Grimes – Art Angels (אלבום)

כמעט ארבע שנים עברו חלפו מאז Visions, אלבומה השלישי של Grimes, הלא היא קלייר בושה. ארבע שנים של ציפייה אינטרנטית חסרת מעצורים שלא ידעה גבולות, בה כל פיסת מידע או חצי אקורד ממה שעשוי להיות חלק מהאלבום הבא שלה נטחן ונגרס לכדי עפר. ארבע שנים, בהן כל טראק או סינגל שבושה שחררה לאוויר העולם הצביע על שינוי בכיוון הרוחות. בשישי האחרון נסתיימה הציפייה. אבל מיד נגיע לזה.

נחזור לרגע אחורה בזמן, לפני כמעט ארבע שנים ארוכות ומייגעות, לאלבומה הקודם של Grimes, פאר של דרים פופ פוגש פריק פופ, פוגשים מוזיקת מועדונים אפלה לצד קולה הצייצני של בושה, כולם יוצרים יחדיו אלבום כמעט ראשוני בסאונד שלו, מעט ניסיוני לעיתים אך מכשף ביופיו למרות (או בזכות) כל זאת. Grimes הגיעה לקהל רחב מאי פעם – הקורקיות שלה לצד המחויבות הבלתי מתפשרת לאמנות שהיא עושה, על כל צדדיה ונדבכיה, לכדה לבבות של ילדי אינטרנט רבים, וגריימז הפכה למאין תופעת אינדי יוצאת מן הכלל, עם הזמנות לתצוגות אופנה נחשבות, סיקורים במגזיני תרבות וסטייל וכן הלאה וכן הלאה.

מפה לשם, הרבה דברים קרו בארבע השנים האחרונות. Grimes הפכה לתופעה תרבותית, וכמו כל תופעה קטנה ומוצלחת אשר זוכה לפתע להכרה רחבה, גם הפעם היה לכל אותם מאזינים וותיקים מה לומר. זנחה את האמנות שלה, יש שאמרו. התמסחרה, הוסיפו אחרים.

יהיה זה שקר לומר שזה לא הזיז לבושה מה מעריציה טענו לגביה ולגבי הכיוונים החדשים שלקחה במוזיקה שלה. אחרי ששחררה את Go, שיתוף פעולה מעולה עם Blood Diamonds, ואת RealiTi, סינגל מופלא, ואחרי ששמועות על אלבום רביעי נפוצו ברחבי האינטרנט כבר חודשים רבים, היא אמרה לעיתונות כי החליטה לגנוז את מה שהיה אמור להיות אחד האלבומים המצופים ביותר של השנה האחרונה. בושה טענה כי ההחלטה להעלים את האלבום הרביעי נבעה מכך שהשירים בו "דיכאו אותה", אבל לא יהיה זה תלוש מהמציאות להאמין שהביקורת הקשה שקיבלה על Go שהגיעה לכיוונה דווקא מאותם מעריצים אדוקים נתנה יד להחלטה.

נחזור עם כך ליום שישי. ביום שישי האחרון, באופן די מפתיע, שחררה Grimes את אלבומה הרביעי, Art Angels. הידיעה על שחרור האלבום פורסמה רק בסוף אוקטובר, יחד עם עטיפת האלבום והסינגל הרשמי הראשון מתוכו – Flesh without Blood/Life in the Vivid Dream. נתחיל בכך שאת Art Angels קלייר לא יצרה בכמה חודשים, ועל כך אין עוררין: אלבום כזה דורש הרבה זמן, עבודת הפקה רבה, זמן ללכד את המחשבות סביב הליריקה הרגישה, זמן לבנות נכון את העיבודים. לא, Art Angels הוא לפחות בחלקו, שאריות מהאלבום האבוד משלהי האביב האחרון.

מכאן עולה עוד תהייה – הכיצד ייתכן שזה אלבום אשר דיכא את בושה? האזנה אחת מספיקה בכדי להבין שמדובר באלבום פופ מתוק וממכר, מהטובים שזכינו לשמוע השנה. בושה כתבה, הלחינה, הקליטה והפיקה אלבום מופת, לא פחות ולא יותר, וגרמה לארבע השנים האחרונות להימחק כלא היו.

לאוהבי הקיטש – מוזמנים להאזין ל-California המקסים והקיצי, שמזכיר את Best Coast בימיהם שטופי השמש וחסרי הדאגות, או Artangels הקליל והדביק שלא יוצר מהראש. אחד בולט במיוחד בסגנון הזה באלבום הוא Venus Fly, שיתוף הפעולה בין בושה לג'אנל מונה, שיוצר טראק פופי ומקפיץ שצריך לעניות דעתי להתנגן בכל מסיבה בכל מקום בעולם. גם Flesh Without Blood, הסינגל הראשון של האלבום, נופל תחת קטגוריית הפופ המתקתק, אבל מה שנשמע לראשונה כשיר פרידה מאהוב אכזר מתגלה כשיר לכל אותם מעריצים שיפוטיים, והופך להיות אחד הרגעים האנושיים והחשופים ביותר באלבום, על אף אותה בלדה נעימה המלווה אותו.

אם אתם מחפשים את אותן נגיעות חייזריות, מוזמנים להקשיב ל-Pin החביב, ל-World Princess, Pt. II הכיפי או ל- Kill V. Maim עם הזיקה לפופ יפני שתופס אותך ממש מההאזנה הראשונה, וכרגע עדיין לא הסכים להרפות ממני לפחות כבר בהאזנה החמישים. ולמי שמתגעגע לצד הממש קורקי של Grimes יכול להתענג על Scream, שיתוף פעולה שני באלבום, הפעם עם הראפרית הטיוואנית Aristophanes, המכיל צעקות אמיתיות ונשמע כאילו היה יכול בקלות להתקיים גם ב-Visions.

השיר החזק ביותר באלבום היה ונותר Realiti, שקיבל עיבוד חדש והדוק הרבה יותר, שבינינו באמת מחמיא לו, שמוכיח אחת ולתמיד שבושה היא לא פחות מנסיכת הפופ הבלתי מעורערת של עולם האלטרנטיב, העולם בו פופ לא באמת יכול להתקיים בלי קורטוב של מוזרות. אבל אם יש שיר שמסכם את האלבום בצורה היפה ביותר הוא השיר שסוגר אותו, Butterfly, שבצורה קצבית ומרוממת מתאר את עולמה של בושה, בו לנגן הופעה בלי דאגות, בלי חששות זו המטרה האולטימטיבית, זו הסיבה היחידה להמשיך לפעול וליצור.

לעזאזל, ארבע שנים כמעט עברו, ארבע שנים שבהן האינטרנט עצר מלכת, רק חיכה שקלייר בושה תביא שוב את הבשורה, והנה, השירים בחוץ, האלבום כבר כאן, וכעת לא נותר אלא לתת להם להמשיך לכבוש את שאר המדיה, כי יש לאלבום הזה היכולת להיות אלבום גדול, אלבום ענק, אם לא בחשיבותו אז באיכותו. Visions שבר תקרות זכוכית, Art Angels שבר את כל מה שחשבנו על Grimes, בדרך הטובה ביותר שניתן להעלות על הדעת.