).
שלא ישמע מזה שאני כועס או שלילי, אני מאוד מעריך את פועלך באתר. אני זוכר כשהוא רק קם, ואני שמח לראות שאתה עדיין כותב. זה טוב שאתה עושה משהו שאתה אוהב, ושאתה מתמיד בכך.
אם כבר מוזיקה ישראלית, אז:
אביב גדג', כמובן. במיוחד האלבום הראשון שלו עם אלג'יר.
אדם קומן בזמנו הציג קצת כשרון, אבל כהרגלו הוא מבליח ונעלם.
גילוי חדש שלי הוא עמר שרעבי, הלכתי ברחוב ליד מרפסת של פאב ערסים כלשהו כשהבעלים של המקום הציג אותו בתור זמר שהולך לבצע את המיטב של הזמר המזרחי לדורותיו. קיוויתי שהוא יעשה שיר של אהרון עמרם, אז התעכבתי לרגע. הוא לקח גיטרה, שזה מפתיע לכשעצמו, הכלי הפופולרי ביותר בפאבים מהסוג ההוא הוא מכונת הקריוקי. כשהוא התחיל לנגן הייתי מופתע, כי זה לא נשמע כמו מזרחית בכלל. כשהוא התחיל לשיר הייתי בשוק, בחיים לא שמעתי דבר כזה. אבל אם מישהו מתעקש (וכנראה אף אחד לא מתעקש) זה היה דומה לטים באקלי. העיפו אותו אחרי בערך דקה וחצי מהמקום. הייתי חייב לדבר איתו, אז נשארתי ושאלתי אותו לפשר העניין. הוא טען בפני שמדי פעם הוא אוהב להופיע במקומות "רגילים" כדי לחשוף אנשים למוזיקה שלו, אבל שבד"כ מורידים אותו מהר מאוד. האסטרטגיה נשמעת, לפחות לי, כלא מוצלחת במיוחד. בכל מקרה, כשביקשתי שיפנה אותי לחומר נוסף שלו הוא שלף ערימה של דיסקים שלו ושאל איזה אני רוצה. הייתי קצת מופתע אז ביקשתי הסברים, ומסתבר שהוא הוציא מס' לא קטן של אלבומים שאיכשהו בחיים לא שמעתי עליהם. הוא ביקש 15 שקל על כל אחד. זה קצת הזוי, אבל אותו דבר בדיוק קרה לי עם אדם קומן, רק שאותו תפסתי באקראי ברחוב תל אביבי והוא לא הופיע. אבל גם הוא סחב איתו ערימה של דיסקים שלו, וגם הוא הציע לי לקנות. לא רציתי לקנות את הדיסק של אדם, אבל הפעם קצת ריחמתי על עמר אז קניתי דיסק אחד. והוא _מדהים_. לאלבום עצמו כנראה אין שם (?) אבל לשירים עצמם יש – כולם על שם בני אדם, והאהוב עלי נקרא "מיכאל". אני מתחרט שלא קניתי עוד, כי חיפוש בגוגל לא מעלה עליו כלום. כל פעם שיוצא לי לבקר באשקלון אני מנסה לחפש בחור מוזר ששר לערסים שדוחים אותו, אבל לא מצליח למצוא.
רק עכשיו הבנתי שכתבתי הרבה יותר מדי. מצטער, אין לי ממש מה לעשות בשישי.
החדש של חיה מילר טוב מכל אלבומי הסולו של אביב גדג'.
אהוב עוזרי,
הטעם שלך לוקה בחסר, לכן קישקושייך מעייפים גם בלי קשר לאורך וטאקט.
מוזיקלית נטו אתה טועה (: