"השירים שלנו יותר דכאוניים ממה שנראה" – ראיון עם יומי זומה

הלהקה הניו-זילנדית יומי זומה קפצה למימיה של בריכת האינדי העולמית ב-2014, עת יצא ה-EP הראשון שלה. חברי הלהקה – כריסטי סימפסון, סאם פרי, צ'ארלי ריידר וג'וש בורג'ס – גדלו יחד בכרייסטצ'רץ' אך דרכיהם התפצלו עם סיום התיכון. כך יצא שהעבודה על שני ה-EPs שלהם נעשתה בנפרד, באמצעות חילופי מיילים והקלטות נפרדות של כל אחד מחלקי השירים. שנתיים לאחר מכן, חברי יומי זומה שיחררו במאי האחרון את אלבום הבכורה המלא שלהם, Yoncalla (אותו כבר הקליטו יחד). יומי זומה תפסו לא רק את אוזני המאזינים והמבקרים, אלא גם את אוזניהם של שמות גדולים כמו צ'ט פייקר, לורד וג'יימי XX. הם הוזמנו לפתוח את המופעים שלהם וקהל רב נחשף לפופ הנעים והמרגש שהם עושים. כעת, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי עם Yoncalla, יומי זומה מגיעים לישראל ביום ראשון הקרוב. לקראת ההופעה, תפסתי לשיחה קצרה את צ'ארלי שהסכים לענות על כמה שאלות מסקרנות.

סיבובי הופעות אינם זרים לכם, אבל זו הפעם הראשונה שאתם יוצאים לסיבוב הופעות משלכם עם אלבום מלא. באיזה אופן זה שונה מלצאת לסיבוב הופעות כמופע פותח? אתם יותר לחוצים לפני העלייה על הבמה?

"האמת היא שכבר יצאנו לסיבובי הופעות לבדנו! הסיבובים הראשונים שלנו היו עם צ'ט פייקר ועם לורד, אבל מאז הופענו לבדנו במשך כמה שנים. זה הרבה יותר כיף כי יוצא לנו לנגן מול קהל שאוהב את המוזיקה שלנו ובאמת נהנה מההופעה, ולא אנשים שמתעניינים יותר באמן שעולה אחרינו. זה הרבה יותר מלחיץ לנגן לפני הופעה של מישהו אחר באצטדיון ענק, בעיקר בגלל שכל ההכנות בערב נעשות לקראת ההופעה שלו, וככה יש יותר סיכוי שמשהו בסט שלנו יתפקשש."

כשאני מחפשת מוזיקה חדשה ב-Bandcamp, אחת התגיות שאני אוהבת לחקור היא זו של ניו זילנד. נראה שהרבה מוזיקאי אינדי מצוינים מגיעים משם. אתה חושב שיש דבר כזה "סאונד ניו-זילנדי" או סצינת מוזיקה ניו-זילנדית?

"ניו זילנד מוזרה במובן הזה, מכיוון שמה שאנחנו מחשיבים "סאונד ניו-זילנדי" הוא כנראה ממש שונה ממה שאנשים אחרים חושבים שהוא. קודם כל, הסאונד הניו-זילנדי הכי מפורסם שייך לתקליטים שיצאו בחברת Flying Nun בשנות השמונים, אבל אנחנו גדלנו בתקופה מדהימה שבה הפוסט-פאנק פרח בניו זילנד, והסאונד הזה נשאר איתנו עד עכשיו. היום יש סצינת נויז רצינית בניו זילנד, אז אני מניח שזה מה שמגדיר את הסאונד הנוכחי שם. גם מוזיקת קאנטרי נעשית פופולארית שם עכשיו. אבל עבור רוב האנשים שאנחנו פוגשים הסאונד הניו-זילנדי הוא הרבה יותר פופי, בזכות שמות כמו לורד, Thomston והלהקה The Naked and Famous. לאיזו משבצת אנחנו מתאימים? אני לא באמת יודע."

יש לך המלצות על כמה מוזיקאים ניו-זילנדיים שלדעתך ראויים ליותר הכרה?

"Surf City, The Shocking Pinks, the Tiger Tones, the Secret Knives, The Mint Chicks, the Ruby Suns, Cut Off Your Hands."

אני יודעת שלא כולכם חיים באותו המקום, ושרוב תהליך הכתיבה שלכם, לפחות במהלך העבודה על ה-EPs, נעשה בנפרד. האם אתם מתייחסים לסיבוב ההופעות כאל הזדמנות לכתוב יחד, או שאתם שומרים אותו נפרד מתהליך היצירה שלכם?

"קשה לנו לכתוב במהלך סיבוב הופעות שבו אנחנו מופיעים בכל ערב, מכיוון שאנחנו מנהלים את כל הטור שלנו בעצמנו ואפילו מסיעים את כל הציוד שלנו! עדיין אין לנו סטודיו בתוך אוטובוס או משהו כזה, אבל סיבוב ההופעות הוא הזדמנות טובה לבלות זמן יחד אחרי שהוא נגמר, או אם יש לנו הפסקה של שבוע-שבועיים בין ההופעות. ככה בעצם כתבנו את Yoncalla, בין כל ההופעות עם ה-EP השני, בעיקר בבית של ג'וש בניו יורק ובבית הישן שלי בפריז."

הסתיו כבר פה, ובאופן אישי אני עדיין נהנית להקשיב לאלבום שלכם בלופים, אבל שמתי לב שהרבה כתבים מתייחסים אליו כאל "אלבום קיץ". אתם מסכימים עם ההגדרה הזאת? ניסיתם ליצור אלבום אוורירי וקליל בכוונה, או שזה מעצבן אתכם כשמתייחסים אליכם כאל "להקה קיצית"?

"אנחנו אוהבים את זה שאנשים מתאימים את המוזיקה שלנו לעונות השנה! אבל כן, זה מפתיע אותי שאנשים מתייחסים אליה כמוזיקה קיצית – אולי כי רק אנחנו יודעים שהשירים יותר דכאוניים ממה שנראה. אני חושב שהיינו מעדיפים להגדיר את המוזיקה שלנו כמוזיקה של חורף, אבל האמת היא שאנחנו כנראה איפשהו באמצע. אולי אנשים חושבים שאנחנו מאוסטרליה, שם חם כל הזמן, אבל האמת היא שאנחנו מהאי הדרומי של ניו זילנד, שבכלל קרוב יותר לאנטרקטיקה."

בהרבה משמות השירים שלכם מופיעים שמות של בנות – סאלקה, דודי, אלנה, זואי וגוון. יש איזושהי משמעות נסתרת מאחורי זה? ואם כבר שמות, האם Yoncalla קרוי על שם העיר הזאת באורגון?

"(צוחק) אין משמעות נסתרת, ודודי הוא בכלל לא בחורה! אבל בהחלט כן בנוגע ל-Yoncalla. בשנה שעברה הופענו בארצות הברית עם ה-EP השני, ובאחד הימים היינו צריכים לנסוע ישר אחרי ההופעה בוונקובר לסיאטל, אבל היה פקק תנועה ענק והגבול הקנדי נסגר. נסיעה שהיתה אמורה להיות של 3-4 שעות הפכה לסיפור של 12-13 שעות, והיינו חייבים לקבוע זמן אחר להופעה שלנו. הגענו בדיוק כשהיינו אמורים לעלות לבמה, אבל בכל זאת היתה הופעה מצוינת. הבעיה היתה שלא הספקנו לשכור רכב בסיאטל, ובדיוק היו שם המון פסטיבלים ולא היו מכוניות פנויות. משמע, היינו חייבים לבלות לילה בסיאטל, אבל כל המלונות והדירות היו תפוסים עד אפס מקום. בסוף מצאנו את עצמנו ישנים על הרצפה בבית של אדם זר, ולמופע שלנו למחרת בפורטלנד נסענו ברכבת. הגענו בדיוק בזמן והיה נהדר. לאחר ההופעה היו לנו כמה ימים פנויים, וזו היתה הקלה עצומה. מצאנו דירה באמצע שום מקום, ופשוט בילינו יומיים בשחייה בנהרות ובהרהורים על אלבום הבכורה שלנו. אלה היו הימים הכי שלווים ונהדרים שהיו לנו, וקיבלנו הרבה רעיונות לאלבום כשהיינו שם, לכן קראנו לו Yoncalla!"

אני אוהבת את הפעילות שלכם ברשתות החברתיות. אתם נראים כמו חבורה שכיף להסתובב איתה. האם עבורכם זו דרך לתקשר עם המעריצים, או שזה רק בשביל הכיף?

"תודה! היינו שמחים אם זו היתה דרך לתקשר עם המעריצים, אבל לצערי אין לנו המון מעריצים עדיין, אז לא הרבה אנשים מתקשרים איתנו בחזרה. אבל אנחנו ממש נהנים כשזה כן קורה! אבל חוץ מזה כן, זה בעיקר בשביל הכיף."

מה החוויה הכי מגניבה או מוזרה שהיתה לכם במהלך סיבוב הופעות עד היום?

"כשניגנו מול עשרת אלפים איש, כשהיינו המופע הפותח של לורד."

תודה רבה שלקחת את הזמן לענות על השאלות שלי. נתראה בתל אביב! אני מקווה שהעיר תתייחס אליכם יפה.

"תודה!!!"

— —- —

יומי זומה יופיעו בתמונע ב-9.10. על ההפקה אמונה Zuzz Agency. איוונט כאן וכרטיסים כאן.