רק מה שאת אוהבת

גלי עטרי היא לא תחום הסיקור הטבעי של אנדי. לגיטימי. זוכת האירווזיון ואחת מזמרות הישראליות המצליחות מאז ומעולם רחוקה שנות אור מהשוליים של המוזיקה הישראלית.

אז למה עטרי בכל זאת כאן? הסיבה הראשונה היא שמערכת היחיסים בין השוליים לאלטרנטיב חשובה ובולטת היום מאי פעם. עם האלבומים האחרונים של ביונסה וקניה ווסט וכמובן אלבום הבכורה היפיפיה של לורד, הצלילים ששלטו בשנים האחרונות באינדי [ג'יימס בלייק] ועדיין שולטים [ג'יימי אקסאקס] חדרו לכל בית באמריקה, ואחרי זה העולם. מערכת היחסים הזאת, שבה אמני מיינסטרים דוחפים פנימה את השוליים ומאתגרים את האוזן הממוצעת, עובדת גם הפוך – אריאל פינק, שיופיע הערב בתל אביב, הוא דוגמה קלאסית להשפעות פופ שחדרו עמוק לאלטרנטיב. בעולמנו אנחנו חיים, ואי אפשר להתעלם מז'אנרים או תופעות שמשפיעים, בסופו של יום, על היצירה המתרחשת בעולמנו.

אבל הסיבה השנייה לא פחות חשובה בעייני. זאת המורשת. בפשטות: אין פה כזאת. נסיונות באו והלכו, מוצלחים יותר או פחות, אבל באופן כללי ובסופו של יום, אין כמעט מורשת במוזיקה הישראלית. כמעט הכל נשען על הרגע, על הרגע שעבר או על חו"ל. מדי פעם איזה הבלחה תנ"כית, ותודה לברי סחרוף ושי צברי. אולי איזה חידוש בתימנית של לירון עמרם. אבל ברובו, במיוחד במבחן הסאונד וההישענות על יצירות מופת, אנחנו מפגרים מאחור. יש לזה הרבה סיבות שאינן רלוונטיות לטור הזה ובוודאי שאינן מעניינות את הקוראות, אך באופן אישי הן מעסיקות אותי מאד. עוד נעסוק בהן גם מעל דפי הרשת.

גלי עטרי היא דוגמה מצויינת לאמנים שמגיעה לה את כל המורשת שבעולם. בגיל 17 כבר הפכה ליצוא בינלאומי לוהט (בפסטיבל טוקיו שאמן שמישהו ירים לגדולה מחדש) עם "יש לך שמש", בהפקה עמוסת נשמה והשפעות בלוז שכבר לא ממש שומעים ברדיו הישראלי וחבל. עוד משהו שכבר לא ממש קורה הוא תרגום של להיטים לשפות זרות, כמו שעשו פעם כולם (מישהו אמר הביטלס ולא קיבל?). אם איכשהו עברתם את חייכם עד כה בלי לשמוע את גלי עטרי ביפנית – תקנו את המחדל בזה הרגע.

מטוקיו הדרך לתהילה הייתה קצרה. ניו-יורק ואריס סאן, "הלהקה" והסאגה עם גזוז – ואז הגיע ולנטינו. אני חושב שהרבה לפני שלהיות גיי-אייקון היה קטע, גלי עטרי עשתה, לא בידיעתה, חיבור מדהים בין הקהילה הגאה למוזיקת פופ ולשחרור עצמי ומיני  – חיבור שקרה במקביל בכל העולם וממשיך לקרות. מאז עברו הרבה מים בנהר ואלפי מופעי דראג שבהם השיר הזה בוצע [וגם ביצע היסטרי אחד של אוהד שרגאי]. בפנתאון הישראלי ולנטינו הוא המנון קיצי וכיפי שנשמע רלוונטי היום בדיוק כמו לפני 30 שנה.

הרבה מים עברו בנהר מאז. הייתה זכייה באירווזיון וחלב ודבש והרבה דברים. וגלי עטרי המשיכה להיות רלוונטית – שווה להסתכל על קטלוג שנות ה-80 וה-90 שלה בשביל להבין כמה. "דואט פרידה", "אין לי ארץ אחרת", "איך לאהוב אותך", "רק אתמול", "נפאל", "סתיו ישראלי", "הכל עומד במקום", "חזקה מהרוח", "השיר שיביא לך אהבה" ועוד ועוד. לכמה אמנים ישראלים יש כזה קטלוג? כמה אמנים ישראלים יכולים להעיד שחזרו, שוב ושוב, למקום הראשון במצעדים?

גלי עטרי לא נחה. בשנים מאז היא הוציאה את "מה שאת אוהבת", ו"מהמרחקים", שניים מהלהיטים הגדולים שלה. בעשור הרביעי לקריירה שלה עטרי מוכשרת כתמיד, וגם אם הנטייה שבלב הטבע האנושי [ועוד יותר מזה, בתרבות הישראלית], לזנוח ולשכוח את עברנו וגיבורינו, היא נשארת אהובה ורלוונטית מתמיד. ביום חמישי [11.6] היא תגיע לקיסריה בפעם הראשונה. מאחל לעטרי שתמשיך לעשות רק מה שהיא אוהבת ועושה טוב כל-כך – פופ עברי מדויק.