מסע בעקבות נבואות – על ה-Brian Jonestown Massacre

כמו שישנם פילוסופים של פילוסופים, ישנם מוזיקאים של מוזיקאים. מדובר במעט פורצי דרך, שלרוב אינם מוכרים לקהל הרחב. אנשים אלו בונים את התשתית התרבותית שממנה יוצרים אחרים פועלים. לרוב דווקא מוזיקאים אחרים, שלומדים מהמוזיקאים המכוננים הללו, הם אלו שנכנסים לקנון. The Brian Jonestown Massacre הם מוזיקאים של מוזיקאים. מתחילת דרכם בניינטיז, הלהקה סללה את הדרך לכל כך הרבה יוצרים ועד היום היא לא מפסיקים לעבוד ולהתנסות. ביום שני הקרוב, ה-12.09, The Brian Jonestown Massacre (או בקיצור BJM), יופיעו בישראל בפעם השנייה, בהפקת נרנג'ה, לאחר חימום של המפשעות.

נתחיל את המסע עם The Brian Jonestown Massacre באלבום הרשמי החמישי של הלהקה. זו לא בדיוק ההתחלה, אבל אל היסודות נגיע ממש עוד מעט. האלבום נקרא Their Satanic Majesties' Second Request והוא מכיל את הקטע הממכר Anemone. האלבום הוקלט ב-1995 ושוחרר שנה לאחר מכן. בהאזנה ראשונה אפשר לחשוב שמדובר בחומרים מעשורים קודמים. אך ככל שמאזינים יותר, ניתן לזהות את המרקם המיוחד שמעולם לא היה כמותו.

הייחודיות המוזיקלית של הלהקה נובעת בין היתר משימוש באינספור כלי נגינה. ספציפית ב -Their Satanic Majesties' Second Request היה שימוש במלוטרון, דרבוקה, חליל, דידג'רידו (כלי נשיפה אובריג'יני מסורתי), קרן יער, ויולה ועוד רבים אחרים. יחד עם זאת, הסאונד מלוכד ושום כלי לא חורג מהמסגרת הניו פסיכודלית של האלבום. ראש הלהקה אנטון ניוקומב למד לנגן בכל מה שיכל לשים עליו את ידו והמוזיקה היא תוצר של הלמידה האובססיבית, שמגיעה מהאהבה הטהורה והקדשת חיו למוזיקה.

כמה עובדות בסיסיות חשובות. הלהקה נוסדה ב-1990 בסן פרנסיסקו. מייסד הלהקה, הסולן ומובילה לאורך השנים הוא אנטון ניוקומב. אנטון שיבץ את הלהקה כחלק בלתי נפרד מהגנטיקה המוזיקלית בבחירת שמה וכן במחוות רבות אחרות במהלך השנים. השם The Brian Jonestown Massacre הוא הלחם בסיסים מורבידי משהו. הוא מורכב משמו של המייסד והגיטריסט של הרוליג סטוונס בריאן ג'ונס, שמת בגיל 27 ומההתאבדות ההמונית של מעל 900 חברי כת בג'ונסטאוון בגיאנה. 

ב-1993 שוחרר בתפוצה מצומצמת אלבום הבכורה Spacegirl and Other Favourites ומיד אחריו שוחרר Methodrone, אחד מאלבומי השוגייז היותר מושלמים. הכוונה בשלמות שוגייזית, היא דווקא ליצירה עם חוסרים בולטים, עיוותים, פיידים ארוכים אך מדויקים ובעיקר המון עומק. אחד מהאמנים שהושפעו מאלבום זה ובכללי מה-BJM הינו אריאל פינק, אחד המוזיקאים והיוצרים היותר מעניינים שפועלים היום. ההשפעה על אריאל פינק ועל אחרים מדגישה את הרעיון שאנטון ניוקומב הוא מעין נביא מוזיקלי, אך עוד נגיע לזה.  

הסמים הם חלק אינהרנטי מה-BJM כפי שמרמז שם האלבום Methedrone. גם פה ישנו הלחם – מתדון הסם שמכורי הרואין מכירים היטב והמילה רבת המשמעויות drone. העולם איננו שחור לבן והשימוש בסמים יצר מצב אפור ומורכב אצל חברי הלהקה. אפשר לומר שהסמים סייעו להם להגיע לאותם מעמקים ולצאת מכלוביהם הגופניים, אך יחד עם זאת הובילו להרס עצמי או בצורה יותר מדוייקת להגברת היצר הקיים אצל אנטון.

הסרט הדוקמנטרי !Dig הציג את התמונה המורכבת הזו היטב. !Dig מורכב מצילומים שנפרשו על פני שבע שנים, שתיעדו את התפתחות הקריירה של ה-BJM במקביל לזו של ה-Dandy Warhols. חברי הלהקות התחילו כחברים והפכו לאויבים. הסרט מספק הצצה מרתקת ונדירה ל-BJM, אך בעקבותו נוצרה לאנטון תדמית של נרקיסיסט, המכור לסמים ומזיק לסובביו. כמובן שאנטון לא אהב את האופן שבו הוא מוצג. בצדק.

