ג'ואנה ניוסום – Sapokanikan

חיכיתי לכתוב את המשפט הבא כבר מעל לחמש שנים – ג'ואנה ניוסום, אחת הבחורות המוכשרות ביותר בתעשיית המוזיקה של ימינו, שחררה לעולם שיר חדש, והוא יפיפה. כל כך יפיפה שקשה להתחיל לתאר עד כמה, כיוון שהוא לא נופל בשום חלק. זהו, המילים נכתבו, הגיעה העת להסביר ולפרט.

למי מכם שלא זכה עדיין לשמוע, ג'ואנה ניוסום היא כנראה הדמות הבולטת ביותר בסצינת הפולק האמריקאית, ובצדק. היא ווקליסטית מופלאה, מלחינה בחסד, נגנית נבל ופסנתרנית מעולה, אבל מעל הכל, היא הכותבת הטובה ביותר שתזכו להכיר. ניוסום לא כותבת חרוזים, לא מחפשת משקלים נכונים או משחזרת חומרי עבר, היא מספרת סיפור שלם, שוזרת בתוכו אלפי עלילות וסיפורים שמתחברים לכדי אגדה אחת מופלאה. מהסיבה הזו כמעט ובלתי אפשרי להסביר את Sapokanikan, הסינגל הראשון מאלבומה המצופה (מאוד), אבל אנסה בכל זאת.

נדמה שאין שיר מתאים יותר לקאמבק של ניוסום מ- Sapokanikan, ברגע שמבינים את העלילה שמאחוריו. ניוסום, שקורצת בכל הזדמנות להשראות שלה, מתבססת כאן על סונטה מהמאה ה-19 בשם "אוזימנדיאס", שמוזכרת בתחילת השיר, ומספרת כיצד כל תוצרי האדם בסופו של דבר נעלמים, מתפוגגים עם הזמן, ודבר מהם לא שורד, ומכאן הכל מתפתח לסיפור של ג'ואנה. סיפור על חורבן ובנייה, על עבר שוקק שנמחק ומפעפע מתחת לפני החן הבנוי מעל, ולמרות כל זאת, האהבה היתה הדבר היחיד שהצליח לשרוד את כל ההרס הזה. כי בעיני ג'ואנה ניוסום, כשהדברים הגשמיים אינם שם עוד, האהבה עדיין תתקיים, כי היא לא תלוית זמן או מקום, ואין אדם שהאמנתי לו כשאמר את זה עד שהגברת הזו הגיעה.

Sapokanikan מזכיר באופן מובהק את הרגעים העליזים יותר באלבומה האחרון של ניוסום, Have One on Me, ובסגנונו הפנטסטי את חומריה מאלבום הבכורה שלה, The Milk-Eyed Mender, ושוב קריצה לעבר ולהווה. אבל ללא שום קשר למה שהיה ולמה שעכשיו, מה שאולי נשכח ומה שטרם נברא, למרות הכל, האהבה עדיין קיימת, והיא המובילה את סיפורה של ג'ואנה ניוסום. בחלוף חמש שנים וחצי מאז אלבומה האחרון, האהבה נותרה.

האזינו ל-Sapokanikan וצפו בקליפ, בבימויו המופתי של פול תומאס אנדרסון, כאן.