התדמית הפרועה של ה-BJM, שלמעשה התקיימה עוד לפני יציאת !Dig, נגרמה גם עקב הקטטות. בתחילת הדרך, חברי הלהקה הלכו מכות אחד עם השני ועם הקהל לעיתים תכופות. היו שאפילו הלכו להופעות רק בשביל לצפות בזה. בהופעה קריטית בה נכחו נציגי לייבלים גדולים רבים, שיכלו ורצו להחתים את הלהקה הכה מוכשרת, חברי הלהקה הלכו מכות והרסו את ההזדמנות. זה היה טראגי. טראגדיה אישית, שעשויה להסביר את יצר ההרס העצמי של אנטון, שסיפר שחווה ילדות קשה ובעיות עם הוריו, היא שאביו שם קץ לחיו בתחילת דרכה של הלהקה. למרות האנדרלמוסיה האישית, המוזיקה של ה-BJM איננה פרועה או כאוטית, אלא נשלטת ומנוצחת ביד רמה בידי אנטון.

למרות ואולי בזכות האופי הייחודי של אנטון והשימוש הכבד בסמים, במהלך השנים ה-BJM שחררו 14 אלבומים רשמיים ובנוסף אליהם שלל אוספים, הקלטות ופרוייקטים. מבין האלבומים האהובים של הלהקה, נמנה Thank God for Mental Illness שיצא ב-1996. לאלבום סאונד ייחודי שמשלב קאנטרי, רית'ם אנד בלוז ומעין איכות אבסטרקטית. על עטיפת האלבום מתנוססת תמונתו של ג'ואל גיון. ג'ואל הוא אחד מהחברים הבודדים בלהקה שנשאר בה, או יותר נכון שרד בה, במשך שנים רבות. אגב, לג'ואל יש סטייל קורע ואישיות מאד ייחודית. הוא מופיע לעיתים תכופות עם משקפיים חייזריות ולא בטוח אם הוא עושה פרצוף מצחיק או שזו ההבעה שלו כשהוא ממש מרוכז. ג'ואל לעיתים קרובות היה הדבק שמנע מהלהקה לצלול לתהום. 

חבר להקה חשוב נוסף הוא מט הוליווד. הוא היה ממייסדי ה-BJM ותרם לה רבות. למרות שעזב את הלהקה עקב סכסוכים וחוסר שביעות רצוןן, כשהוא לעיתים קרובות הצטייר כגרסא חיוורת לאנטון, הוא שב ללהקה מספר פעמים. בין השירים שהלחין ושר היה Not if You Were the Last Dandy on Earth, פרודיה לשיר הלועג ללהקה not if you were the last junkie on earth, שהיה עוד רימון שהושלך במלחמה הפומבית בין ה-BJM לבין הדנדי וורהולס.

עם זאת, אין ספק שאנטון הוא הדמות הבולטת בלהקה. הלהקה היא למעשה התגלמות החזון שלו. מעבר לגאונות המוזיקלית, לאנטון יש דרך שאותה רק הוא מוביל וכן דעות פילוסופיות נחרצות. יש שרואים אותו כנביא ויש שרואים אותו כלוקה בדלוזיות. נקודות מעניינות עלו בראיון לא שגרתי שפורסם איתו ב-Vice בינואר 2013, בו אנטון ביטא בוז לסדרה גלי ולסממנים אחרים של תרבות וצריכה המונית. כמו כן, הוא הסביר שפחד ממוות הוא דבר לא חשוב ושלדעתו לא כולם מסוגלים להשיג הכל. הוא גם שיתף בכך שאינו מסוגל להשתמש רק בסוג אחד של סמים – שזה כל המגוון או כלום מבחינתו. כשאנטון נשאל מה הוא חושב שאנשים שחיים נכון עושים, הוא ענה תשובה שמשקפת היטב את ההתנהגות שלו: אנשים אלו מחזיקים את הלפיד גבוה מספיק כדי שאחרים יראו את הדרך.

ה-BJM ממשיכים ליצור ולעבוד על אלבומים חדשים. שנה שעברה שוחרר האלבום Musique de Film Imaginé, פסקול לסרט דמיוני. הריליס הייחודי, שהוא הומאז' לבמאים האירופאים הגדולים של אמצע המאה ה-20, כולל הופעות אורח של סוקו ואסיה ארג'נטו. כמו כן, באותה שנה יצא גם המיני LP המצוין Mini Album Thingy Wingy. הלהקה ממשיכה לעבוד ולהתפתח מוזיקלית. אנטון פעיל ברשת החברתית, משחחר חומרים חדשים בערוץ היוטיוב שלו ומעדכן תדיר את חשבון הטוויטר. האלבום החדש של הלהקה יקרא Third World Pyramid וצפוי לצאת ב-26 באוקטובר.

ה-BJM באים לנגן לנו את המוזיקה שלהם. כפי שאביב מארק ייעץ בתוכנית הספיישל השנייה על ה-BJM שעשה עם לאון פלדמן ברדיו הקצה, תעשו פיפי לפני ההופעה. כלומר, בואו מוכנים ומרוקנים בכדי שתוכלו להתמסר ללא הפרעה לטראנס המוזיקלי הארוך שאנטון ושאר החברים ייצרו לנו.